בכביש הבינעירוני, בין קיראון לתל-השומר, נדם, לפתע, מנוע-מכוניתי. ריח של גומי שרוף עלה באוויר, מבשר רעות. בדיקה קצרה העלתה מייד כי את אשר יגורתי בא לי: רצועת המנוע נעה מצירה הקבוע ומיסב הגלגלת שלה נשחק. התוצאה: הרכב הושבת.
באמצעות הטלפון הסלולרי ביקשתי להזעיק את שירותי הגרר של חברת הביטוח שלי, "איילון", להם אני זכאי כמבוטח. ציפייתי לישועה קרובה התבדתה עד מהרה, למשמע קולה של המוקדנית: "תאלץ להמתין, בסבלנות, עד שלוש שעות, לבוא הגורר".
כל תחינותי לזירוז השירות נענות, כהרף-עין, בשלילה. "אנו עמוסים עד לעייפה בקריאות לעזרה עוד משלושה ימים קודמים" - סתמה המוקדנית ולא פירשה. המחשבה שאנשים נאלצים להמתין שלושה ימים תמימים לקבלת שירות-גרירה אינה נותנת לי מנוח, באשר שירות כזה אמור להינתן באותו יום ממש. יתר על כן: בירור קצר מעלה, כי חברת הגרירה חייבת לספק את השירות תוך שלוש שעות, ולא מעבר לכך.
בצר לי, אני ממתין, יחד עם בת הזוג, היושבת לצידי, בתא הנהג, עד לבוא הישועה. חולפת שעה, חולפות שעתיים - אין קול ואין עונה. לאחר המתנה ממושכת כל כך אני מעז שוב להתקשר לחברת הביטוח שלי. "אנו עושים כמיטב יכולתנו לזרז את העניין" - אני נענה מן העבר השני של הקו.
בסבלנותי, שכבר פקעה, אני מתקשר, נואשות, לשלושה שירותי-גרר פרטיים, מוכן לשלם, על-חשבוני, את הגרירה למוסך שלי בהרצליה, האמורה להסתכם ב-300 שקל. אלא שמהר מאוד מתברר שגם שירותי הגרר הפרטיים לא יושיעו אותי, אלא אם אמתין להם שעה ומחצה לפחות.
בינתיים עושה הזמן את שלו וחלפו להן שלוש השעות המוקצבות על-ידי חברת הביטוח שלי, ועדיין המושיע בושש לבוא. אני מתקשר, בפעם-המי-יודע-כמה, ונענה על-ידי המוקדנית התורנית כי "הגרר יגיע אליך תוך מחצית השעה הקרובה" - הווה אומר: מעבר לזמן המוקצב.
הקומבינה
ואמנם, כעבור מחצית השעה מתקשר אלי, סוף סוף, מאן דהוא, כדי לברר את מקום הימצאי המדויק, ואז אני מבחין כי משאית הגרר, המגיעה אלי, כלל אינה נושאת את שם חברת הביטוח שלי, אלא את שמה של חברת "האחים כהן". מן המשאית מגיח נהג צעיר, חסר סבלנות, ולמשמע שאלתי, אם הוא אכן נציג חברת "איילון", הוא מגיב במשיכת-כתפיים, תוך שהוא מעלה על משאית הגרר את מכוניתי. אני ובת-זוגי מבקשים להצטרף אליו, לתא הנהג, כדי להגיע למוסך שלי, אלא שהנהג הצעיר מסרב, בכל תוקף, ותובע מאיתנו להגיע בכוחות עצמנו ליעד. משאנחנו מסרבים, הוא מזעיק את הסדרן התורן, וזה מצווה עליו להורות לנו לרדת ממכונית הגרר, ותוך כך הוא גם פוקד עליו לאסוף מכונית נוספת, הפעם בפתח-תקוה, ולפרוק אותה במוסך בתל אביב, בטרם יפרוק את מכוניתי בהרצליה.
כל ניסיונותי להפר את רוע הגזירה ולדבר עם הסדרן התורן נענים בשלילה על-ידי נהגנו. בלית ברירה אני מתקשר לחברת הביטוח שלי, "איילון", כדי לברר את פשר העניין. "אנו מנועים מלהתערב בשיקולי הסדרן" - משיבים לי מעבר לקו, ותוך כך גם מתברר כי חברת הביטוח שלי פשוט הזעיקה גורר פרטי, שהחליט לעשות כטוב בעיניו ולהעדיף על פני מכונית אחרת, שבעליה נרשם לקריאה רק אחרי.
מאחר שהשעה דוחקת ובעלי המוסך שלי, בהרצליה, אמורים לנעול את שעריו, אני מתקשר אליהם. הפעם, לפחות, אני מתבשר כי הם ימתינו לבואי גם מעבר לשעת הסגירה הרשמית. בינתיים אנו נאלצים להגרר עם הגורר מפתח-תקוה למוסך ברחוב המסגר בתל אביב, כדי לפרוק את המכונית הנוספת. בתום הפריקה מואיל, סוף סוף, הנהג להמשיך במסע התלאות אל המוסך שלי בהרצליה.
רק לאחר ארבע וחצי שעות תמימות של המתנה נואשת - אנו מגיעים, סוף סוף, אל היעד הנכסף. הנהג פורק, ללא אומר, את מכוניתי ממשאית הגרר ונעלם, כלא היה, עם הגורר שלו, כשהוא מותיר אותי פעור-פה ומבלי שכלל טרח להחתים אותי על מיסמך הגרירה.
ועכשיו נותרו רק השאלות הנוקבות: מדוע לא זכיתי לקבל את השירות המגיע לי, במרוצת שלוש השעות המובטחות? מדוע הועברתי לידיו של גורר שאינו נמנה עם צי הגרירה של חברת הביטוח, מבלי ליידע אותי תחילה? מדוע נצטוויתי לרדת ממכונית הגרר ולהגיע, על-חשבוני, למוסך שלי? מדוע נפרקה מכוניתי רק לאחר המכונית השניה, שקריאתה נרשמה מאוחר יותר? ומדוע נותרה חברת הביטוח שלי חסרת-אונים אל מול שיקוליו של הגורר הפרטי? אין זאת כי אם לכך ייקרא שירות ללקוח - כי אז באמת שאינני יודע שרות מהו!
