אירן על צומת דרכים

מי שמבקש להבין את המתרחש באירן צריך להביא בחשבון שני נתונים:

הנתון הראשון: חלק ניכר מהאוכלוסיה של אירן הם אנשים צעירים, למטה מגיל 30. אנשים בגילאים אלה דוגלים בפתיחות ובחופש למערב. נושא הדת מעניין אותם בעדיפות שנייה. אולי גם שלישית.

בתמצית, הצעירים באירן רוצים ברפורמות ובפתיחות למערב. הם אינם מעוניינים במריבות בינלאומיות שיוצרות מגבלות על אירן.

הנתון השני: למרות האצטלה הדתית של אירן, ישנה אפשרות שם לציבור המשכיל לשדרג את עצמו: להשתמש באינטרנט ולנסוע לחו"ל כמעט ללא הגבלה. כיוון שישנה באירן שכבה משכילה המבקשת לצרוך וללמוד, היא מחוברת (יותר למשל מסוריה או מירדן) למערב ורוצה להתמיד בקשר זה.

הגישה של אחמדינג'אד למערב והצהרותיו הפומביות לא מתאימות לציבור זה. הם היו מעדיפים נשיא שיפתור להם את שתי הבעיות העיקריות במדינה: חוסר תעסוקה ועליית האינפלציה שמפריעות לחיי היומיום באירן.

הוסיפו לכך את התחושה הברורה בציבור באירן שהבחירות - זויפו. תחושה גוברת שמנסים "לסדר" אותם. שמתייחסים אליהם כאל בורים וחסרי דעה. תחושות כאלה מרגיזות ויוצרות "אנטי" גובר והולך כלפי המשטר הקיים. כתבתי פעם במאמר באתר זה ששלטון החוק תקף כל עוד אנשים מוכנים לציית לו. באירן, חלק הולך וגדל מהציבור אינו מוכן לציית לחוק. לכן, זוהי תחילת הסוף של המשטר הקיים.