בימים של מיתון יש, מטבע הדברים, עדנה למסעדות הביתיות העממיות, שאינן מתוחכמות, דווקא, בתפריטן הקולינרי. במקום שף מקצועי ואמון מככב בהן, בדרך כלל, אחד מבני משפחתו של הבעלים - לרוב הסבתא או האמא, עתירות הניסיון מהמטבח הביתי שלהן.
יתרונן של המסעדות האלה נעוץ בכך שהן אינן פלצניות, והגם שהאוכל המוגש בהן לא צד תמיד את העין, טעמו טבעי, ללא מרקחת מולקולרית. אחת המסעדות האלה, ששמה הולך לפניה, היא מסעדת "עדנה" שברמת השרון (רחוב טרומפלדור 2), ליד תחנת המשטרה המקומית. חזותה החיצונית אינה מלבבת יתר על המידה, והיא מזכירה יותר קסרקטין צבאי מיושן, או מסעדת-פועלים המונית של ימים עברו. במרבית שעות היום היא רועשת והצפיפות בה רבה. מומלץ לכן להזמין בה מקום מבעוד מועד, וגם זה מותנה מראש בישיבה שלא תעלה על שעה ומחצה.
נחפזנו ל"עדנה" בשעת-צהריים, עם בטן מקרקרת, ועל אף ההזמנה מראש, נאלצנו להמתין עשר דקות לשולחן פנוי. מגדוד המלצריות העסוקות התפנתה למעננו אחת שגילתה אדיבות וסבלנות יתרה, למרות הלחץ הכבד עליהן. מן התפריט העשיר, בנוסח פרסי-מזרחי, דלינו למנה ראשונה לשניים מרק-עדשים מהביל, עשיר בטעם, כשלידו נחו קערת חצילים בתחמיץ ולחם הבית, שהיה ספוג צימוקים.
שלא כהרגלנו
מבין המנות העיקריות הלכתי על כבד-עוף עם פטריות, כשלצידו אורז פרסי עתיר-אגוזים. המנה הנדיבה טעמה מאוד לחיך וניכר בה טעם היין המתקתק שנספג בקירבה. בת הזוג הימרה על כיסוני-בצק, ממולאים בשר, שמשום מה טוגנו במחבת ולא עוררו במיוחד את בלוטות הטעם. לצידם הוגשה מנה נדיבה של כבד קצוץ, ספוג בבצלים, שהיה דומיננטי מאוד בטעמו. כוס לימונענע ובקבוקון של סודה הרוו את צמאוננו, כשלשולחן הוגש, על-חשבון הבית, גם קנקן של מים צוננים.
אבל פיסגת ההצלחה של "עדנה" נזקפה, לטעמנו, לקינוח: פרפה-אגוזים, שבניגוד משווע ליתר המנות, התמהמה מאוד עד שהגיע לשולחננו. בסופו של דבר השתלמה ההמתנה הארוכה, והפרפה המרענן, עם ציפוי של שוקולד מריר, חיפה עליה והיה בדיוק במקומו: משיב-נפש ביום אביבי חמים.
כשהגיע מועד התשלום, שלפנו, שלא כהרגלנו במסעדות, את פנקס הצ'קים, שהוכן מבעוד מועד בכיסנו. לזכותה של "עדנה" ייאמר, כי אזהרה על כך שלא מכבדים בה כרטיסי-אשראי, ניתנת לנו מראש, עוד בעת ההזמנה הטלפונית. התשלום עבור הארוחה הזוגית הסתכם ב-192 שקל, בתוספת תשר של 12 אחוז. בסולם הקולינרי, מ-1 עד 10, זיכינו את "עדנה" בציון 8.
