יש שופטים אשר מגבילים בכתבי המינוי שלהם המתייחסים למינוי מומחה מטעם בית המשפט את בדיקתו לחוות הדעת של מומחי הצדדים, וזאת ללא הסכם דיוני מוקדם אלא כדרך שגרה. ככל שהמניע להגבלה זו הוא ניסיון לקיצור הליכים, התוצאה המושגת בדרך זו היא הפוכה. הגבלת המומחה לאמור בחוות הדעת לא רק שמרחיקה ביודעין את פסק הדין שיינתן מן הדין והצדק, אלא גם בדרך כלל גורמת להתמשכות הדיונים ולסרבול מיותר.
כאשר יש בדירה התפתחות של סדקים מעבר לרשום בחוות הדעת, המתעדת את המצב בעת הבדיקה הספציפית ותו לא, והמומחה מטעם בית המשפט רואה סדקים אלו ומתבקש לתעד אותם בחוות דעתו, הוא נמנע מלעשות זאת בטענה פורמאלית כי בית המשפט הורה לו להצטמצם לד' אמות חוות הדעת של מומחי הצדדים, ובהן לא מוזכרים כמה סדקים שנגרמו עם חלוף הזמן.
לפיכך נכתבת חוות דעת חלקית, וצד לדיון שרואה עצמו נפגע מכך מגיש בקשה להרחבת היריעה לאור הרחבת הליקויים בפועל, באמצעות בקשה לבדיקה חוזרת או לתיקון כתב תביעה.
כל זאת יכול להיות מיותר כאשר בית המשפט נוקט בגישה שונה, והיא, הכוונת הצדדים והמומחה מטעם בית המשפט להגיע למצב בו ייבדקו ויתועדו בחוות הדעת כל הטענות, כולל אלו המצויות בחוות הדעת של הצדדים לדיון, בכתבי טענותיהם ובממצאים שמומחי הצדדים או הצדדים בעצמם יראו למומחה בית המשפט באתר בעת בדיקתו.
דווקא הרחבת יריעת הבדיקה - עשויה לצמצם את ההליך המשפטי, וכמובן שגישה זו גם תורמת לכך שפסק הדין יהיה הרבה יותר נכון וצודק.
בפועל ולמעשה, מצבים כגון זה המתואר לעיל מגיעים להחלטה שיפוטית בכל תיק של ליקויי בנייה בו מתמנה מומחה מטעם בית המשפט, וראה להלן החלטת בית משפט השלום בחיפה בת"א 17905/07 גוטמן ואח' נ' פנורמה הצפון חברה לבניין בע"מ, שופטת: י' קראי-גירון, החלטה מיום 13 למאי 2009 בעניין אופן והיקף הבדיקה של מומחה מטעם בית המשפט:
"יש לאפשר לבית המשפט ליתן הכרעה בכל הסוגיות השנויות במחלוקת בין הצדדים ולצורך כך יש לאפשר למומחה מטעם בית המשפט לבחון כל המחלוקות בין הצדדים ובין המומחים. בשל כך יש צורך לאפשר לשני הצדדים להביא בפני מומחה בית המשפט את כל טענותיהם והצגת חוות דעת עדכנית מטעם מומחה של צד זה או אחר בנושא הינה רצויה, נכונה ותמנע הצורך בעתיד לדון שוב בתיקון כתבי טענות או צורך בהגשת הליכים נוספים והתדיינות כפולות".
על מנת שהדיון יהיה כולל ויעלי ובית המשפט יקבל מלכתחילה תמונת מצב כוללת ושלמה, צריך לאפשר לצדדים להביא את כל טענותיהם לידיעת מומחה בית המשפט וזה יתייחס לכל אלה בחוות דעתו.
אין הדבר מכתיב לבית המשפט כי הוא יפסוק לפי חוות הדעת, אך בהחלט מאפשר לבית המשפט שיקול דעת ללא מגבלות וללא הגבלות שכמה מהמומחים ששים לקבל על שכמם, באמצעות מתן חוות דעת חלקיות, מוגבלות, חד צדדיות, מוטעות ומוטות.
בעניין הנ"ל בית המשפט נעתר לבקשת הקבלן להוסיף חוות דעת כאוות חפצו על זו שכלל בכתב ההגנה שלו, אך בית המשפט גם לא מנע מהתובעים מלהראות למומחה ליקויים שנחשפו לאחרונה לאחר הגשת חוות הדעת שלהם, על מנת שמומחה בית המשפט יתייחס גם אליהם.
גישה זו מונעת התדיינויות והתכתשויות מיותרות בבית המשפט ולמרות שלכאורה נראה הדבר כתורם להתארכות הדיונים - בפועל ולמעשה שיטה זו מקצרת את ההליכים ומקרבת את פסק הדין שיינתן למצב המהותי של הדירות, מתוך הנחה כי הנושא הפרוצדוראלי הוא משני לנושא המהותי, ובנוסף, הפרוצדורה יכולה להתגמש ברצות בית המשפט.
