שינוי הלכה כעילה לתיקון שומה

אחת השאלות המעניינות בפסיקה הינה האם שינוי הלכה מקנה זכות לתיקון שומה בהתאם לסעיף 85 לחוק מיסוי מקרקעין, באופן שההלכה תחול אף לגביו. סעיף 85 מאפשר תיקון שומה לבקשת המנהל או לבקשת הנישום בתוך 4 שנים מיום שנעשתה, כאשר אחת האפשרויות להפעלתו הינה ש - "נתגלתה טעות בשומה". בפסיקה ארוכה נקבע שהמונח "טעות" כולל גם "טעות משפטית". עם זאת, קיימת פסיקה שאיננה אחידה בשאלה האם בגדר "טעות משפטית" נכלל גם מצב של שינוי הלכה.

לאחרונה נדונה סוגיה זו ע"י ועדת הערר בת"א בוע 1268/07 בעניין א.א. נכסים. באותו נושא ביקשה העוררת פתיחת שומה בגין מכירת נכס בשנת 2000, לאור הלכת מ.ל. השקעות (ע"א 4271/00) שהכירה באפשרות לנכות הוצאות מימון מן השבח. מנהל מיסוי מקרקעין טען כי שינוי הלכה אינו מאפשר תיקון שומה, ובפרט טען כי בעניינים פיסקאליים לא ניתן לתקן שומה לאור הלכה חדשה של בית המשפט העליון מאחר שהדבר יגרום פגיעה ביציבות ובתקציב המדינה.

ועדת הערר, בהחלטה חשובה, דחתה טענה זו וקבעה כי שינוי הלכה אכן מאפשר תיקון שומה. בפ"ד שנכתב ע"י חבר הוועדה עו"ד (שמאי) מרגליות, צויין כי הינו שהלכה חדשה מצהירה על מצב קיים, ועל כן תוקפה הינו רטרואקטיבי (הלכת סולל בונה). לאחרונה קבע ביה"מ העליון כי הדברים יפים גם ביחס לנושאי מס בע"א 5945/04 סמי. אומנם תלוי ועומד הליך של דיון נוסף ביחס להלכה זו, ואולם כל עוד לא שונתה הלכה זו היא בעינה עומדת. מטעם זה דחה ביה"מ הלכות קודמות של ועדות ערר, במסגרתן לא הוכרה הזכות לתיקון שומה עקב הלכת מ.ל. (לדוג' וע 9028/04 של ועדת הערר בירושלים). בית המשפט קבע כי גם מבחינה תכליתית הלכת מ.ל. השקעות נועדה להטיל מס אמת ועל כן אין לצמצמה למערערת הספציפית, אלא ניתן להחילה גם על יתר הנישומים.

אין לנו אלא לברך על ההחלטה, המקדמת עקרונות של צדק כלכלי ומתיישבת עם עקרונות משפט כלליים. ההחלטה גם יוצרת איזון מסויים בחוסר השיוויון האינהרנטי שבין הנישום לבין רשויות המס. כך, אם וככל שייקבע שהלכה חדשה אינה מאפשרת תיקון שומה הנפגעים הכמעט בלעדיים יהיו הנישומים, אשר לא יוכלו לתקן שומותיהם וליהנות מפסיקה שקבעה שהרשות נהגה שלא כדין. בכך יינתן הכשר לגבייה שלא כדין מן הנימוק היחיד שכך נהגה רשות המיסים בפועל. הרשות לעומת זאת, לא תוגבל בצורה אמיתית, שכן היא ממילא נוהגת כלפי ציבור הנישומים בהתאם לעמדתה גם בהיעדר פסיקה מפורשת של בית המשפט העליון ולכן ממילא לא מתעורר הצורך בתיקון שומות גם כשנפסקת הלכה חדשה לטובת רשות המיסים.

הכרעה לפיה שינוי הלכה יחול רק מעתה ולהבא, תעניק תמריץ בלתי ראוי לרשות לנקוט בעמדה מחמירה, בידיעה כי אף אם יהיו נישומים בודדים שבכל זאת יאבקו בעמדה (על אף העלויות המשפטיות) ויזכו, הרי שגם אז מאבקם לא יחייב את הרשות להשיב את מרבית הכספים שנגבו שלא כדין.

תקוותנו היא כי שיקולים אלה יעמדו גם בפני בית המשפט העליון בדונו בדיון הנוסף בעניין סמי, ואף אם וככל שייפסק ביחס להלכות מסויימות כי יחולו מעתה ולהבא בלבד (וכך נפסק לאחרונה ברב של 3 מול 2 ובאופן שנוי במחלוקת בהלכת ורד פרי ביחס להוצאות מטפלת), הרי שהדבר ייעשה כחריג החל בנסיבות קיצוניות בלבד.