באירן ובכנסת האופוזיציה מפגינה

דיווחי החדשות של היומיים האחרונים מסרו על הפגנות האופוזיציה באירן ועל הפגנת מחאה של כל סיעות האופוזיציה בכנסת. באירן, אלפים מתומכי האופוזיציה, יצאו לרחובות לזעוק נגד השלטון שלטענתם זייף את תוצאות הבחירות על-מנת להמשיך ולשלוט. בכנסת ישראל יצאו כל חברי סיעות אופוזיציה מאולם מליאת הכנסת, החרימו את הדיונים במחאה על פעולות חקיקה דורסניות לטענתם, שהקואליציה מנסה להעביר על-מנת להמשיך ולהבטיח את שלטונה.

ההשוואה בין פעולות המחאה של האופוזיציה באירן ובישראל מטרידה, לא נוחה ואולי גם לא מוצדקת. אבל היא נשענת על סמיכות האירועים שהדיווחים עליהם יוצרים עיסה בלתי נעימה.

אז מה קורה בכנסת? התסיסה של סיעות האופוזיציה נמשכת כבר זמן רב על-רקע של הצעות חוק מטעם הקואליציה המכוונות לצמצם או לנטרל את יכולת הפעולה של סיעות המיעוט בכנסת ולמנוע מהן לתפקד כאופוזיציה יעילה ונשכנית. למשל הצעה הקובעת כי אם הצעת אי-אמון בממשלה זוכה לרוב, תמשיך הממשלה לכהן (לא כממשלת מעבר) עד שתורכב ממשלה אלטרנטיבית. חוק שלפיו הרוב הנדרש לקבלת הצעות חוק תקציביות יועלה מרוב רגיל לרוב של לפחות 55 חכי"ם. חקיקה נוספת תאפשר לשר בממשלה לפנות זמנית מקומו בכנסת לטובת המועמד הבא אחריו ברשימה. [אמנם הכוונה בשלב זה לשר אחד מ"הבית היהודי" אבל בכנסת הזו מכהנים כידוע 30 שרים...] חוק אחר מקל על פרישה של חכי"ם מסיעותיהם בלי שייפגעו זכויותיהם בכנסת (מימון הכרה כסיעה וכו'). פרטי החקיקה הזו מכוונים, על-פי הטענה, להקל על פרישה של שאול מופז מקדימה על-מנת להצטרף לקואליציה. אבל אין היא מאפשרת ל"מורדים" ב"עבודה" לעשות צעד הפוך...

מבלי להיכנס לפרטי הצעת חקיקה זו או אחרת, אין ספק כי המגמה המצטברת המאפיינת אותן מחלישה את יכולת הפעולה של האופוזיציה ומעצימה את כוח סיעות הקואליציה. אנשי סיעות הרוב התומכים בחקיקה זו, מנמקים את הצורך בה בהכרח לקיים יציבות שלטונית. הרי לא ייתכן שהמדינה תיקלע למערכת בחירות כל שני וחמישי, ויש לאפשר לממשלה למשול. אנשי סיעות המיעוט מתארים את המהלך כדריסת המיעוט בכוח הרוב ושבירת כללי המשחק בכנסת בין רוב ומיעוט, במיוחד שאת החקיקה החדשה מבקשים להחיל כבר בכנסת הנכחית, כלומר "לשנות את כללי המשחק באמצע המשחק".

בינתיים הצליחו יוזמות החקיקה הקואליציוניות לאחד את כל חלקי האופוזיציה, וכולן מחרימות את הדיונים במליאה, גם בוועדות. דיון מדיני שנקבע להיום (יום ד') במליאת הכנסת בוטל על-ידי האופוזיציה. הדיון במליאת הכנסת שנועד גם הוא להיום בתקציב המדינה מתנהל בלי נוכחות האופוזיציה ואפשר להעביר כל החלטה שהיא בלי שאיש ימתח ביקורת... יהיו אומנם מי שיגידו "הללויה, לא תהיה אופוזיציה בכנסת מה רע?" אבל זה רע. רע מאוד.

יו"ר הכנסת צריך היה למלא תפקיד מרכזי בהרגעת התסיסה ובמציאת האיזון הנכון בין הצורך לקיים "יציבות שלטונית" ובין הכורח והחובה לשמר בדמוקרטיה את זכויות המיעוט ולא לדרוס אותו. הוא לא פועל בכיוון הזה. בינתיים הוא מתווכח עם מי מהאופוזיציה הוא מוכן לדון בנושא – עם יו"ר קדימה ציפי לבני - כן ועם יו"ר הכנסת שקדמה לו ויו"ר סיעת קדימה כיום דליה איציק - לא...