באורח נדיר, פסק הדין של בג"צ בעתירות נגד עסקת הטיעון עם הנשיא לשעבר, משה קצב, נפתח דווקא בהצגת דעת המיעוט של ההרכב. אדמונד לוי סטה לחלוטין מדיון משפטי וענייני בנושא הנידון, שהוא עסקת הטיעון עם משה קצב, והחליט שזה המקום לערוך חשבונות פוליטיים דווקא עם חיים רמון ודניאל פרידמן.
ביניש שיש לה קצת יותר שכל מאדון לוי, שעדיין לא מבין שעברו הזמנים בהם פסקי הדין של העליון היו במה להבעת דעות פוליטיות וערכיות של כנופיית החוק - הבינה שכדי למנוע מעצמה ביזיונות היא צריכה להביע הסתייגות מדבריו, וכך עשתה: "איני סבורה שמקומם של אלה במסגרת פסק הדין", קבעה. "אנו רואים את הדיון בעניינים השנויים במחלוקת ציבורית וחברתית, ואינם נוגעים להליך הקונקרטי שלפנינו, כנושאים שיש להותירם לשיח הציבורי, ואנו לא ניטול בהם חלק. ניצמד לכלל 'אין לדיין אלא מה שעיניו רואות'."
מעודדים מהכרעת הבג"צ לקבל את עסקת הטיעון, יוצאים עכשיו פרקליטיו של קצב לקרב על עניין ה"קלון". לבד מהצלת כבודו האבוד של הנשיא לשעבר, שספק אם אפשר עוד לעשות משהו בנידון, הנפקא מינה היחידה – מאחר והוא כמובן לא נושא עיניו למשרה ציבורית – היא כספית. אם יבקש מזוז שבית המשפט יקבע במסגרת העסקה שקצב עבר עבירות שיש בהן קלון(דבר שעומד בניגוד לעסקה המקורית והוסף על ידו כדי לרכך במשהו את הביקורת הציבורית הקשה שהוטחה בו מפי "צדיקי" השמאל), יפסיד קצב הטבות כספיות רבות.
עורך דין ציון אמיר, פרקליטו של קצב, אמר על כן, כי מבחינתו, אפשר שטרם נאמרה המילה האחרונה: "נלמד את הדברים ונשקול את המשך צעדינו", אמר. "אנחנו עומדים על כך שאין קלון ולא היה קלון בעבירות, ונקווה שלא יהיה קלון. אם יש בהחלטה משום פגיעה ורמיסה בזכויותיו הבסיסיות של קצב - הדבר מצדיק שקילה מחדש של כל העמדה שלנו". שותפו, עורך הדין אבי לביא: "אנו מביעים סיפוק, אבל בהחלט נבחן את הניואנסים בפסק הדין, ויש אפשרות סבירה שנחזור בנו מהסדר הטיעון. אם נראה הערות הנוגעות לקלון, אני חושב שהמילה האחרונה עדיין לא נאמרה".
מאחר ואפשרות של דיון מחדש בהרכב מורחב יותר איננה אפשרות ריאלית, הדבר היחיד שנותר אפוא פתוח בפרשת קצב, הוא עניין ה"קלון", כאילו שבעצם העובדה שכיהן כנשיא מדינת הכפירה הציונית אין די קלון.
מזוז שניצח עתה בקרב נגד ביניש, יכול אולי להרשות לעצמו לחזור בו מאמירתו שידרוש מבית המשפט לקבוע בפסק הדין של עסקת הטיעון שיש קלון במה שקצב נאלץ להודות. נכון אומנם שהוא לא שש לחזור בו, אבל האפשרות שפרקליטי קצב מחזיקים אכן אקדח טעון ויממשו את איומם ללכת למשפט – יכולה להיות זרז עבורו לוותר בנושא.
אחרי שהציג בצורה רהוטה כל כך בתשובתו לעתירות הנוכחיות מדוע אין ולא הייתה אף פעם תשתית ראייתית להעמיד את קצב לדין – קשה לראות כיצד תוכל התביעה בראשותו לתבוע עכשיו בבית המשפט את קצב לדין, על דברים שהיא עצמו הודתה שלא עשה.
נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר 
