|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מסעדת "אושן" שבהרצליה פיתוח מצדיקה בעליל את הלוגו, המתנוסס על כרטיס הביקור שלה, ולכן גם מצאנו לנכון להשתמש בו ככותרת לכתבה
|
בים המסעדות של רחוב משכית שבהרצליה פיתוח יש אחת שמציעה, בלוגו של כרטיס הביקור שלה, "ים של חוויות קולינריות", ומביקורים חוזרים ונשנים בה הגענו למסקנה הברורה שאכן כצעקתה.
"אושן" (רחוב משכית 30), ממלכת הדגים ופירות הים הוותיקה, שבה ומוכיחה לקהל הסועדים המסור שלה, שגם מיתון מחריף לא יוכל לה. שעה שמסעדות-ים אחרות בסביבתה, כמו "ג'קו" הוותיקה, הרימו ידיים וננעלו - "אושן" ממשיכה לשרוד, ואפילו ביתר שאת, כשבמרוצת כל ימות השבוע היא תמיד שוקקת חיים.
פינוק לבטן
הגם שאיננו נמנים עם חובבי הדגה, מוכיחה "אושן" שהיא יודעת לפנק אפילו אנשים מוזרים כמונו, תאבי-בשר דווקא. כשהתיישבנו במרכז המסעדה אל מול אקווריום מקסים, ששטו בו לובסטרים ואויסטרים חיים, לא יכולתי שלא להבחין בריר הנוזל מפיה של בת הזוג, חובבת פירות הים. אבל, כיוון שהיה זה ערב צונן למדי, החלטנו להתחמם, תחילה, במרק-אפונה מהביל, שבמקום דגים שטו בו, לשמחתי האישית, קרוטונים.
עם יד על הבטן, כאן המקום להודות שמרק היום, משיב הנפש, ענה בדיוק על צרכי השעה שלנו. גם לחם הבית - פוקצ'ה חמה ופריכה, שליוותה את המרק - תרם אף הוא את חלקו הנכבד לעניין.
שווה כל אגורה
ואז הגיע תורן של המנות העיקריות. בת הזוג עטה, כמנהגה, על-מנת שרימפס וקוקי סן-ז'ק, שלדבריה הייתה תאווה לחיך. עבדכם הנאמן, שמאז ומתמיד אינו טומן ידו בחכת הדייגים, הלך אותה שעה על סטייק-אנטריקוט, שהוגש לבקשתנו מדיום, ושאליו התלוותה פירמידה קטנה של אורז, יחד עם צלוחית צ'מיצ'ורי, להשבחת טעמו של הסטייק משיב הנפש.
לקינוח הוגש לנו פאי-תפוחים חם מבצק פריך, עדין ורך, אפוי ממש ביד אמן. אספרסו כפול, כיד המלך, ולצידו סודה, כמנהגם של מביני שתייה סופנית, היוו את האקורד האחרון בארוחת המלכים שלנו. בנפש חפצה שילמנו תמורתה 258 שקל - ארוחה שהייתה שווה כל אגורה אפילו לאחד כמוני, שמתרחק ממאכלי הדגה כמו מאש, ועל אחת כמה וכמה לבת הזוג המתלווה ומבינת העניין.
|
| תאריך:
|
02/01/2009
|
|
|
עודכן:
|
02/01/2009
|
|
ראובן לייב
|
|
ככל שמתקדרים השמים, עננים וערפילים חוסמים את שדה הראייה, והמטר - תרתי משמע - ניתך ברחובות ישראל; הרי שניתן לשער, כי אותו "סביבון מעופרת יצוקה" רחוק מליפול על צידו מבשר הטוב. "נס לא היה פה" - יחקקו על גביו בעתיד מביני דבר, לאו דווקא מומחים עונדי דרגות.
|
|
|
|
|
בתקופת המלחמה הזאת, על משכבי בלילות כשחושך מסביב, איש אינו רואה ולא שומע אותי וגם אם יש מצלמות של האח הגדול הן אינן יכולות לקרוא את מחשבותי, רק אז אני מרשה לעצמי לערוך חשבונות נפשיים עמוקים ואמיתיים. אחד הנושאים שאני הופך והופך בו משום שהכל בו - הוא נושא השלום. אנחנו מייחלים לשלום, מתפללים לשלום, רודפים אותו כאחוזי אמוק והוא איכשהו הולך ומתרחק. מדוע?
|
|
|
|
|
איש אינו נותר אדיש לנוכח המתחולל בארץ בכלל ובדרומה בפרט. הח"מ אינו יוצא מן הכלל כמובן, אבל מנסה לתרום את חלקו הצנוע בשקט בשקט; בלי אמירות ישירות, אם רק ניתן להימנע מהן. מאמירות כאלה עלולים להיפגע, בצדק או שלא בצדק, כל מיני אנשים, אפילו אם האומר לא התכוון לפגוע וגם לא חשב על אותם אנשים בעת שהעלה על הכתב את הגיגיו. בעבר, גם בהתייחס לפרשה זו בשנים קודמות, אמרתי כל מיני דברים, מהם חדים וברורים, ביחס למערכת שהובילה את כולנו, וממשיכה להוביל אל פי פחת, האם זה הועיל במשהו? לא נראה כך. אז מה שנשאר, חשבתי, זה להציע התבוננות שבועית פרטית, בלי התייחסות למערכת החורבנית, וכך השתדלתי לעשות בחודשים האחרונים. אבל כעת, בעת שמתעופפות אל תוכנו התוצאות של מדיניות ה'שלום עם האויבים ודיכוי היהודים', קצת קשה לנהוג כך.
|
|
|
|
|
במאמר בעיתון הארץ תחת הכותרת "מותק, הקילומטרים התכווצו" (יום ו', 2.1.09) כותב יואל מרקוס את הדברים הבאים:
|
|
|
|
|
פרשת השבוע, פרשת "ויגש" אומנם אין בה שום איזכור מצוותי אולם 106 הפסוקים שבה יוצרים יחידה מקראית רב-גונית, מדהימה ביופיה, מרתקת ומיוחדת בלקחיה הרוחניים "לשעתם ולדורות". זאת, אנו למדים משני מפגשים שונים, מרגשים, מפעימי לב וסוחטי דמעות המופיעים בפרשתנו. מפגשים מאלפים, משכילי דעת ומלמדי לקח.
|
|
|
|
|
