"אין לכם מושג כמה פרסומים מטעים וכוזבים נמנעים" - מרגיעה נשיאת בית המשפט העליון, דורית ביניש, את השופטים בכנס שהתקיים לאחרונה.
נוכח הדברים הללו צצה כמובן מיד השאלה - כיצד פועל המנגנון הזה שמונע את פרסום הדברים כנגד מערכת המשפט: האם באמצעות צווי סתר? ברור שלא. האם בדרך שכנוע? או שמא בדרך "שכנוע"? לך תדע.
אבל זו רק שאלה משנית.
כי נשאלת השאלה כיצד היה בג"צ - אותו בג"צ שהנשיאה ביניש עומדת בראשו - מתייחס לעתירה שיצווה על מניעת פרסום דברי הטעייה וכזב על מערכת המשפט.
הנה דברים שקבעה השופטת פרוקצ'יה בעניין האמת והשקר בבג"צ ג'נין ג'נין:
"מזה זמן רב נשתרשה במחשבה החוקתית התפיסה כי חופש הביטוי הינו זכות יסוד רחבת היקף המשתרעת דרך כלל גם על ביטוי שקרי ומסולף. האמצעי להתמודד כנגד השקר והסילוף אינו בהכנעתו של השקר על דרך הטלת איסור על השמעתו, אלא בעשיית שימוש מקביל בחירות הביטוי הנתונה לכל אדם להציג את האמת ולהתמודד באמצעותה כנגד הסילוף והכזב בשוק רעיונות ודעות פתוח וחפשי. בזרימה חפשית ובלתי מבוקרת של מידע, דעות, רעיונות, והערכות, סופה של האמת לגבור על השקר והתמודדות זו היא מסימני ההיכר של חיי חופש במשטר דמוקרטי".
מה יש לדבר? דברי אלוהים חיים. אנחנו חותמים על כל מילה ואפילו על הרווחים שבין המילים.
ובכן, למה זה מערכת המשפט אינה מוכנה - כשמדובר בה עצמה - לצאת להתמודדות הזו שבין האמת והשקר? הרי בג"צ עצמו קובע כי "התמודדות זו היא מסימני ההיכר של חיי חופש במשטר דמוקרטי".
דומה שהתשובה לשאלה זו ניתנת על-ידי הנשיאה ביניש באותו כנס שופטים בדבריה אלה: "התמונה התקשורתית משפיעה על הציבור שרוב המידע שלו מגיע דרך אמצעי התקשורת, ואם הוא מסולף - זה בהחלט נצרב בתודעתו".
אתם הבנתם את זה?
החיילים שנלחמו וגם נפלו בג'נין, שהיו קורבן למידע שקרי ומסולף - שיילכו ויתמודדו "בשוק רעיונות ודעות פתוח וחפשי".
אבל השופטים, להבדיל מלוחמי ג'נין, הם כבר סיפור אחר: מידע מטעה ומסולף על השופטים, להבדיל מלוחמי ג'נין, יש למנוע מבעוד מועד. כי מידע מסולף על השופטים - כך למדנו מהנשיאה - "בהחלט נצרב בתודעתו" של הציבור.
