|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
הקיצוניות מערערת את היציבות
|
עמדה קיצונית היא להתעלם מהפרטים אשר אמורים, לכאורה, לנהל מדינה (פלשתינית), ולהתייחס לכנופיות הטרור כאילו הן אינן כנופיות טרור כלל אלא תנועות פוליטיות לגיטימיות שכל שאיפותיהן אחוות עמים ופיתוח אזורי
|
אימוץ עמדות קיצוניות עלול לזעזע את המצב המדיני, ככל שמי שנוקט בעמדות הקיצוניות הוא בעל היכולת לממשן הלכה למעשה. הסיבה לכך היא ההפרש בין העמדה הקיצונית לבין העמדה המציאותית המושתתת על מצב ריאלי.
ככל שעמדה מדינית מתרחקת מהמצב לאשורו ומנותקת מההוויה המציאותית - כן יגדל הסיכון, כי הפער הזה - ככל שיגדל - יערער את היציבות.
הדברים לעיל לא נאמרים במסגרת דיון עקרוני, אלא הם מתייחסים במפורש לדעות מדיניות בנוגע למצבה הפוליטי של מדינת ישראל, מצב המורכב מקשריה עם מדינות שכנות ומול חבורות פשע וטרור אשר מקבלות גיבוי ועידוד על-ידי מדינות עוינות, כמו גם על-ידי חלק מהקהילייה הבינלאומית ומיעוט שמאל צעקני בישראל שבכללו התקשורת הישראלית.
עמדה קיצונית היא להתעלם מהפרטים אשר אמורים, לכאורה, לנהל מדינה (פלשתינית), ולהתייחס לכנופיות הטרור כאילו הן אינן כנופיות טרור כלל אלא תנועות פוליטיות לגיטימיות שכל שאיפותיהן אחוות עמים ופיתוח אזורי.
עמדה קיצונית זו מולידה תמיכה בהקמת מדינה פלשתינית, דבר שלא יתקיים, בגלל שאין מי שיכול ורוצה לנהל מדינה זו. גם אם נתעלם מהסיכון הבטיחותי, שהוא לבדו גורם מספיק לביטול רעיון המדינה הפלשתינית, ונניח כי ישראל חפצה בהקמתה, הרי העמדה המדינית של ארה"ב ופלגי השמאל בישראל - עמדה התומכת בהקמת מדינה פלשתינית - היא קיצונית בריחוקה מהמציאות, ובאי-הבנת המזרח התיכון.
נקיטת עמדה כזו מפיחה תקוות אצל כמה גורמים ומתקבל הרושם המוטעה כי הדבר גם בר ביצוע. לפיכך, גורמים בני השפעה בעולם מעודדים את התהליך, שאם יתגשם - ייווצר כאוס שיוביל לערעור היציבות ולמלחמה.
ארה"ב לא תינזק ממלחמה זו; הנפגעים העיקריים יהיו אלה שארה"ב ואחרים חפצו בטובתם, בהצעתם הקיצונית להקמת מדינה פלשתינית.
האמת המציאותית היא כי כנופיות הטרור צריכות שלטון זר כדי להימנע מהפעלת טרור - דבר המצוי בניגוד מוחלט לחופש ולדרור במצב בו הן המדינה.
יתרה מכך, מדינה היא מוסד גדול הרבה יותר על כנופיות הטרור, ואי-התאמה זו אינה יכולה להתבטל בהבל פה של חכמי חלם.
איך זה מסתדר עם העובדה כי נשיא ארה"ב ועימו רבים מצמרת הממשל האמריקני תומכים בהקמתה של מדינה פלשתינית, כמו גם עשרות חברי כנסת מישראל? איך אפשר לכנות רוב מכובד ורב-השפעה - כקיצוניים?
פשוט:
העמדה צריכה להיבחן מול המציאות ולא מתוך ספירת קולות, על בסיס עובדות ולא מתוך התחשבות במשרה ובתפקיד, ובמכובדות של מי שמעלה את העמדה.
כל אלה המנויים לעיל - למרבה הצער, מחזיקים בדעה שגויה המנותקת מהמציאות, ופועלים בכיוון הזוי ורב סיכון, שיוביל לעימות צבאי הכרחי באזור, אם יתקיים התרחיש אשר אליו הם חותרים.
|
| תאריך:
|
09/06/2009
|
|
|
עודכן:
|
09/06/2009
|
|
ד"ר אברהם בן-עזרא
|
|
הקיצוניות מערערת את היציבות
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
אבנר צפוני
|
9/06/09 17:10
|
|
|
|
|
|
אדל
|
9/06/09 20:36
|
|
המצור על מדינת ישראל וארץ ישראל מתהדק. עכשיו נוסף גם מצור אמריקני, המעצמה שאמנם אף פעם לא הייתה "ידידה" (אין ידידות בין מדינות), אך בכל זאת לא פעם עמדה לימיננו, כפי שבו-זמנית גם לא חדלה מעולם לתמוך בערבים. עכשיו, תחת הנהגתו של אובמה, היא מהדקת את עניבת החנק הקרויה "מפת הדרכים" שכרך על צווארנו הנשיא הקודם, בוש, אותו היללו בחנופה כ-"גדול ידידינו". אלא, בעוד שבוש פעל כמי שמחויב לערבים ובעיקר לסעודיה, שמשפחתו קשורה אליה בקשרי נפט חובקי עולם, אצל אובמה מקבלים את הרושם שהערבים בעצמם, לא רק אוהדיהם - התמקמו בבית הלבן.
|
|
|
|
|
דעת הקהל בארץ רוגשת בעקבות נאומו של נשיא ארה"ב. אלפי מילים נשפכות, לכאן ולכאן. אבל התורה, כדרכה, יודעת לתמצת את עמדתה בכמה מילים, והיא עושה זאת בפרשת השבוע. בשש מילים התורה מבהירה את כל העניין: "ונהי בעינינו כחגבים, וכן היינו בעיניהם".
|
|
|
|
|
ארבע פעמים ויתרו הפלשתינים על מדינה משלהם בהישג יד:
|
|
|
|
|
נשיא ארה"ב הנוכחי הוא ללא ספק אחד הנואמים המעולים של תקופתנו. נאום טוב נמדד בכמה אלמנטים שיש בו: תוכן חכם ומובן, סגנון וצורה, והגשה נכונה. אבל יש בו עוד אלמנט חשוב. הוא כולל פנינים - אמירות בל-נשכחות. וינסטון צ'רצ'יל מנהיג בריטניה ובעצם, העולם החופשי כולו בתקופת מלחמת העולם השנייה, היה נואם בחסד. אמירות שנונות רבות שוזרו בנאומיו. אחת מהן בשבחו של חיל האוויר המלכותי, ה-RAF, וכך אמר: Never did so few so much for so many - מעולם לא עשו מעטים כל כך, כה הרבה, לרבים כל כך. הנשיא קנדי, אף הוא נואם משובח, זכור מאמירה לעם האמריקני בנאום ההכתרה: o not ask what America can do for you, ask what you can do for America - אל תשאל מה אמריקה יכולה לעשות למענך, שאל מה אתה יכול לעשות למען אמריקה. ברק אובמה, באמירה אחת בנאומיו במערכת הבחירות, הטביע את החותם על המסר שלו לשחורים ובעצם לכל העם: Yes we can - אמירה, שמאז, הועתקה וצוטטה בנסיבות שונות, במעמדים שונים ובמאמרים.
|
|
|
|
|
מה מקומו של הפרט המתקיים בחברה, אשר שמה לה למטרה למלא אחר יעד? האם על הפרט לבטל את עצמו לדעת, כדי לממש מטרות אידיאולוגיות של הקולקטיב או יעדים שקבעה לעצמה החברה? כיצד ניתן לממש יעדים לאומיים, כאשר אנשים הם בעלי חשיבה, נטיות לב, והעדפות עצמאיות, ורבים כל כך עושים את הישר בעיניהם - מתרוצצים על הגבעות, מתפזרים לכל רוח, ללא סדר וללא יד מכוונת, ויוצרים מין כאוס אנרכיסטי שכזה? או שמא יש לשאול את השאלות מן הכיוון ההפוך: האמנם ניתן לממש יעדים לאומיים והאם אכן יכולה החברה להגיע להישגים, כאשר הפרט נרמס, כאשר כולם נדרשים ללכת בתלם ואין מקום לשוֹנוּת? האם אין חשש, שהעדר שאליו אנו משתייכים צועד היישר לתהום, ואילו דווקא האינדיבידואליסטים, החופשיים ברוחם, הם אלה שבכוחם לתת לנו תקווה?
|
|
|
|
|
