הטור של פריצי

דואר ישראל שלח לי מעטפה מיוחדת, בה יכולתי לצייר איך נראית מדינת ישראל לכבוד 60 שנותיה. במקור זה נועד לציורי ילדים, אבל הם לא כל כך הקפידו וכל מה שהייתי צריך לעשות זה לצייר, לסגור את המעטפה ולשלוח. 60 הציורים הזוכים יוצגו בתערוכה ויזכו את השולחים בפרסים. ציירתי, אבל דואר ישראל שכח לציין היכן יש תיבות למשלוח דואר. פעם היו כאלה כמעט בכל רחוב, תיבות אדומות ובולטות. היום צריך לחפש אותן, כי הדואר עקר את רובן ומסתפק בתיבות רק ליד הסניפים שלו. אז אם אתם רוצים לשלוח למישהו מכתב, תשלחו בדוא"ל.

מחירי טיולי השואה לפולין התייקרו השנה ל-1,500 דולר לגולגולת, ומספר תלמידי התיכון שהוריהם מוכנים להמשיך וממן את מסע הצליינות המוזר הזה לארובות אושוויץ הולך ופוחת. את הנוער שהכיר פעם את שבילי הנגב ולמד את צמחי הגליל הפכנו לחבורת תיירים שמנופפת בדגל לאום מעל מזבחי שחיטה זרה.

והנה קמו שרת החינוך יולי תמיר ושרת חגיגות ה-60 רוחמה אברהם, והתגייסו לראש מבצע "איסוף גולות": תיבות מיוחדות מוקמו בבתי ספר שונים ברחבי הארץ והתלמידים התבקשו להביא אליהן גולות, במטרה לאסוף 1.5 מיליון גולות לזכר הילדים שהושמדו בשואה. אחרי יום העצמאות יאספו את הגולות ויקימו מהן אנדרטה. תומרקין ודני קרוואן בטח מחכים ידיהם בהנאה ועוד אנדרטה של הלחמות וריתוכים (יציקות זכוכית?) תכער בקרוב את השטח.

לו היו לנו שרות חינוך ראויות (והדברים הללו נכונים גם לגבי שרי החינוך הזכרים), היה מקום להזכירן כי למשה רבינו אין אנדרטה ואין גם קבר לעלות אליו. הוא ידע למה.

שר הגימלאים, רפי איתן, מי שהיה האחראי על הפעלת פולארד (הכלוא) וקדיש (שנחשף עכשיו) הגיב והרגיע אותנו בהודעה ש"הפרשה לא תשפיע על הגימלאים". הוא צודק. יונתן פולארד, שהפרשה הזו מקטינה לחלוטין את סיכוייו לקבל חנינה, עדין עובד בריצוי עונשו ולכן אינו נחשב לגימלאי. רפי איתן לעומתו הוא גימלאי, והוא באמת לא יושפע. איתן היה הממונה על "הלשכה לקשרי מדע", עליה אמר סם לואיס, שגריר ארה"ב בישראל באותם ימים, כי "בתקופתי עמד בראשה חמור מושלם". לואיס טעה. בראשה עמד כבר בזמנו אדם ציני חסר כל הגינות ומוסר.

עיתון הארץ מכיר את קוראיו ומצבם ולכן הוא נוקט לעיתים בניסוחים זהירים. השבוע למשל, בידיעה שפרסם בעמוד הראשון על מותו של ניסן נתיב בגיל 86, כתב העיתון כי "מותו של נתיב היה פתאומי". מעניין מה יכתבו שם על מותו של אדם בן 96, שמותו היה "בלתי צפוי"?

הדיבורים על שלום עם סוריה גרמו לכמה ח"כים לזרז את יוזמת החוק לקיום משאל עם על נסיגה מרמת הגולן. אם כוונתם למנוע פינוי גם במצב של שלום, זה חוק שעלול ללמד אותם לקח כואב.

חלק גדול מהאכזבה וכאב הלב של מפוני רצועת עזה (שנקראו משום מה גוש קטיף, אבל ישבו בעזה), הייתה הידיעה והגילוי שרובו של הציבור תמך בפינוי. סימפטיה הייתה, הסכמה שיישארו - לא.

כאשר יהיה שלום אמיתי עם סוריה, סביר שחלקים נכבדים מאד מרמת הגולן יימסרו לסוריה. פה ושם ידונו על 400 מטר אחרונים, כמו בטאבה, אבל השטח יימסר ואיש לא מניח אחרת. לכן משאל העם רק ייתן גושפנקא לממשלה לומר: הציבור כולו הוא שהחליט ואישר זאת.

מומלץ לכן ליוזמי החוק לחשוב בשנית. ישנם דברים שאולי עדיף שרק הממשלה תחליט בהם, כדי שהם יוכלו לפחות לומר לעצמם אח"כ שזה רק הממשלה שוויתרה ולא העם כולו.

שמעון פרס שוב הלך לרבנים. נראה שהרגלי ההתרפסות לא נמחקים גם כשאתה נשיא. הפעם יש לו יוזמה להוציא את הציבור החרדי ממעגל העוני "תוך התחשבות במנהגי הציבור החרדי". הוא מציע שיותר נשים חרדיות תעבודנה, כשלצורך זה יעבירו להן יותר עבודות מחשב והן תעבודנה עליהן מהבית, בטח בין החלפת חיתול להנקה, ובין ניקוי הבית לגיהוץ ולאפייה.

יש לי חדשות לפרס: לא תמיד היו מנהגי הציבור החרדי שהגברים מתבטלים ורק הנשים מפרנסות. יהודים תמיד עבדו לפרנסתם, עד שבאו שמעון פרס ופוליטיקאים שכמותו ויצרו "מנהג" של השתמטות ובטלנות ופרזיטיות של הגברים החרדים. נראה מרב ספרים שהוא קורא, פרס לא מכיר את המציאות.

נוכח הצעת הנשיא להפוך רשמית את הנשים החרדיות מסוסות רבייה לסוסות עבודה ועוד לקרוא לזה "מסורת ומנהג יהודי", עולה השאלה למה נשתתקו כל ארגוני הנשים ומה האלם שנפל עליהם. האם יש מקום לתחושה שרק פרשיות מין מעניינות אותם ולא הנושאים האמיתיים?

ברור שההישג הכי אמיתי של 60 שנות מדינת ישראל הוא מינויה של רוחמה אברהם לשרה האחראית על החגיגות. רק עם אמיץ שבטוח בעצמו יכול לעשות דבר כזה, אבל מי שמתעקש יכול למצוא גם הישגים אחרים. שוליים, אבל נחמדים:

מוסקבה פנתה השבוע לישראל בבקשה לקבל מאיתנו הבהרות: האם ישראל היא זו שמספקת את המל"טים והציוד צבאי לגאורגיה, מדינה לה יש גבול משותף עם רוסיה. משהו השתנה מאז הימים בהם אנו הוטרדנו מנשק סובייטי שסופק לשכנים שלנו, עד לזמנים הללו, בהם הרוסים מוטרדים מנשק ישראלי שמסופק לשכנים שלהם. לא צריך להגזים, זה לא פרופורציות ולא חזון אחרית הימים, אבל זה די משעשע.

רק 40% מהמים של אקוויפר החוף, ממנו שואבים את המים לרוב אזרחי המדינה, נותרו ראויים לשתיה. השאר הומלח כבר וזוהם. 9 קידוחים באזור חולון וראשל"צ ו-11 קידוחים ברמת השרון ותל אביב נסגרו עקב הזיהום שנגרם, בין השאר, בשל חדירת פרכלורט למי השתיה. פרכלורט מצוי בדלק טילים מוצק וגורם לנזקים הורמונליים ולפגיעה בבלוטת התריס. מסתבר שמפעלי תע"ש ברמת השרון הזרימו כ-300 טון ממנו לקרקע. בקרוב במי השתייה שלכם.

בגליל המערבי גילו חוקרי המכון הגיאולוגי שמי ביוב שמוזרמים לנחלים מגיעים למי השתייה בתוך 5-4 ימים. בגוש דן החילחול איטי וזה לוקח קצת יותר. אבל בבדיקות המעבדה הבאות (הבדיקות הרגילות שאתם עושים לעצמכם בקופת החולים), אולי כבר תוכלו לראות איזה מפעל מזהם השבוע את המים שלכם. את התוצאות המדייקות והבדוקות תקבלו בעתיד, כולל ובמיוחד אצל הילדים שלכם. הדברים פשוטים. הנה הם נאמרו לכם. עכשיו נראה כמה זמן ייקח להם לחלחל.

חייל הגיש נגד מפקדו תביעה אזרחית לביהמ"ש בקריית שמונה. החייל טוען כי מפקדו התעלל בו ומירר את חייו ועכשיו הוא תובע ממנו פיצויים. נחמד, מעניין ושווה מעקב. מזכירה שתובעת פיצויים מנשיא כבר יש לנו, אז בקרוב נקבל גדוד גולני שיתבע את המג"ד. הכל שפיט.

4 בתי ספר תיכון בירושלים עומדים בראש הרשימה הארצית של משרד החינוך של בתי הספר עם הכי הרבה תלמידים מצטיינים (לפי תוצאות בחינות בגרות), ואלה הם: "תיכון ניסויי לבנות פלך", "אולפנא תורנית חורב", "ישיבה תורנית תורה ומדע" ותיכון למדעים ואומנויות בירת ישראל מובילה בבחינות הבגרות עם 4 מוסדות חינוך, אבל 3 מהם דתיים, מוסדות בהם מפרידים בין בנות לבנים, ורק אחד מהם חילוני. תמונת מצב. סתם עובדות.