המציאות הביטחונית של ישראל מזמנת לנו סוג של היפוך יוצרות. נכון, אין המדובר במערכת אחת שעוברת תהליכים מסוכנים ביותר לעצם קיומה, אלא אחת מיני רבות. אך, בכל הכבוד הראוי למערכות האחרות, נושא הביטחון מהווה, לצער כולם, נדבך חשוב ביותר במציאות הישראלית.
מזה שנים רבות היו שהתריעו על התופעה הזו של היפוך יוצרות במערכות הביטחון השונות, אך לקולם לא היה שום הד ונשארו קול קורא במדבר. צה"ל, שעל-פי הגדרתו חייב להיות הזרועה הארוכה של ישראל כדי להגן על המדינה, הפך ברבות הימים למשטרה בשטחים. ככל שהמצב הולך ורע, כך יותר ויותר חיילים מוצאים את עצמם מבצעים תפקידי שיטור מובהקים ומזניחים את היעוד העיקרי של כל צבא: להתכונן למלחמה הבאה.
רק לפני חודש ימים לערך פורסם דוח וינוגרד, אשר הצביע בצורה ברורה שאין למעלה ממנה, שהכשל העיקרי שנתגלה במלחמת לבנון השנייה היה חוסר ההכשרה של החיילים והמפקדים לקראת מלחמה, ומאידך הפיכתם של חיילי צה"ל לשוטרים בשטחים. לא יבשה הדיו על הנייר של דוח וינוגרד, וישראל ממשיכה באותה הדרך.
חיילי ומפקדי צה"ל לא בנויים להיות שוטרים, ומי שמחפש את ההוכחה, מוזמן לקרוא את הביקורות הקשות על התנהגותם של חיילי צה"ל בשטחים, התנהגות הנובעת מן הייאוש וחוסר התכלית שחיילי צה"ל רואים בפעילותם. את זאת לא מוכנים הקברניטים להבין, לא היום ולא במשך שנים רבות מאוד. התוצאות של מלחמת לבנון השנייה אינן יכולות להכחיש את העובדה שחיילי צה"ל אינם מאומנים ומוכנים למה שהם, בהגדרה, חייבים להיות - מגני הארץ, לבל ינסו אויבינו למצוא אותנו לא מוכנים. אך מי כבר מוכן לשמוע לעצות של אחרים, אפילו המדובר בוועדה מכובדת שישבו בה מומחים שאינם פחות מוכשרים מאלה המנהלים את העסק כיום.
החיילים הצעירים אינם מסוגלים להתמודד עם המעמסה הנפשית הכרוכה בשיטור בשטחים. הבעיות הכה קשות, החל מטיפול באישה הרה במחסום וכלה במתן אישור או לאו לאמבולנס לעבור, אינן בעיות שחיילי צה"ל מסוגלים להתמודד עמן. אך אם בכל זאת מתעקשים להפוך את צה"ל למשטרה, אל יתפלאו אזרחי ישראל על גילויים של חוסר התחשבות באוכלוסיה המקומית, של התלהטות יצרים מהירה, של השפלות וכד'. השגרה הזו פוגעת קשות בחיילים ומפקדים. אין בדברים הללו, חלילה, להצדיק מעשים בלתי חוקיים ואפילו גרוטסקיים מצד חיילים מסוימים, אך אין להתעלם מן הסיבות המביאות אותם חיילים לבצע מעשיה כה חמורים.
ועתה למשטרת ישראל. אין אזרח בישראל שאיננו חושב שמשטרת ישראל אינה פועלת כראוי ואינה ממלא את יעודה. גם אם זו תחושה סובייקטיבית בלבד, יש בה כדי להדאיג מאוד. כוח ההרתעה של המשטרה נשחק עד דק, וזאת משום שעל כתפייה הועמסו מטלות של ביטחון פנים, דוגמת מלחמה בטרור. האם זהו התפקיד של המשטרה, או שמא יש כאן חריגה רבתי שאינה מאפשרת למשטרה למלא את יעודה? התשובה היא לא. המשטרה חייבת לעסוק בפשיעה לסוגיה ההולכת ומכלה כל חלקה טובה. שוטרים חייבים לשמור על שלום הציבור מפני העבריינים ולא להתעסק בתפקידים של צבא או גורמי ביטחון אחרים. מי שמעביר את כוחות המשטרה לעסוק במטלות חשובות, אך לא שלה, סופו שיחשוף את הציבור הרחב לעבריינות גדולה עוד יותר.
זהו טירוף מערכות המונע מן המערכות השונות לתפקד כראוי. הצבא חייב לעסוק בעיקר ייעודו, הכנה למלחמה, ולא בתפקידי שיטור מייגעים בשטחים. המשטרה חייבת לחזור ולהיות גורם מרכזי במניעת פשעים, בחשיפת פשעים והבאתם של העבריינים לדין, בשיטור קהילתי ובמתן תחושה לציבור שהוא איננו הפקר. זהו המצב כיום, והוא גרוע מאוד.
ממשלת ישראל חייבת למצוא פתרון יצירתי להחזרת הצבא והמשטרה לתפקידם העיקרי והפועלים לפי ייעודם העיקרי. ישנם פתרונות, אלא שצריך לחשוב עליהם טוב ולא לתת למצב להתגלגל מעצמו.
