|
|
לבה של התינוקת פעם גם בלידה [צילום: עכבר העיר]
|
|
|
|
|
|
|
|
| עצם העובדה שהרופא לא זיהה את פעימות לבה של היילודה וקבע את מותה הינה ללא ספק רשלנות. כמו כן, אין ערעור על כך שמותה של הילדה נחשב לנזק נורא | |
|
|
|
|
העיתונות הזדעזעה ובצדק מהכנסת הילדה החיה לקבר הקירור, אך בטענה זו לרשלנות תקשה המשפחה לזכות בפיצוי אמיתי והוגן בבית המשפט.
קביעת המשפחה והתקשורת כי הייתה פה רשלנות אכן נכונה, אך הרשלנות של העברת הילדה בעודנה בחיים אל חדר המתים היא אומנם קשה לעיכול אבל איננה דווקא הרשלנות החמורה בכל הפרשה.
הרשלנות החמורה נעוצה קרוב לוודאי בעצם התרת הלידה בשלב הריון כל כך מוקדם, פעולה שאיננה מחוייבת המציאות כלל. לא מן הנמנע כי ניתן היה לעצור את הליך הלידה מבעוד מועד, לאפשר להריון להתקיים עוד מספר שבועות ולהציל בכך את הילדה.
הילדה נולדה בשבוע ה-23 להריון במשקל 600 גרם כאשר מרבית מערכות הגוף שלה עדיין אינן בשלות. הסיכוי להישארות בחיים בשלב כל כך מוקדם של החיים מגיע לאחוזים בודדים.
כידוע, הלב מתחיל לפעום כבר בימים הראשונים להריון וממשיך לפעום עד יום מותנו. מכאן, שבמקרה שלפנינו הלב הקטן והחלש של הילדה פעם כבר בלידה. קביעת המוות הנמהרת של הרופא, קרתה כנראה בשל הסיכוי הנמוך שהוא ייחס לאפשרות שהעובר בשלב התפתחות כל כך מוקדם עדיין חי.
מאחר וסיכויי ההישרדות של העובר בגיל הריון כה צעיר הם אפסיים, נערכה קרוב לוודאי הבדיקה לקביעת מוות בצורה לא קפדנית מספיק. הלב שפעם חלושות מחד, והדעה המוקדמת של הרופא מאידך, הביאו אותו קרוב לוודאי למסקנה שהולד הזעיר כבר אינו בין החיים.
בשל הזעזוע הרב של ההורים מהידיעה כי ילדתם הופקרה כך למותה, אין הם עוסקים ודאי עדיין בשאלת הפיצויים. אך אין ספק שהשאלה מהו גובהו של הפיצוי הכספי למשפחה שעברה חוויה מחרידה שכזו, עולה במחשבתם של רבים.
על-מנת לקבל פיצוי כספי בשל רשלנות רפואית יש צורך שיתקיימו שלושה תנאים: הראשון: שתוכח רשלנות מצד הצוות הרפואי, השני: שיוכח נזק, והשלישי: שיהיה ניתן למצוא קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק.
רשלנות שכזו...
עצם העובדה שהרופא לא זיהה את פעימות לבה של היילודה וקבע את מותה הינה ללא ספק רשלנות. כמו כן, אין ערעור על כך שמותה של הילדה נחשב לנזק נורא. אך חשוב מאד לזכור שבכלל לא בטוח כי קיים קשר סיבתי בין השניים, ובכלל לא בטוח שמבחינה ביטוחית רפואית, ניתן יהיה לטעון שמותה של הילדה המסכנה נגרם רק בשל התרשלות של הרופא, עם כל הצער שבדבר.
במקרה זה זועק מוקד רשלנות אפשרי נוסף, והוא עצם העובדה שאישה בשבוע ה-23 להריונה נדרשה ללידה כה מוקדמת. נשאלת השאלה מדוע החלה הלידה, ובעיקר מדוע היא לא הופסקה?
אם המשפחה חפצה בפיצוי, אשר ללא ספק מגיע לה, מומלץ שתדרוש לדעת האם נעשו כל הפעילויות הרפואיות הנדרשות על-מנת לזהות את הלידה כאשר התחילה, והאם נעשו כל הפעילויות הרפואיות הנדרשות על-מנת להפסיק את אותה לידה מסוכנת, שכאמור רק אחוז בודד מהולדים העוברים אותה, נותרים בחיים.
אם התשובה לשאלות הללו היא חיובית, אזי קרוב לוודאי שלא ניתן יהיה להוכיח רשלנות, אך אם התשובה לשאלות הללו, כולן או חלקן, היא שלילית, וכך גם כנראה הם פני הדברים, ניתן יהיה להוכיח בסבירות גבוהה כי הייתה גם הייתה פה רשלנות רפואית ולקבל פיצוי כספי הולם.
לשאלה זו תידרש הוועדה שהקים משרד הבריאות, אך כבר עתה מתעוררת שאלה אחרת, חמורה יותר, שאינה קשורה כלל לסיפורה של הילדה, והיא אמורה לעניין אותנו האזרחים: האם נכון וראוי שמנהל מחלקת יולדות בבית חולים אחד בצפון יקבע האם העמית שלו, מנהל מחלקת יולדות בבית חולים שני בצפון - פעל כראוי?
