הרתעה מול איומים

במאמר ראוי לכל שבח, מצביע אמיר קוליק על כיווני החשיבה הרצויים שצה"ל חייב לגבש לגבי מלחמה עתידית עם חיזבאללה בעקבות הלקחים של מלחמת לבנון השנייה ומבצע "עופרת יצוקה ("לבנון לייט" - לקחי המבצע בעזה והמערכה הבאה מול חיזבאללה, צבא ואסטרטגיה, כרך 1, גיליון 1, אפריל 2009, המכון למחקרי ביטחון לאומי).

נקודת המוצא של המאמר, היא שלא ניתן ליישם את לקחי המלחמה בעזה היה ותיכפה עלינו מלחמה נוספת נגד חיזבאללה. למותר לציין שקביעה זו נכונה למדי אלא שבהיבט היותר רחב כן ניתן, לעניות דעתי, להגיע לגיבוש מדיניות של הרתעה אשר תהיה תקפה הן לגבי עזה והן לגבי מלחמה נגד חיזבאללה. נקדים ונאמר שללא תעוזה וקביעת יעדים אסטרטגיים מאוד ברורים, אנו עלולים למצוא את עצמנו במצב של ניצחון במערכה והפסד בשדה המדיני, עם כל המשתמע מכך.

הן במלחמת לבנון השנייה והן במבצע "עופרת יצוקה", מדינת ישראל לא הצליחה לתרגם את יכולתה הצבאית והמדינית גם יחד באופן חד וברור. נכון הוא שצה"ל במלחמתו בעזה היה אחר מזה של מלחמת לבנון השנייה הודות ללקחים שנלמדו במערכת הביטחון. השאלה המרכזית היא האם בשתי הזירות, למרות השוני המהותי והכשלים הרבים מאוד בצה"ל והדרג המדיני, ההרתעה הישראלית, לעת-עתה, הושגה, גם אם לא במידה מספקת? לעניות דעתי כן.

מן הדיווחים המתקבלים ממקורות שונים, חיזבאללה ממשיך להתחמש ולהכין את עצמו לקראת סיבוב נוסף, לכשתחליט על כך אירן. למרות זאת, השקט בצפונה של ישראל נשמר וחיי האזרחים חזרו למסלולם הטבעי בעקבות מלחמת לבנון השנייה. עדיין אין זה מספיק ואין לדעת מתי שקט זה יופר. גם בעזה המצב הוא קשה ביותר. דיווחים רבים מצביעים על כך שנזקי המלחמה כה עצומים עד כדי שיארך עוד זמן רב עד שניתן יהיה לשקם, אם בכלל, את מה שהיה קודם לכן. חמאס נמצא בלחץ גדול כי עד עתה הוא איננו מסוגל לספק, מעבר לרטוריקה, שום פתרון למצוקת האוכלוסיה.

אמיר קוליק מצביע במאמר על האסטרטגיה המשותפת של חיזבאללה ושל חמאס: נשק תלות מסלול, היינו טילים מסוגים שונים שהומטרו ויומטרו על העורף הישראלי הנחשב לעקב אכילס של מדינת ישראל. למותר לציין שהבחנה זו נכונה ביותר, אך בפרספקטיבה של זמן ניתן לקבוע שהעורף הישראלי, למרות כל הקשיים וההבדלים בין מלחמת לבנון השנייה לבין מלחמת עזה, כן עמד הנטל, מי יותר ומי פחות. חיזבאללה וחמאס יודעים זאת היטב אך בידיהם אין כל נשק אחר כדי להתמודד עם צה"ל. כאן טמון גם היתרון של צה"ל אך הכשל שלו וזה אחד הפרדוקסים האסטרטגיים עמם יש להתמודד.

מלחמת לבנון השנייה ומלחמת עזה לא הסתיימו כפי שרצוי היה, זאת בגלל אי-מוכנות להשלים עם העובדה שבאמצעים של אתמול בלתי אפשרי להילחם את המלחמה של מחר, משמע, יש לחפש היטב את נקודות החולשה של היריב ובהן לפגוע, הן צבאית והן מדינית. חיזבאללה חי ונושם בתוך לבנון השסועה והנתונה במלחמת אזרחים לטנטית הנמשכת שנים רבות. מי שסבור שניתן לנצח את חיזבאללה או להרתיעו מבלי לערב את לבנון וסוריה, טועה טעות מרה.

במלחמת עזה ישראל הבינה שהאסימטריות בעוצמת האש והכוח ופגיעה בתשתיות חיוניות היא היתרון הגדול ביותר. רק אם תיווצר משוואה ברורה לפיה כל תשתיות לבנון, החל מחשמל ומים וכלה בכבישים וגשרים, יהפכו לאיי-חורבות תוך מספר ימים, אם טילים יפלו על ישראל, יש סיכוי טוב להרתיע את חיזבאללה. אם נשק מאירן עובר דרך גבולות סוריה, הרי שגבולות אלה חייבים להפוך למלכודת אש מייד. אסד יודע היטב להעריך את נחישות "האויב".

לו רק נמצא בתוך החרדה המשתקת אותנו ונפעל כך, יש סיכוי שחיזבאללה יורתע. בעבור מחיר הרבה פחות גבוה, חיזבאללה עדיין לא מעז להמטיר טילים. אסור לישראל להיגרר אחר התכתיבים הצבאיים של חיזבאללה. אין תוחלת מיוחדת אם יפגעו כמה טילים. לעומת זאת אם ישוטחו שכונות שלמות מבלי לפגוע באזרחים חפים מפשע, האפקט יהיה הרבה יותר משמעותי. לאלה מבין הקוראים אשר שכחו, ראוי להזכיר שבעשורים הראשונים של המדינה מדיניות זו פעלה היטב.

עזה היא סיפור אחר אמנם, אך גם בה ניתן היה להגיע להישגים משמעותיים הרבה יותר. כיום בצפון רצועת עזה ומזרחה היה צריך להימצא כוח בינלאומי משמעותי המהווה חיץ בינינו לבניהם. היינו קרובים לכך, אך איחרנו את הרכבת. "רצועת ביטחון" בתוך עזה הייתה מנציחה וצורבת בתודעת התושבים בעזה את הניצחון הישראלי וההפסד המביש של חמאס. נמנענו לעשות זאת וטעינו טעות קשה. לא הצלחנו להפוך את עזה לבעיית העולם הערבי ולרתום אותו לעזור. אין כל היגיון להמשיך ולדאוג כלכלית לעזה. ככל שנהיה יותר נחושים לא לפתוח את המעברים אלא לסגור אותם הרמטית, כך ייטב לנו. אסור לישראל לשקוט ולהימנע מפעילות מדינית הדוגלת בשלום ולעשות כל מאמץ נדרש. ישראל חייבת להצטייר כמבקשת שלום ורודפת אותו, גם אם נגזר עלינו ששנים רבות תידרשנה, אם בכלל, להגיע לשלום המיוחל.

ראוי שגם קברניטי המדינה היודעים הכל, יתכבדו לקרוא את מאמרו של מר קוליק כי הוא עשוי לעורר אותם לחשיבה חדשה באשר לחיזבאללה ועזה.