עונשי הרתעה

עונשי הרתעה באשר הם, מטיבם שהם גם מרתיעים באמת. רוצח הילד מבת עין – לאחר ביצוע הרצח בגרזן, נמלט על נפשו. עתה הוא מסתתר, כי חפץ חיים הוא. כרוצח חפץ חיים הוא לוקח בחשבון כי גם אם ייתפס – יזכה בסך הכול בקייטנה בת שנים ספורות וחממת לימודים, וייתכן כי עוד בטרם השלמת התואר, ישוחרר בהילה של גיבור לאומי, במסגרת שחרור המוני של אסירים כנגד שחרור חטופים, ואז יצטרך להשלים את התואר בתנאי-חופש ברחובות הטרור, שהם הרבה יותר גרועים ומסוכנים מתנאי הכלא במדינת ישראל.

הנהגת עונש מוות לרוצחים לאומניים, היה מסכל את הרצח שהיה, ויסכל את הרצח הבא. כצעדים נלווים לעונש המוות, יש ליישם הריסה של בתי משפחות הרוצחים (ולא אטימה בבלוקים של החלונות, דבר שגורם להוצאות של 300 ש"חלפתיחת החלון מחדש) – וזאת לפי החלטת בג"צ ומבלי לאפשר הליך של דיון משפטי באשרור ההחלטה, וגירושן למדינת מוצאן כפי שהנהיג זאת וביצע שר הביטחון משה דיין בזמנו, ואחרים אחריו.

זאת ועוד, גם ללא קשר לסיכול הרצח באמצעות הרתעה, הנהגת עונש מוות כלפי רוצח מסוג זה מהווה מעשה מוצדק ומוסרי, כי "שופך דם האדם – באדם דמו יישפך"; לא כסיסמא אלא כמה שצריך לאמץ ולנקוט כלפי רוצחים על-רקע לאומני שמטרתם להרוג באקראי יהודים, כך סתם, לא חשוב מי, לא חשוב גיל, לא חשוב כלום – רק שהנרצח יהיה יהודי.

לפיכך, שני גורמים כבדי משקל עד כדי הכרעה באים לתמוך בזכות הנהגת עונש המוות לגבי רצח יהודים, כהמשך לתוכנית השואה שאף היא תולדה של מוח אנושי מעוות:

א. הרתעה.
ב. דין צדק.

אמנם גם שינוי תנאי הכליאה לרוצחים מסוג זה בבתי הסוהר במדינת ישראל – גם בהם יש משום הרתעת-מה, וצריך לאלתר לשנות תנאים מגוחכים אלה בתנאי כליאה כפי שנהוגים בצרפת, ארה"ב או סוריה, אך יש להנהיג את עונש המוות לרוצחים אלו – בשם חייהם של ילדי ישראל, ובשם מותם של הנאצים.