תבוסה נוספת לביניש

תבוסה לנשיאת בית המשפט העליון - בג"צ אישר הבוקר (יום ג´) את עסקת הטיעון עם נשיא המדינה לשעבר, משה קצב, בניגוד לדעתה.

לראשונה, לפחות מאז הפך אהרן ברק את בית המשפט העליון ככלי פוליטי שלו ושל חבורתו לתפישה בלתי חוקית של השלטון במדינה – מצא עצמו נשיא בית המשפט העליון – נשיאה במקרה דנן – בעמדת מיעוט.

מה שלא קרה מעולם לברק, שהשליט את מרותו על שאר עוטי הגלימות השחורות בעליון, קרה היום למחליפתו, דורית ביניש. ברק הצליח להפוך את בית המשפט העליון לעדר החושב מונוליטית לצלילי הקצב שלו, וחותם אוטומטית על פסקי דין שכתב, גם אם הם מנוגדים להגיון, לצדק ולחוק. אף פעם לא הושמעה ביקורת ציבורית בעלת משמעות על פסקי הדין המעוותים שיצאו תחת ידו, וכך יכלו יתר השופטים לתת יד לפסקים פסולים כאלו, תוך ידיעה שלא יבואו עמם חשבון.

אבל בתקופה האחרונה חלה התעוררות ציבורית, שקיבלה גיבוי והנהגה מצד שר המשפטים החדש, דניאל פרידמן, משפטן מבריק ובר סמכא. שופטי העליון לא יכולים עכשיו ליהנות מחיסיון ציבורי גורף כאשר הם חותמים על פסקי דין מגוחכים, שלא עומדים בביקורת של סטודנט שנה א´.

לכן, נמצאו הפעם שלושה שופטים שלא היו מוכנים להצטרף לעיוות הדין שניסתה ביניש לעשות שוב, כהרגלה וכמו שלמדה מקודמה. כאשר ביניש, שלא כמו ברק, איננה דמות סמכותית ומקובלת – את הריקושטים הם יספגו ישירות. ולשכב על הגדר בשביל ביניש הם לא מוכנים.

וכך, שלושה משופטי ההרכב - אילה פרוקצ´יה, אשר גרוניס ואליעזר ריבלין - החליטו לדחות את עתירות ארגוני הנשים והתנועה לאיכות השלטון נגד הסדר הטיעון. לעומתם, בדעת מיעוט, סברו הנשיאה דורית ביניש והשופט אדמונד לוי כי יש לאמץ את העתירות - ולבטל את העסקה.

הפסיקה מתפרסת על פני 200 עמודים. בדעת הרוב נכתב כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה - ללכת להסדר טיעון - "ביססה עצמה על טעמים ראייתיים. אף שנפלו פגמים באופן התנהלותו של היועץ בפרשה, יש לדחות את העתירות, בהיעדר עילה להתערב בשיקול הדעת". המשנה לנשיאה, אליעזר ריבלין, כתב כי "לא הוכח חוסר חוקיות בעריכת הסדר הטיעון".

דעת המיעוט סברה כי יש להוציא צו מוחלט המבטל את עסקת הטיעון, ומורה למני מזוז לשוב ולשקול את עמדתו בעניינה של א´ ממשרד התיירות - אך לא של א´ מבית הנשיא. "ההסדר עומד בניגוד בולט לאינטרס הציבורי ומחייב את התערבותו של בית המשפט", נימקו השופטים. אדמונד לוי סבר כי "בנסיבות העניין, לא היה מקום לעריכת כל הסדר טיעון בפרשה", ואילו ביניש סברה כי "נפלו פגמים מהותיים בהסדר הטיעון".