צו הגנה מפני אלימות במשפחה

מהי אלימות במשפחה?

המונח "אלימות במשפחה" הינו קשה להגדרה. מדובר במונח המכיל בחובו סוגים שונים של גילויי אלימות, ובכלל זה אלימות פיזית, אלימות כלכלית, אלימות מינית, אלימות מילולית, אלימות נפשית והזנחה, המסתיימים בפגיעה באחר ואף בהגבלה או במניעה של זכויות וחופש התנועה של בן משפחה אחר.

מחקר שבוצע בשנת 2001 מצא כי בישראל כ-141,710 נשים הסובלות מאלימות במשפחה. מהמחקר עולה ש-214,248 נשים היו קורבנות לאלימות במהלך חייהן, שהן 11.2% מכלל הנשים בארץ.

חשוב עם זאת להדגיש, כי למרות שפרק זה מתייחס בעיקר לאלימות נגד נשים וילדים הרי שכיום ידוע כי קיימת גם תופעה של אלימות נשים נגד גברים.

החיים במעגל באלימות

חוקרים טוענים כי ישנם שלושה שלבים במעגל האלימות, החוזרים על עצמם במשך הזמן ויכולים להפוך לתכופים יותר באם הזוג לא ייפרד או יבקש עזרה מקצועית.

שלב 1 - שלב בניית המתח:

בשלב זה נוצר מתח במערכת היחסים ופרצי אלימות מינוריים. בן הזוג הנפגע מנסה להרגיע את בן הזוג התוקפן ע"י סיפוק כל הדרישות שלו ומנסה שלא לגרום ל"היתקלויות" כלשהן. אצל הקורבן מתפתחת ההבנה המוטעית כי בו האשמה ולכן "מגיע" לו להיענש ולמעשה הוא מקבל את ההיגיון המעוות של בן הזוג התוקפן. בן הזוג הנפגע מנסה למנוע מצבים פוטנציאלים של קונפליקט, ברם, כל שיעשה לא יועיל שכן הכעס נצבר עד לשלב של ההתפרצות.

שלב 2 – שלב ההתפרצות:

בשלב זה בן הזוג התוקפן מאבד כל שליטה על עצמו והאלימות חמורה בעוצמתה. הבדלי העוצמה הם אלו שמבחינים בין השלב הנוכחי לשלב הקודם שמאופיין באלימות "מינורית". כאשר מתרחשת התקיפה בפעם הראשונה, שני הצדדים עלולים להיות המומים מהתרחשותה ויבקשו להכחיש שהאלימות אכן התרחשה.

שלב 3 – שלב הרגיעה (ירח הדבש):

שלב זה הינו תמונת הראי לשלב הקודם. הצד התוקפן מפגין אהבה וחמלה כלפי הצד הנפגע. הוא מבין שהרחיק לכת בהתנהגותו בשלב הקודם ומתחנן לסליחה. הוא מבטיח להימנע מהתנהגות אלימה בעתיד. בן הזוג הנפגע ירצה לקבל את ההתנצלות וההבטחות. הפגנת האהבה, אליה כמהה בן הזוג הנפגע, מאפיינת שלב זה ומשמשת עבורו אות לכך שהדברים יכולים להשתנות, כך משתכנע בן הזוג הנפגע להישאר במערכת היחסים. בשלב זה בן הזוג התוקפן מבין כי בן זוגו סלח לו ומתחיל בבנייה הדרגתית של מעגל חדש של אלימות.

מאפייני האישה המוכה והקושי לצאת ממעגל האלימות:

תחושת מלכוד והתקשרות טראומטית – תחושה זו נוצרת כתוצאה מהתהליך ההדרגתי שמאפיין את מעגל האלימות. כאשר מתחילה האלימות על שלל גווניה, האישה עשויה להאמין שהתוקף יעבור את המשבר שבו הוא נמצא ויחזור להתנהג כבעבר. אולם כאשר האלימות מתגברת והאישה מבחינה כי מדובר בדפוס חוזר, מערכת היחסים נמצאת כבר בשלב מפותח. האישה מתחילה לחשוב כי לאחר כל שעברה וכל שהשקיעה במערכת היחסים אין להרים ידיים בקלות. מחשבה זו מובילה אותה להכחשת עוצמת ותדירות ההתעללות.

אשמה – נשים מוכות רבות מפתחות תחושה של אשמה אישית. תחושה זו מתעוררת לרוב אצל קורבנות אלימות בעקבות הרגשה של חוסר שליטה בסיטואציה. על כן הן מנסות להשקיע עוד במערכת היחסים ולהאשים את עצמן במידה והתנהגות הגבר אינה משתנה. למעשה האישה רואה במצב כישלון אישי שלה. יש נשים החשות אהבה כלפי הבעל, מרחמות עליו וממשיכות לקבל אחריות על מילוי רצונותיו וצרכיו.

פחד – האישה המוכה מגיבה בפחד ותחושת טרור לנוכח כל מבט או תנועה של הבעל. היא תהא תמיד דרוכה ותנסה להימנע מכל פעולה שעלולה לעורר התנהגות אלימה מצד הבעל. האישה המוכה חוששת מהסלמת המצב ומניתוק ממערכת היחסים, שלמרות תלאותיה היא מוכרת וידועה. פחדהּ נובע לעתים גם מתלות כלכלית-קיומית בבעל, פחד מפני חיים של בדידות וקשיים כלכליים, מפני לקיחת אחריות כוללת אישית על המשפחה, מאחריות על ניתוק הילדים מן האב, מפגיעה בהורים, מהסטיגמה המלווה כל צעד מוחשי שנועד להפסיק את האלימות, כמו תלונה במשטרה, עזיבת הבית וחשיפת הקשיים במשפחה לעיני גורמים חוץ-משפחתיים.

חוסר ישע נרכש – בת הזוג המוכה מתחילה להאמין שאין באפשרותה למנוע את האלימות. על כן, היא פשוט מרימה ידיים ומקבלת את ההתנהגות האלימה המופנית נגדה. חוסר ישע נרכש מלווה לרוב בתחושה של מלכוד שמתגבש לאחר התגברות האלימות ובידוד שמחריף.

הערכה עצמית נמוכה – ככל שהאלימות מתגברת כך יורדת הערכתה העצמית של האישה.

השפעות כלכליות – לאלימות יש השפעה משמעותית על הסטאטוס התעסוקתי של נשים: היעדרות מעבודה, איחורים לעבודה, איבוד מקום העבודה, חוסר עידוד לצאת לעבוד מצד הבעלים, נזק גבוה לדימוי עצמי שמשפיע על מציאת עבודה. התוצאה היא חוסר עצמאות כלכלית.

מאפיינים אלו שופכים אור על המתרחש בנפשה של האישה המוכה ומסבירים שתי תופעות המתקשרות ל'מעגל האלימות' ולעובדה שהאישה לא עוזבת את מערכת היחסים.

הראשונה היא 'סינדרום האישה המוכה'. תופעה זו מתבטאת בכך שקורבן האלימות קופא מפחד ומאמין שאין לו כל אפשרות להיחלץ מהמצב. אי לכך האישה נשארת במערכת היחסים האלימה תוך שהיא מנסה להתמודד בעצמה עם המצב ככל יכולתה. הדפוס מתפתח רק לאחר שמישהו חי במערכת יחסים אלימה בדרך השגרה. זהו תהליך הדרגתי בו הקורבן מרגיש חסר תקווה וחסר אונים. חוסר אונים גורם לקורבן להיות פסיבי ולהיכנע לאלימות נוספת.

תופעה אחרת שחוות נשים מוכות היא 'סינדרום סטוקהולם'. למעשה, תופעה זו התגלתה אצל שבויי מלחמה והיא מתבטאת בהזדהות עם השובה. השבויים הנמצאים בבידוד ונמצאים בפחד גדול, הופכים לחסרי ישע המוגבלים לשטח שהוגדר להם ותלויים בשוביהם שיספקו להם את כל הדרוש להם כדי לחיות. כתוצאה מתלות זו מפתחים השבויים רגשות חיוביים כלפי שוביהם באמצעות הפעלת טכניקות לשטיפת מוח מצד האחרונים כגון תלות, אימה ותשישות מתמדת. דינמיקה זו מתקיימת גם אצל נשים מוכות.

כיצד בכל זאת תשתחררי ממעגל האלימות?

לדעת החוקרים, האישה המוכה יכולה להשתחרר ממצבה האלים מרגע שהיא עולה על מסלול של בנייה עצמית מחודשת תוך השתחררות מהתלות הכלכלית הגופנית והנפשית עד כדי השגת אוטונומיה ומימוש עצמי.

בכדי להימנע מלכתחילה מלהיכנס לתוך מעגל האלימות עלייך לפעול במהירות, כבר בפעם הראשונה שמתרחש אירוע אלים כלשהו בבית. חובתך לקטוע את מעגל האלימות עוד באיבו, קמה בראש ובראשונה כלפייך וכלפי ילדייך, הסובלים ונפגעים קשות מאירועי האלימות בבית, גם אם אינם מופנים באופן ישיר כלפיהם.

אל תשעי להפצרותיו של בעלך לסליחתך, אם האירוע קרה פעם אחת בלבד, התני סליחתך בפנייה לקבלת סיוע מהגורמים המקצועיים המתאימים ובקבלת ייעוץ מתאים.

אל תחששי גם מאיומיו של הבעל. אם קיימת לדעתך סכנה של ממש, עזבי את הבית בהקדם עם ילדיך ופני לאחד מגורמי התמיכה לנשים מוכות. לאחר מכן הגישי תלונה במשטרה נגד הבעל.

במידה והדבר באפשרותך, הקליטי את האיומים, תעדי את החבלות בגופך באמצעות מצלמה, שמרי תיעוד רפואי מביקורייך בבית החולים בעקבות אירועי אלימות.

לאחר כל מקרה של אלימות פני למשטרה והגישי תלונה מסודרת, ושמרי את אישור המשטרה על הגשת התלונה. לאחר הגשת תלונה במשטרה, עקבי אחר גורלה וודאי שלא תיגנז.

אם ידוע לך כי לבעלך יש נשק ואת חוששת ממעשה אלימות, עלייך לידע את המשטרה על קיומו של הנשק. בנוסף, ניתן לבקש מבית המשפט למנוע מהבעל לשאת נשק, כחלק מצו ההגנה.

זכרי, אינך אשמה באלימות, לאלימות יש רק אחראי אחד- הצד האלים.

צו הגנה מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה

מטרתו של צו ההגנה להרחיק את בן הזוג התוקפן והאלים מבני המשפחה המותקפים. את הצו יכולים לבקש מבית המשפט בן משפחה, היועץ המשפטי לממשלה או פקיד סעד שנוכח כי קיימת אלימות כלפי קטינים. הצו יינתן באחד מהמקרים הבאים:

1) בסמוך לפני הגשת הבקשה נהג האדם באלימות בבן משפחתו, ביצע בו עבירת מין או כלא אותו שלא מרצון. החוק אינו דורש שמעשה האלימות יהיה חמור דווקא.

2) התנהגותו של האדם נותנת בסיס סביר להניח כי הוא מהווה סכנה גופנית ממשית לבן משפחתו או שהוא עלול לבצע בו עבירות מין. גם איומים לבצע מעשה אלימות או עבירת מין מצדיקים את הוצאת הצו.

3) האדם התעלל בבן משפחתו התעללות נפשית ממשית או התנהג באופן שאינו מאפשר לבן משפחתו ניהול סביר ותקין של חייו.

צו הגנה ניתן לתקופה מקסימלית של 3 חודשים, וניתן להאריכו לתקופה כוללת של 6 חודשים, ובמקרים חריגים אף לשנה.

במסגרת הצו ניתן לאסור על אדם להיכנס לדירה בה מתגורר בן המשפחה הנפגע, לאסור עליו להימצא בתחום מרחק מסוים מהדירה, לאסור להטריד את בן המשפחה בכל דרך ובכל מקום, לאסור לשאת נשק ולהחזיק בנשק וכד'.

צו הגנה אף יכול לחייב את בן המשפחה האלים לקבל טיפול אצל גורם טיפולי. הפרת צו ההגנה מהווה עבירה פלילית שלצדה עונשים כבדים.