אימפוטנציה חקיקתית

בחינת הרכבי ועדות הכנסת ומספרן, מעלה כי כיום, מתפקדות בכנסת 23 ועדות, ביניהן "ועדות הכנסת הקבועות" אשר מספרן הוא 12, ולצדן, ועדות מיוחדות ו"ועדות לעניין מסוים". מספר חברי הוועדה נע בין 25-13, ובדרך-כלל, עומד על כ-15 חברים. לצד אלה, קיימות כיום, גם 50 ועדות משנה(!) הפועלות במקביל, ובנוסף, לעבודת הכנסת הרגילה.

אם נעשה חישוב לוגי פשוט, וננסה לחבר את מספר הוועדות מול מספר החברים בהן, נמצא איפוא כי קיומן של 23 ועדות פעילות, מצריך בין 250 ל-345 חברי כנסת פעילים, שעיקר פועלם הינו פרלמנטרי-חקיקתי, בעוד שבפועל - נותרנו עם כ-80 פרלמנטרים בלבד.

התוצאות וההשלכות המעשיות הינן ברורות, ומזיקות לנו, כאזרחי המדינה. כך לדוגמה, נדרש חבר-כנסת לחלק עצמו בין ועדות שונות, אשר פעמים רבות מקיימות דיונים מקבילים, דבר שהופך את הנוכחות בשתיהן - לבלתי אפשרי. גם אם נשכח לרגע את העובדה כי חברי הכנסת נוטים, גם כך, שלא להגיע לישיבות הוועדה, הרי שגם אם ניתן להם את הספֶק, יתקשו הם לעמוד במשימה. כך לדוגמה, חברת-הכנסת שלי יחימוביץ' הייתה חברה ב-5 ועדות שונות בכנסת ה-17; חבר-הכנסת מיכאל איתן - ב-8 ועדות שונות; כך גם חבר-הכנסת משה כחלון; חבר-הכנסת אופיר פינס היה חבר ב-13(!) ועדות בכנסת ה-15, וב-6 ועדות בכנסת ה-17.

מציאות זו לכשעצמה, מסרבלת את חייה של כנסת ישראל. הנתונים הפשוטים הללו מעלים תמונה מורכבת, ולפיה חברי הכנסת "הפעלתנים" נדרשים במקרים רבים לחלק עצמם לשלושה חלקים, לחברות ועשייה בשלוש ועדות שונות, וזאת בלא להחשיב את עבודתם העצמאית השוטפת. קו זה לבדו, יש בו בכדי להצביע על ההסבר שעומד מאחורי הנתונים המבזים באשר למספר משתתפי הוועדות השונות, ואף לבאר את אופי חיינו המגה-בירוקרטים במדינה ישראל.

יהיו הסיבות אשר יהיו, מסדר הנוכחות בכנסת האחרונה - היה מביש בעליל. הנה לכם, מדגם קטן של נוכחות חברי הוועדה בישיבות ועדות הכנסת ה-17. אין צורך לציין כאן, את חשיבות עבודת הוועדות לציבור, את ערכן החקיקתי, והשפעתן על זכויות האזרח בישראל.

ישיבות הוועדה לזכויות הילד

4.11.2008: נכחו: נאדיה חילו.
29.10.2008: נכחו: נאדיה חילו.
15.7.2008: נכחו: מיכאל מלכיאור.
13.7.2008: נכחו: מיכאל מלכיאור.
17.6.2008: נכחו: נאדיה חילו.

ישיבות ועדת הפנים והגנת הסביבה

2.2.2009: נכחו בישיבה: היו"ר אופיר פינס וח"כ דב חנין.
20.1.2009: נכחו בישיבה: היו"ר אופיר פינס וח"כ דב חנין.
23.12.2008: נכחו בישיבה: היו"ר אופיר פינס.
10.11.2008: נכחו בישיבה: ח"כ יצחק זיו.

ישיבות ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

5.2.2009: נכחו בישיבה: רן כהן ומרינה סולודקין.
4.2.2009: נכחו בישיבה: היו"ר יצחק גלנטי ורן כהן.
2.2.2009: נכחו בישיבה: היו"ר יצחק גלנטי.
19.1.2009: נכחו בישיבה: היו"ר יצחק גלנטי.
13.1.2009: נכחו בישיבה: היו"ר יצחק גלנטי.
7.1.2009: נכחו בישיבה: היו"ר יצחק גלנטי.

ישיבות ועדת חוקה, חוק ומשפט

28.1.2009: נכחו: יצחק לוי ומנחם בן שושן.
27.1.2009: נכחו: מנחם בן שושן.
12.1.2009: נכחו: מנחם בן שושן ומשה גפני.

ישיבות הוועדה לענייני ביקורת המדינה

5.1.2009: נכחו: עמירה דותן, אורי אריאל.
5.11.2008: נכחו: יצחק וקנין ומיכאל איתן.

ישיבות ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים

29.10.2008: נכחו: זהבה גלאון
29.7.2008: נכחו: זהבה גלאון.
2.7.2009: נכחו: מרינה סולודקין.
3.6.2008: נכחו: זהבה גלאון.

ישיבות ועדת החינוך התרבות והספורט

4.11.2008: נכחו: מיכאל מלכיאור.

ראוי לציין, כי הגם שמדובר במדגם בלתי מייצג לכאורה, אשר אינו כולל את כל הישיבות כולן, הרי שעיון בפרוטוקולים של ישיבות הוועדות, מעלה כי בישיבות בהן אכן השתתפו יותר משני חברים, דבר אשר לא קורה לעיתים קרובות, מספר הנציגים אינו עולה (לרוב) על חמישה חברי כנסת, שהם כאמור, אך שליש מכמות חברי הוועדה כולה. אין כמובן לכלול בנתונים אלה את ועדות הכנסת הזוכות גם לעיתים לביקורם של אמצעי התקשורת (באם נניח התעוררה סערה ציבורית כלשהי), שכן אז, סביר להניח כי רבים מהחברים ידאגו להגיע ולומר דברם.

אל לנו כי נשכח: קיומה של ישיבת ועדה אינו דבר של מה בכך; הוא כולל הוצאות כספיות המגיעות גם לכדי מאות אלפי שקלים במצטבר. הוא כרוך בהזמנת מומחים, עדים, חוקרים ונציגים חיצוניים, אשר במקרים רבים מגיעים לתוך אולם דיונים ריק מאדם, ונדרשים לשוב על עקבותיהם. לצד זאת, יש להזכיר, כי יו"ר הוועדה לכשעצמו, זוכה לצד היוקרה, גם במשכורת גבוהה יותר ביחס לחבריו.

נכון, אין לומר כי מדינות אחרות אינן יודעות מספר ועדות כבישראל. אנו איננו בבחינת יוצאי דופן. בבריטניה, לדוגמה, ישנן 19 ועדות פעילות; אך עם זאת, ישנם גם 659 חברי פרלמנט פעילים. בישראל, המציאות הנוכחית גוררת חוסר עשייה פרלמנטרי, לפעמים בכורח, אשר מקשה על ההתקדמות החקיקתית שליבה בשירות ציבור האזרחים. מצב דברים זה, דורש, בין היתר, בחינה עיונית מחודשת של הרכבי הוועדות, לרבות בדיקת אפשרות מיזוגן. מכל מקום, המשך התנהלות שכזו, רק תוסיף לבזבוז כספי הציבור, לחוסר ההתקדמות החקיקתית וללגלוג על עשיית הכנסת וחבריה. הנה לכם, נקודה למחשבה.

במבט משווה לעולם, נראה איפוא כי כנסת ישראל מורכבת ממספר חברים קטן - יחסית למדינות אחרות בעלות סדר אוכלוסין דומה, בעוד שניווכח כי מספר שרי ישראל בכנסות האחרונות, גדול בהרבה באופן יחסי לדמוקרטיות מערביות ותיקות כחדשות.

על-פי חוק, חברי הממשלה אינם יכולים לקחת חלק בהרכב הוועדות השונות בכנסת, ועל-כן מותירים נתח עבודה זה, לעמיתיהם מחוץ. כידוע, הללו אינם יכולים להציע חוקים לכנסת אלא תחת מטרייתה של הממשלה כגוף אחד. מכאן, שממשלה רחבה מותירה למעשה פחות שחקנים בהרכב הפרלמנטרי ומצמצמת ב"כוח העבודה" החקיקתי. אם נוסיף ל-30 חברי הממשלה את מספר ראשי הסיעות, את ראש הממשלה, ואת יו"ר הכנסת עצמו, אשר מטבע תפקידם אינם "פעלתנים חקיקתיים" - ניווכח, כי כנסת ישראל עומדת כיום על כ-80 חברים פעילים בפועל; כ-80 חברים בלבד, אשר עבודת הפרלמנט אמורה להיות "לב עיסוקם".