הטור של פריצי

דורית אמרה לטובה, שעדנה העליבה אותה בגלל חיותה וצחקה עליה בפני כל הילדים. אז טובה נזפה בעדינה שאמרה עליה בתגובה שהיא עושה זאת רק כדי להתחנף ולהיות חברה של דורית.

מדובר בדורית ביניש, נשיאת ביהמ"ש העליון של מדינת ישראל, שהגישה לשופטת טובה שטרסברג-כהן, נציבת התלונות על שופטים, תלונה על נשיאת בתי משפט השלום בת"א, עדנה בקנשטיין, שכתבה בזמנו לביניש שהיא "זורה חול בעיני הציבור" בפרשת השופטת חיותה כהן, ומכתבה הגיע גם לתקשורת. שטרסברג הזועמת רשמה לבקשנטיין הערה בתיק האישי וזו טוענת בתגובה ששטרסברג היא סתם שפוטה של ביניש. בגן הילדים של השופטות שלנו זה בטח רק שלב נוסף לפני הזמנת ההורים לבירור.

האחראי על לימודי היסטוריה במשרד החינוך כתב דוח על בחינות הבגרות וציין כי תלמידים רבים התקשו להשיב לשאלה: "כיצד מבטאים אירועי ואדי סאליב את קשיי הקליטה במדינת ישראל בשנות ה-50".

עם שאלות כאלה מה הפלא שהתלמידים המומים?

בניגוד לשאלה, אירועי ואדי סאליב בחיפה בשנות ה-50 ביטאו את יחסו המתנשא של הממסד הישראלי דאז למרוקאים ולא את קשיי הקליטה. ואם היו בעיות קליטה, הן היו בעיקר קשיי קליטה והבנה של הפקידים הבכירים במערכת הבירוקרטית של השלטון, קודמיהם של אלה שהיום מנסים לייפות את ההיסטוריה באמצעות ניסוח השאלות של בחינות הבגרות.

"למדינה יש ערכים שמחייבים את אזרחיה וגם את מנהיגיה" הכריזה שר החוץ ציפי לבני וכיוונה לאהוד אולמרט. היא רק לא מסבירה למה הערכים הללו לא מביאים אותה להתפטר מהממשלה שהאיש הזה עומד בראשה. כנראה שערכים ציבוריים משובחים מחייבים רק מנהיגים. והיא לא.

פעם, בימים שרובי ריבלין היה יו"ר הכנסת, אריק שרון היה ראש הממשלה ולימור ליבנת הייתה שרת החינוך, הועבר בכנסת חוק הנהיגה הספורטיבית (2005), שנועד לאפשר מירוצי מכוניות וספורט מוטורי בישראל. החוק קבע שתוקם במשרד החינוך רשות לנהיגה ספורטיבית כדי שהיא תקבע את תקנוני התחרויות. כבר הוקמה רשות, יש בה פקידים, יש מקבלי משכורת ומקבלי כבוד, רק ספורט מוטורי עדיין אין. גם לא יהיה. כי עד שהפקידים הללו יעשו את המעט שהוטל עליהם לעשות, המכוניות בישראל תסענה כבר על חשמל, בהתאם להחלטת הממשלה האחרונה. אלא אם הממשלה תקים רשות ממלכתית שפקידיה יתבקשו לנסח תקנות למכונית החשמלית. במקרה כזה מובטח שעוד ניסע פה על פחם.

ייקח למשפטנים זמן להתחיל להבין את התרגיל של הפרקליטות: עד תביעה מובא להעיד בבית המשפט נגד ראש ממשלה מכהן לפני שיש כתב אישום. בעוד חודשיים תתקיים חקירה נגדית ורק אז יחליטו אם יש בכלל מקום לכתב אישום. מכיוון שבכך הממשלה כבר הופלה למעשה, צריך להגיש אח"כ כתב אישום כלשהו, לפחות לצורכי הפרוטוקול. אז יגישו. אבל פרידמן כבר בדרך הביתה, וד"ש לרמון.

רק לפני שבוע מבקר המדינה הגיש דוח שנתי עבה. התרגשתם ממנו? אתם זוכרים אותו?

מאחר ורוב הדברים שבדוח נחשפו עוד קודם לכן ע"י התקשורת הישראלית (כולל ולא מעט באתר הזה) והדברים ממילא גם חוזרים על עצמם שנה אחר שנה ללא מפריע, אז אולי כדאי להתחיל לשאול לשם מה אנו זקוקים לכל המנגנון המדושן והשמן של מבקר המדינה אם הוא לא מסוגל להביא לתוצאות?

כי עד שמבקר המדינה לא יתחיל להגיש המלצות ישירות לגבי הסנקציות הנדרשות לגבי כל פקיד שאחראי למעשים שהוא כותב עליהם, חבל על הזמן וחבל על הנייר. לאוסף ההונאות הציבוריות אין צורך להוסיף גם אחיזת עיניים כאילו יש ביקורת שמרתיעה.

אז בחרו בדוכיפת לציפור הלאומית. את הצעתי לבחור בתרנגולת עתירת האנטיביוטיקה שלנו, זו המצויה בכל מטבח יהודי ומלווה אותנו בנאמנות מזה 2,000 שנה בפוגרומים של ערב יום הכיפורים וכתרופה במרק לחולים, גנזו ברשעות, ואח"כ גם סירבו לדון בהצעתי השניה לבחור בברווז (העיתונאי) כעוף הלאומי שלנו. ניחא. ונזכרתי בעוד ציפור:

הצבא האוסטרי ידוע כצבא אמיץ, עטור נצחונות ושש לקרב (לא שאני זוכר לאיזה). מסורת עתיקה נהוגה בידיו, שבבוקרו של כל קרב, עוד בטרם ירעמו התותחים, הוא מיד מניף למול עיניו הנדהמות של האויב את דגל המלחמה הגדול שלו, דגל שבמרכזו מצוייר בענק הנשר האוסטרי הלבן על-רקע לבן.

ביום שהציבור התמקד בטלנסקי שהעיד על העברת מעטפות עם 3,000 או 4,000 דולר בכל אחת, התכנסה ועדת הכספים של הכנסת בצנעה ורשמה שני צ'קים: האחד על סך 28.5 מיליון ש"ח לפקודת 'מעיין החינוך החרדי' של ש"ס, והשני על סך 25.6 מיליון ש"ח למוסדות 'החינוך העצמאי' של דגל תורה. שבוע קשה עבר על הקואליציה, אז היא ריפדה בו קצת את השותפים הנאמנים שלה. בטח יספיק להם לשבוע. ומכיוון שזה לא הועבר להם במעטפות קטנות אלא בהזרמה גדולה וישירה לחשבונות הבנק שלהם, זה הכל חוקי.

מזה 30 שנה ויותר מוגשות לבג"צ ברציפות עתירות נגד השתמטות החרדים מגיוס, אך הבג"צ מתחמק מהכרעה ופוחד להכריע. הכל שפיט שם, כמובן, חוץ מהיכן שנדרש אומץ לב.

בשנת 1999 כשמספר המשתמטים הגיע ל-30,000 והציבור זעם, הוקמה ועדת טל (שופט (בדימ.)...) ומכרו לנו סיפור שזה יביא לפחות לשירות לאומי. ב-2002 התקבל החוק, אך למרות שכבר בשנת 2005 התברר שהוא לא תרם דבר, בג"צ אישר לחוק "זמן פציעות". בשנת 2007 הוארך בכנסת תוקף החוק והעתירה נגדו חזרה לבג"צ.

נתונים: מאז קיומו הביא חוק טל לגיוסם של 70 אברכים בלבד לשירות לאומי. מספר המשתמטים עלה בינתיים מ-30,000 ל-50,000 והמספרים עולים בקצב מסחרר.

אחרי עיכוב (עומס...) של שנה נתכנס הבג"צ, ועכשיו דרש מהמדינה להשיב לעתירות. למתי? לעוד חמישה חודשים. עד אז הפרקליטות בטח תשיב לשופטים שיש בחירות בפתח, שצריך לחכות ולממשלה חדשה ולדון איתה, ואז יקבעו למדינה מועד נוסף לדיון בשנת 2009 ויגררו אותו לשנת 2010 עד שבשנת 2011 יקימו לנו עוד ועדה עם עוד שופט עליון (בדימ.) (ארבל פורשת?) והכל יימשך כמו שהיה. רק 30 השנים הראשונות של גרירת הדיונים וההתחמקות מהכרעה היו קשות. עכשיו זה כבר קל יותר.

כי כדי להכריע ולשפוט בסוגיה הנוקבת הזו של אפליה גלוייה בין דם לדם, צריך ביצים. ואם כאלה לא נמצאו בכל הרכבי השופטים שאיכלסו עד כה לדורותיהם את היכל ביהמ"ש העליון בירושלים, אז הסיכוי שזה ימצא שם פתאום דווקא עכשיו, ועוד תחת הנשיאות הנוכחית, שואף לאפס. צאו מהאשליות ומהעתירות. הבג"צ צוחק עליכם.