שתי המיומנויות שבהן עוסקת כתבה זו, קשורות ביכולתו של הילד להכיר את עצמו ולהתמודד ביתר קלות בעולמנו. רבים מהמבוגרים האוטיסטים הכותבים על עצמם מספרים על המתח המלווה אותם במשך כל חייהם, למרות ה"הצלחה" של השילוב. תרז ז'וליף, סטודנטית באוניברסיטת סאסקס באנגליה, כותבת במאמרה "אוטיזם - סיפור אישי"
1: "הפחד הוא הרגש הדומיננטי בחיי. גם כאשר אין עלי איום מיידי, אני חיה בחרדה מתמדת שיקרה אסון". הסיבות למתח זה משתנות מאדם לאדם, אבל הן נובעות בעיקר מהרגשתם של אוטיסטים כי העולם הוא מקום שאינו ניתן לפענוח, משתנה תמיד ומעמיד מולם מצבים אין-סופיים ולא מובנים, שהם אמורים להבין אותם ולהגיב עליהם בצורה נכונה. הם תמיד בתחושה של "היכון", של חוסר אפשרות להירגע ו"לזרום", הגורמת להם מתח שתוצאותיו עלולות להיות ייאוש, הסתגרות מחודשת לתוך עולמם הבטוח, או התפרצויות זעם.
ברור כי אנו רוצים עבור ילדינו האוטיסטים שילוב מוצלח, אבל גם חיי רוגע והנאה. אם נצליח לעזור להם לרכוש את שתי המיומנויות המפורטות בהמשך, נקל עליהם מאוד את דרכם בעולמנו.
מודעות עצמית - להרגשה הפנימית של מתח גואה כאשר ילד רגיל משתולל בגן ונשלח על-ידי הגננת ל"כיסא השקט" עד שיירגע, הוא לומד לקשור בין ההתערבות לבין הרגשתו והתנהגותו, ובעתיד ייזהר שלא להגיע למצבים דומים. בבגרותו כבר יהיו לו טכניקות רבות של הרגעה עצמית, והוא יֵדע לשלוט ברגשותיו ובהתנהגותו בעת הצורך. החיים עבור ילד אוטיסט משולב הם לעתים קרובות מציפים ומלחיצים, אבל בדרך כלל חסרות לו מיומנות ה"הקשבה העצמית" והכרת ההרגשה של מתח פנימי גואה. קשה לו לזהות רגשות (גם אלה של עצמו וגם אלה שהוא מעורר אצל אחרים), והוא אינו מבין רמזים פנימיים או חיצוניים אשר היו עוזרים לו להימנע ממצב טעון.
בהיותו פעוט זוכה בדרך כלל הילד, כמו כל ילד אחר, להרגעה על-ידי מבוגר. אמו תיתן לו מוצץ או תרחיק אותו ממצבים מרגיזים. היא יכולה לקדם את המודעות העצמית שלו כבר בגיל צעיר, על-ידי המשָׂגת המצב מיד לפני הפעולה המרגיעה. לדוגמה, הערה קצרה כמו "רע לך" או "אתה פוחד" רגע לפני הגשת המוצץ, תעזור לילד להבין את הקשר בין הרגשתו הפנימית, התנהגותו והיכולת להירגע. גננת יכולה לעזור לילד לרכוש את המיומנות הזאת על-ידי זיהוי סימנים של התחלת מתח אצלו, שילווה בבקשה שיעצור לרגע ויתמקד פנימה ("תקשיב רגע למה שאתה מרגיש בפנים"). תפיסת המצב בשלב של טרם "איבוד שליטה" תאפשר להציע לילד אמצעי הרגעה מיידי, כמו התרחקות ממשימה מתסכלת, מעבר לפינה שקטה של הגן או בקשת עזרה. אותה טכניקה מתאימה גם לבית: הורה או בן משפחה אחר, המכירים את הילד היטב, ישתדלו לזהות אצלו סימנים של התחלת מתח, כגון תנועות גוף, העוויות פנים או השמעת קולות של עצבנות, ומיד יפנו אליו בהערת המשָׂגה: "אתה כועס", "קשה לך" וכו', ואז יציעו לו אמצעי הרגעה המתאים לו. הילד אינו צריך לפתור מיד את הבעיה שגרמה למתח, אלא קודם כל עליו להירגע. מטרה זו תושג על-ידי התרחקות מהמצב המלחיץ, בקשת חיבוק, לקיחת חפץ אהוב ומרגיע וכדומה. כאשר הילד רגוע יותר, אפשר לעזור לו לפתור את הבעיה המקורית.
בגיל בית הספר חשוב להמשיך ולהדגיש בפני הילד שאין הוא יכול לצפות מחבריו לסלוח לו על התנהגות בלתי הולמת רק משום שהוא "אוטיסטי ומתעצבן בקלות". האחריות לזיהוי העצבנות ולהתמודדות מתאימה חלה עליו. אם הילד אינו מזהה בעצמו את המתח הגואה בו, מורים והורים יכולים לעזור לו לזהותו באותם אמצעי זיהוי שתוארו לעיל, אבל בגיל הזה אמצעי ההרגעה יהיו אחרים. הילד יכול ללמוד טכניקות פשוטות של הרגעה עצמית, שיתאימו גם לזמן שיעור בכיתה ולא ימשכו תשומת לב מיותרת (נשימות עמוקות, הרפיית שרירי הגוף וכדומה). במידת הצורך הוא גם יכול לצאת לכמה דקות מהכיתה, לשתות מים או להסתובב בחצר כדי להירגע. ניתן להיעזר גם בטכניקה נלמדת, המאפשרת הרגעה עצמית אוטומטית במצבי לחץ
2 הקצאת מקום שקט ונטול גירויים בבית הספר, שאליו הילד יכול לפרוש כאשר הוא מרגיש שהסביבה החברתית או הלימודית מציפה אותו, עשוי להיות פתרון נוסף. כאשר ברור לילד כי הוא אינו חייב לראות את עצמו "לכוד" למשך כל שעות היום במצבים קשים, הוא ממילא יהיה רגוע יותר, אבל בכל מקרה חשוב שיֵדע מתי וכיצד להירגע בעת הצורך.
בבית הספר העל-יסודי גוברת חשיבות יכולתו של התלמיד להירגע בעת הצורך. ככל שיתבגר, כך עלולות להחמיר ההשלכות של איבוד השליטה העצמית. לדוגמה, תלמיד בחטיבת ביניים, שהיה פורץ בבכי כאשר הרגיש מתוח, נחשב על-ידי התלמידים האחרים ל"מוזר" ו"תינוקי", אף על-פי שהיה בעל יכולת אקדמית טובה מאוד. הוא נזקק לעזרה במשך מספר חודשים כדי ללמוד מיומנות של מודעות עצמית למצבי מתח פנימיים. הוא למד, בשעת מצבי מתח כאלה, לבקש לצאת לחצר או ללכת למזכירות, ושם להירגע באמצעות הקשבה למוזיקה שקטה במכשיר ה-MP4 שלו.
כל טכניקה מקובלת של הרגעה עצמית, שהתלמיד יכול לבצעה בתוך הכיתה מבלי למשוך תשומת לב, כגון הרפיה או מדיטציה, יכולה להתאים למצבים אלה, ייתכן שטכניקה כזאת לא תספיק, והתלמיד יצטרך לצאת מהכיתה ולהתהלך מסביב לקמפוס בית הספר או לרוץ מסביב לחצר כמה פעמים, עד שירגיש רגוע מספיק כדי להיכנס חזרה לשיעור. אם התלמיד ילמד ליזום בעצמו את הפתרון עוד בשלב המוקדם של מתח גובר, הוא יימנע ממצבים בלתי נעימים וגם ירגיש כי השילוב החברתי אינו כרוך עבורו במתח מתמיד. המטרה, בסופו של דבר, היא שגם כמבוגר הוא ייהנה מהשילוב בחברה רגילה ללא הרגשה של חרדה מתמדת.
שמירה על פרופורציות כתוצאה מקשייו הייחודיים של הילד האוטיסטי בהבנת הסביבה שלו, "חוש פרופורציות" אינו מתפתח אצלו בקלות. שמירה על פרופורציות עשויה להיות קשה גם לילדים ללא אוטיזם, וכל אחד עלול למצוא את עצמו מיואש לעתים מלחצי היומיום. לילדים עם אוטיזם הקשיים עלולים להיראות גדולים במיוחד גם בגלל הקושי שלהם לדמיין מצבים אחרים, וגם בגלל הקושי, השכיח אצלם, להעריך זמן. למשל, אם חמש דקות נראות לילד כמו שעתיים, הוא עלול להרגיש כאילו הוא לכוד במצב שאין לו סוף. קשה לו להביט קדימה בציפייה להפסקה בסוף השיעור, לחזרתו הביתה בסוף היום או למצב נעים אחר אשר בו יוכל להירגע מהלחצים.
מוכר לכולנו המצב שבו הילד האוטיסטי בגן אומר שוב ושוב "הביתה לאמא". יש להניח כי אין מדובר רק בפרסברציה או בגעגועים לאמא, כי אם בהרגשתו האמיתית: הוא אינו יודע אם או מתי אמא תהיה שוב חלק מחייו. יש דרכים שבהן נוכל, עוד בהיותו צעיר מאוד, לעזור לו לרכוש מיומנות של "תזכורת עצמית", המבהירה שמצבים קשים יעברו תוך זמן קצר. אפשר, למשל, ללמד ילד בגן לדקלם לעצמו מנטרה פשוטה במצבים כאלה, כגון "אני הולך הביתה לאמא אחרי ארוחת צהריים". אפשרות נוספת היא ללמדו להיעזר במערכת יומית, המראה לו את פעילויות היומיום ברצף - הוא יוכל לראות שעוד מעט יגיע זמן הפעילות המועדפת עליו, ואת תמונתה של אמא שתופיע בסוף היום. ככל שייטיב להזכיר לעצמו שיש פעילויות ומצבים נעימים - והם החלק הארי של חייו - כך יהיה לו קל יותר להתמודד עם הזמנים הקשים יותר.
לילד גדול יותר חשוב לרכוש יכולת של קריאת שעון מהסוג הישן, עם מספרים ומרחקים ברורים בין השעות והדקות. כל אמצעי ויזואלי שיעזור לו להעריך נכון את מעבר הזמן יקל עליו. בעזרת שעון הוא יוכל להבין, למשל, כי במשך יום לימודים יש שעתיים של שיעור שהוא אינו אוהב, אבל גם ארבע שעות של פעילות ושיעורים הנעימים לו יותר. בהמשך דרכו בבית ספר, הוא יתאים אסטרטגיה של תזכורת עצמית לגילו. לדוגמה, ילד שמרגיש בודד בבית הספר, יכול להחזיק בכיסו תמונה של חבריו מהצופים, שאותם הוא פוגש פעמיים בשבוע. שרטוט פשוט של ימות השבוע, ובו הזמנים הנעימים לו צבועים בצבע האהוב עליו, עשוי להראות לו מהן הפרופורציות האמיתיות. עצה ממקור ראשון אנחנו מוצאים בספר שכתב צעיר עם תסמונת אספרגר: "תספור עד עשר, תחשוב מחשבה נעימה, ותחשב בראש כמה שעות נותרו עד שתוכל ללכת הביתה. תבטיח לעצמך כיף מיוחד כאשר תגיע. מחשבה על שעתיים במשחקי מחשב שמחכות לי בבית, מאפשרת לי לעתים קרובות להחזיק מעמד ביום קשה בבית הספר"
3. כל טכניקה שתעזור לילד לזכור את התמונה הגדולה של חייו במקום להתמקד במתח המיידי עשויה לתרום ליכולתו להתמודד ואף ליהנות מהיותו תלמיד משולב.
שילוב מלא בחינוך רגיל, כאשר הוא מתבצע תוך כדי תכנון וביצוע מקצועיים ורגישים, אמור להביא את התלמיד האוטיסטי להרגשה כי החיים בסביבתנו יכולים להיות נעימים לא פחות מחייו בסביבה האוטיסטית. מיומנויות מפתח חברתיות, כאשר הן נלמדות ומתורגלות מילדות מוקדמת, יכולות לסייע במידה רבה לאדם האוטיסטי להסתגל לעולמנו במשך כל שנות חייו. כתוצאה משימוש יעיל שיעשה במיומנויות אלה, יתחזקו רמת תפקודו, הדימוי העצמי שלו והדימוי שלו בעיני חבריו. אם האדם האוטיסטי יגיע לבגרות בהרגשה שהוא נהנה מהיותו שותף לסביבתנו, נדע שהחלטתנו לחנכו בשילוב מלא הייתה החלטה נכונה.
