הצופה מן הצד יכול בקלות רבה יחסית לאבחן את הבדלי המניעים המנתבים את שיקולי מעצבי המדיניות האמריקנית לזו הרוסית. ההבדלים נובעים מהשוני במשטרים הרווחים בכל אחת מהמעצמות. בעוד ארצות הברית הינה דמוקרטיה, לפחות בכל האמור להתנהלות השלטון כלפי האזרחים, הרי השלטון ברוסיה הינו הלכה ולמעשה טוטליטרי, גם אם מנסה לצבוע עצמו בצבעי טכניקולור, כעין דמוקרטים. לכל המערערים על הקביעה כי ארה"ב הינה דמוקרטיה כהלכתה הרי לא ננסה לערער על ערעורם, אכן מתחת לפני השטח של ההתנהלות האמריקנית כלפי בני עמם הדברים אינם תמיד מתיישבים עם תקינות דמוקרטית ממשית. ובכלל, מה לנו כי נלין, גם אנו איננו הכוכב הדמוקרטי הזוהר ביותר ברקיע.
הסיבה מדוע נדרשים אנו למניעי מעצבי המדיניות הגלובלית הבין-גושית תובהר באם נפנה הקורא לידיעות כי רוסיה מוכנה למכור לישראל מטוסים מתקדמים, מטוסים בעלי מערכות הנעה אך ללא מערכות חימוש, שליטה ובקרה אשר ככל הנראה יותקנו, אמור יושבחו, בישראל ויהפכו למטוסי קרב בעלי פוטנציאל הרס ממשי.
אין עוררין על הקביעה כי בכל האמור לבניית מטוסים לעליונות אווירית מהבחינה האוויונית מכנית-מוטורית, הרוסים הם המצטיינים בכך. מטוסי סוחוי 33, כמו גם סוחוי 34, וסוחוי 47 הנמצא בשלבי פיתוח מתקדמים, עולים בכושר תמרונם האווירי על מטוסי הדור החדש האמריקנים אפ. 22 שכנראה לא ייוצר בכמויות מסחריות ממשיות והאפ. 35, אשר עדיין לא הוכיחו כשירותם, ויקרים להחריד לקונה המוגבל באמצעיו כדוגמת ישראל. נראה כי הן הרוסים כמו גם האמריקנים אינם מערערים על הקביעה בדבר עליונות מערכות השליטה, הבקרה והפעלת מערכות הנשק האוויוניות של מטוסי עליונות אווירית, מתוצרת ישראל. הזיווג בין עליונות אווירית רוסית ועליונות אלקטרונית ישראלית נראה בהחלט סביר.
לתמונה האידילית לעיל מצטרפים מעט צללים המעיבים על ההיתכנות של שיתוף פעולה ישראלי-רוסי בבניין וייצור מטוסי עליונות אווירית עתידיים. ראש וראשון לבעייתיות, בחתונה המאושרת לעיל, נמצא ללא ספק החתן הרוסי. עברם של אלו באשר להתנהלותם בסבך הפוליטי המזרח תיכוני, אפשר שאינו מבשר טובות גם לעתיד. הכיצד נוכל לשכוח את אספקת הנשק, החינמית למעשה, של הגוש הקומוניסטי בראשותה של ברית המועצות לאויבינו המרים ביותר? אך לפני 40 ו-50 שנים העתירו אלו על מדינות ערב ציוד צבאי התקפי במיליארדי דולרים בעוד ישראל נאלצה להיאבק בהססנות מערבית לגבי אספקת נשק החיוני לקיומה. גם כיום, אין טומנת רוסיה ידה בצלחת הנפט, הממון וההשפעה המזרח תיכונית ומעניקה מחסדיה למדינות אויבות מובהקות לישראל כסוריה ואירן.
רוסיה - אויבת? לצופה מהצד השוקל את שרואות עיניו מהבטן, מצטיירת רוסיה כאויבת לישראל ולא כן הוא. רוסיה אינה אויבת לנו, ברית המועצות לא הייתה גם בעבר אויבת לישראל, רוסיה שוקלת צעדיה הגלובליים בראש קר ומפוקח אשר רגשנות מיותרת אין לה כל מקום בכך. יש לבחון את הצעדים הרוסים בהתאם למהלכי האמריקנים באזורנו, ומכאן המסקנה היא כי הרוסים (וברית המועצות בעבר), מונעים מהדחף לחסום את האמריקנים בכל שלב ושלב של התקדמותם לשליטה מדינית ופוליטית על מדינות האזור ובפרט על הנעשה במעבה האדמה, על אוצרות הנפט בה. "חפש את הנפט" היא מילת המפתח במהלכים הרוסים, כמו גם האמריקנים. ככל שהאמריקנים הידקו קשריהם עם המדינות מפיקות הנפט באזורנו, כן התעצמה ההתנגדות הרוסית לכך.
עם קום מדינת ישראל ואף קודם לכן, כאשר עדיין לא עוצבה מדיניות החוץ הפרו-אמריקנית של מדינת ישראל, קיוותה ברית המועצות כי ישראל תשמש בידה טריז כנגד מאמצי האמריקנים לשליטה בשדות הנפט המזרח תיכונים. שיקולי הרוסים היו מפוכחים ונכונים לזמנם. באם אך יצליחו לחסום את הגישה האמריקנית לשדות הנפט הרי התוצאה המיידית למצער, תהיה החלשה אנושה של ארצות הברית ומעמדה בעולם של אחרי מלחמת העולם השנייה, ממנה יצאה ככוח הגלובלי המשמעותי ביותר.
שני מהלכים מזרח תיכונים שינו את המדיניות הסובייטית. האחד, ישראל פנתה אידאולוגית ומעשית לכיוון האמריקני-קפיטליסטי. השני, מדינות ערב כגון מצרים וסוריה מצאו בברית המועצות ספק ותומך חשוב של נשק אשר ראויה תהיה להסבה מתמיכה בישראל, ובכך להעמידנו בפני שוקת שבורה. ומכאן הדרך הייתה קצרה לפתיחת שעריהן לרווחה בפני הסובייטים. הללו מצידם הבינו כי ישראל לא תהווה ישועתם כנגד ההשפעה הפוליטית האמריקנית על הפקת הנפט באזורנו, ובנפש חפצה החלו לייצב השפעתם במזרח התיכון באמצעות מצרים וסוריה תוך שמזרימים כמויות עתק של נשק התקפי כנגד ישראל אשר בראייתם החלה להיתפש ובצדק כמוצב קדמי אמריקני במזרח התיכון.
הנחתם הייתה כי העובדה שישראל אשר התכנסה תחת ההשפעה האמריקנית, מהווה את חוד החנית הדמוקרטית האמריקנית במזרח התיכון, למעט סעודיה וירדן. פגיעה בישראל, באמצעות מצרים וסוריה, תשרת את מטרתם והיא חסימת נתיבי הנפט בפני האמריקנים. שוב, לצופה הבלתי משוחד, נראה כי ההנחה הסובייטית הייתה הגיונית ונכונה לגישתם. אנו כישראלים אומנם איננו אוהבים לחשוב כך, אך לאמיתו של דבר מהווים אנו אך כלי אחד על לוח השחמט הגלובלי, הנשלט בידי המעצמות ובהחלט לא החשוב שבהם.
מעצמה רוסית כקדם ובכן, מדוע עולה נושא שיתוף הפעולה האווירי בינינו לבין הרוסים דווקא כעת? את הסיבה לכך אפשר למצוא בנקל בהתנהלות האמריקנית החל מתחילת שנת 2009. הרוסים לא שינו את מדיניותם המזרח תיכונית, האמריקנים הם שטרפו על עצמם את הקלפים. בכך שממשל אובמה פנה כנגד ישראל בנוקטו במדיניות הפאן-איסלאמית שלו, פתח הוא את הצוהר בפני הרוסים להתקרבות צבאית בינם לבין ישראל, בנוסף לעולם האיסלאם, ממש במתכונת של סוף שנות הארבעים וראשית שנות החמישים. הרוסים בהחלט מזהים הזדמנות פז לחמוס את נושאת המטוסים האמריקנית, היא ישראל, בעבור עצמם ושוב לתקוע טריז בשליטה האמריקנית במזרח התיכון ונפטו. ברי להם לרוסים, כי לאור מצבה הכלכלי המעורער של הארה"ב הרי כל חסימה ולו המזערית ביותר של זרימת הנפט, או החשש מפיל-הבורסות לאפשרות זו, תשליך האמריקנים לקרשים והרי זו מטרתם, להשיב עטרה ליושנה ולחדש ימיהם כקדם.
מבחינתה של ישראל, תזמונם של הרוסים באשר לעסקת נשק אוויוני דווקא כעת מגיע ברגע הנכון. ממשל אובמה מתייחס לישראל כווסלו הנרצע. גבהות הלב והזלזול האובמי אין לו אח ורע בהיסטוריה הקצרה של ישראל. ישראל נדרשת למהלכים אשר במבט עתידי, מקפדים את סיכויה לשרוד במרחב השמי. ישראל נתפשת כבובה על חוט, כמונחת בכיסי האמריקנים ללא אפשרות לשיקול דעת עצמאי. ישראל נחשבת בעיני חוסיין אובמה, מיטשל וכנופיית יהודוני רם עמנואל המקיפה אותם לגרורה אמריקנית, ממש כפי שהיוו בזמנו מדינות מזרח אירופה, גרורותיה של ברית המועצות. לגבי ישראל, עסקות נשק עם מעצמות קיימות או עולות, כדוגמת רוסיה, סין, הודו וברזיל הינה הזדמנות להיחלץ מחיבוק הדוב האמריקני אשר דומה כי הפך לרועץ לא פחות מהיתרונות הגלומים בו. ומכאן מדוע זה לא נאוץ, נרוץ, ניפול לזרועות הרוסים?
אכן הסיבות לכך רבות, טובות ומגוונות, אך לפני שאנו מחליפים דוב אמריקני בדוב רוסי עלינו לעצור ולשקול מהלכינו. מאותן הסיבות בהן הגדרנו את הרוסים ככאלו אשר אינם אויבי ישראל, עלינו לסייג ולומר כי הרוסים אינם גם ידידי ישראל. הרוסים הינם ידידי ואוהבי הרוסים. הרוסים פעלו תמיד ויש להניח כי יפעלו כך גם בעתיד בעבור הרוסים, חד וחלק. באם התנאים הסביבתיים יהיו נוחים להם להתחבק עם הישראלים, יעשו זאת בנפש חפצה, אך באם ישתנו הנסיבות, יהפכו באחת עורם ויפנו מיד נגדנו. פרגמטיזם קיצוני הוא שם המשחק הרוסי.
לעומתם, האמריקנים, בניגוד לממשלם הפאן-איסלמי כיום, הרי העם האמריקני הינו ידיד אמת לישראל בחלקים נרחבים בו ויחס זה יישמר בחילופי ממשל כזה או אחר. בנוסף, כדמוקרטיה, הממשל האובמי יעבור אי מתי מן העולם בזמן צפוי וידוע. היוצא מכך הוא כי אל לה לישראל להינתק ברגל גסה מארצות הברית, ועלינו להמשיך ולשמר את הברית האסטרטגית בין שתי המדינות.
כותב מאמר זה כבר המליץ בפני הממשל בישראל לפני כארבעה חודשים לפנות לעבר הרוסים ולבחון אפשרות קבלת מטוסי תקיפה ועליונות אווירית מרוסיה, אשר ישמשו כמצג מאיים, לאור הכשלים המוכחים ביחסי ישראל-ארה"ב שנוצרו כולם בידי ממשל אמריקני אוהד האיסלאם כמדיניות גלובלית חדשה ובעידודם של "משנאי החינם בינינו" אשר חלקם למצער אוהדי הפלשתינים או במקרה הפחות גרוע אנטי ופוסט יהודים וציונים החיים ופועלים במחשכים מתוכנו, כנגדנו. מאידך-גיסא, עלינו לכלכל את צעדינו בזהירות רבה. עלינו לפתוח במגעים להידוק הקשרים הצבאיים-אוויונים עם רוסיה בלא שנגרום לניתוק יחסינו עם האמריקנים. עלינו ליצור את האווירה אשר תיצור איום מרומז על האמריקנים לאפשרות כי נרכוש את מערכות הנשק העיקריות הישראליות אצל הרוסים, אך עלינו לעשות זאת בלא שהלכה ולמעשה נשלים את הנתק ממערכות הקרב האוויריות האמריקניות.
תעשיית קרב אמריקנית תחת איום כפי שישראל שומרת על מדיניות העמימות הגרעינית כלפי מדינות ערב, הנה הדרך לשמור על עמימות קשרינו עם הרוסים כלפי האמריקנים. בכך שישראל תתקין/תשביח ערכות אוויוניות מתוצרתה במערכות אוויריות רוסיות, ייפתח בפני ישראל שוק אדיר, שוק בן עשרות מיליארדים רבים של דולרים העולה מונים רבים, ללא עוררין, על הסיוע הצבאי/כלכלי האמריקני לישראל וזאת לאורך שנים רבות. קיימת אפשרות סבירה כי פתיחת השוק העולמי למערכות אלקטרוניות-אוויוניות ישראליות תוך העצמת ושיתוף עם מפעלי מיקויין (מיג), סוחוי, אנטונוב, טופולוב וקאמוב הרוסים, תשחרר אותנו מתלות חונקת ברגיל, אך כיום אף תלות מצמיתה, בסיוע הצבאי והכלכלי האמריקני לתמיד. זו מטרה חשובה ונכספת מאין כמוה זה שנות דור.
האמריקנים מודעים לעובדה כי המערכות האלקטרוניות הישראליות עולות במובנים רבים על אלו האמריקניות. מדינות בעלות פוטנציאל-רכישה רב של מטוסי קרב אמריקנים רוכשות מטוסים אלו אך ורק מתוך הידיעה כי מירב המערכות האוויוניות המותקנות במטוסי הקרב הללו הינן מפיתוח ותוצרת ישראלית, ונוסו בתנאי הקרב של המזרח התיכון בידי ישראל. העברת המערכות הישראליות למטוסים רוסים מגלמת בתוכה את הפוטנציאל להתרסקות כואבת של תעשיית מטוסי הקרב האמריקנית ולקשיים נוספים מכאיבים לא פחות, על הכלכלה האמריקנית השברירית.
על ישראל לנגן ביתרונותיה אלו כפי שממשל אובמה מנגן על יתרונותיו המדומים על פני ישראל על-מנת להביאה אל ברכיה לעשות רצונו. ישראל אינה חייבת להחליף את צי מטוסיה במטוסים רוסים על-מנת לממש את פוטנציאל האיום ולהביא את האמריקנים "להכיר" בצדקת הקו המדיני הישראלי. כל שעל ישראל לעשות הוא ליצור "מצג מאיים" אפשרי לכך. בשלב זה עלינו לבוא בהסכם עם הרוסים, ו"להדליפו" ברבים, על-מנת ליזום פרויקט התקנה/השבחה של "מטוסי מעטפת" רוסים ספורים. נאמר, כבדיקת היתכנות ראשונית, ארבעה עד ששה מטוסים בעלי הנעה ומעטפת אוויונית אך ללא מכשירים רוסים. אלו יותקנו כמובן על-ידי ישראל.
הפרויקט ימומן במשותף על-ידי ממשלות רוסיה וישראל, ויימשך קרוב לוודאי כשלוש-ארבע שנים. פרויקט מוגבל זה, אשר ממילא יהיה צורך בו גם באם תחליט ישראל להרחיב רכישותיה ברוסיה, הוא האיום המרומז האולטימטיבי כלפי ארה"ב בדבר הדרכים הפתוחות בפני ישראל לעתיד במידה שממשל חוסיין אובמה ימשיך ללחוץ על ישראל ולפזר איומים מוסווים בדבר אמברגו נשק. יתרה מזו, ארה"ב מונעת כיום מישראל לקיים עסקות נשק עם מדינות אחרות לא רק משום שמעוניינת היא בשימור העליונות הטכנולוגית שלה (הנתמכת ובזכות השתתפות טכנולוגית ישראלית פעילה), אלא גם מתוך שמעוניינת לשמר שליטתה על מדיניות ישראל במזרח התיכון, ואכן מקרה ממשל חוסיין אובמה מוכיח זאת. ארה"ב מצידה לא תוכל לבוא בטענות לישראל משום שטיעונה של ישראל יהיה: "ראו, אתם דחפתם אותנו לכך, היוזמה היא שלכם, לא שלנו". "אתם הם שלוחצים אותנו לנקוט במהלכים הנוגדים צרכי קיומנו". "אתם הם שאיימתם בהטלת אמברגו נשק".
ישראל חייבת גם לשקול כניסה לשוק האוויוני האירופי באותו קנה המידה הניסיוני-תחילי כדוגמת הרוסי. מטוסי החמקן האירופים: יורופייטר טייפון 2 עולים על המטוסים האמריקנים אפ. 22, אפ. 35. השילוב הרוסי, סוחוי 34 לפעילות תקיפה יחד עם היורופייטר טייפון 2 לקרבות עליונות אווירית נראים כשילוב מנצח בהשוואה ל-אפ. 35 העתידי האמריקני. אין לחשוש מהטיה פוליטית של הקהיליה האירופית כנגד ישראל וסירוב לשיתוף פעולה אווירי עמה, באשר מדינות בקהילייה זו הוכיחו כי בכל האמור למסחר ולהפקת רווחים, "שוכחות" הן באורח גורף כל אמות מידה של מוסר ואידיאולוגיה מזויפים ומתיפייפים, למען בצע כסף.
אליה ומספר קוצים בה קיים חשש כי טכנולוגיות ישראליות מתקדמות יזלגו לידיים אויבות לישראל, עקב אותם טיעונים אשר הובאו לעיל באשר לפרקטיקה הרוסית לפעול בהתאם לאינטרסים רוסים בלבד בלא שהללו יוטרדו בזוטות, כגון הסכמי סודיות טכנולוגית או אי-העברת הטכנולוגיות לידי מדינות אויבות לישראל. העברת טכנולוגיות אוויוניות מתקדמות ישראליות לידי הרוסים, אפשר שתטה את כף העליונות האווירית לעבר רוסיה על חשבון האמריקנים - דבר שאין ישראל חפצה בו, לפחות בשלב זה. הנגזרת של אותו הנושא כמובן הוא העברת מטוסים מושבחי ישראל לידי מדינות אויבות לישראל והענקת שוויון טכנולוגי בשדה הקרב בינן לישראל. שוק הרכיבים האלקטרונים נשלט כיום ברובו הגדול על-ידי ארצות הברית - דבר שיקשה על היצור הישראלי של מערכות אוויוניות מתוחכמות והתקנתן ב"מטוסי מעטפת" רוסים.
הטיעונים לעיל כנגד עסקה רוסית-ישראלית, הינם כבדי משקל ואל לנו לזלזל בהם. קיימים פתרונות טכנולוגים אשר לא יאפשרו העברת טכנולוגיה ישראלית-רוסית לידיים אויבות באמצעות חיישני בקרה ומעקב גלויים ומוסווים וכן באמצעות התקנת מערכות לייצוא שאינן מהדור העדכני האחרון ביותר, אלו יותקנו במטוסים ישראלים בלבד. לגבי שוק הרכיבים האלקטרוני, הרי שהשווקים המתפתחים של הודו, סין, יפן, רוסיה וברזיל יוכלו למלא את החסר באורח משביע רצון. שווקים אלו מחפשים מזה זמן רב הדרכים לקעקוע העליונות הגלובלית האמריקנית.
הנושא האירני אין זאת נראה כסביר כי הקהילייה הבינלאומית תצליח לעצור את התחמשותה של אירן בנשק גרעיני. מילים בלבד לא יזיזו את האירנים מעמדתם הגרעינית, ואין זאת נראה כיום מעשי כי תינקט פעולה צבאית-התקפית כנגד אירן על-ידי קהילייה זו, שהפכה אימפוטנטית. גם הידיעות כי אירן מסוגלת לייצר את הפצצה בהתראה של כשנה אחת מראש וכל שעומד בדרכה כעת היא החלטת האייתולות המונעת משיקולים פוליטיים, אינן מבוססות דיין ונתמכות הערכות בלבד.
אין זאת סביר כי ממשלו הרופס, הפאן-איסלאמי של חוסיין אובמה, ייצא למתקפה צבאית ממשית כנגד אירן והלה יסתפק ודאי במלל ובאיומים ריקים מתוכן, אשר כיום נראה כי אין כוונה ממשית מאחוריהם. יותר ויותר נראה כי עצירת הגרעין האירני, אם בכלל, תמומש בלבדית על-ידי ישראל, או שלא תמומש לעולם.
מההנחות לעיל משתמע כי באם תחליט ישראל לצאת לתקיפה אווירית כנגד מתקני הגרעין האירנים, הרי שתקיפה כזו תהיה נסמכת בלבדית על מטוסים וציוד אמריקני באשר זה תורגל כבר והינו כשיר לפעולה מיידית. ומכאן, כל התקשרות ישראלית-רוסית באשר לזיווד "מטוסי מעטפת" רוסים אין לה דבר, למצער, בטווח הקצר של חמש עד עשר השנים הקרובות, עם תקיפה אפשרית באירן. ההתקשרות האווירית הרוסית-ישראלית תיתן בידי ישראל השפעה לא מבוטלת באשר לאופי ולאספקת ציוד הגנתי והתקפי רוסים לאירן.
הנושא הסורי בכך שישראל תקבל על עצמה את זיווד ציוד האוויוניקה ב"מטוסי המעטפת" הרוסים, תוכל ישראל להכתיב את אופי וכמות הציוד הצבאי המסופק לסוריה על-ידי הרוסים, וזאת גם בנוגע למערכות נשק יבשתיות ולאו דווקא אוויריות. נושא זה לכשעצמו מהווה הצדקה שלמה להתקשרות הישראלית-רוסית.
מסקנות עד כאן: - על ישראל לפתוח במשא-ומתן להשבחה/התקנה מוגבלת של מטוסי מעטפת רוסים ואף ללכת צעד אחד נוסף לעבר פרויקט היתכנות של הסוגייה. המימון לפרויקט ההיתכנות יבוא בחלקו מרוסיה. מהו גודל החלק ייקבע במשא-ומתן.
- אל לה לישראל לצעוד צעד נוסף מעבר לפרויקט ההיתכנות ואל לה לפגוע בתעשיית המטוסים האמריקנית בשלב זה, כל זמן שהסוגייה האירנית הינה על הפרק.
- על ישראל לבחון באורח מדוקדק את שהקהיליה האירופית יכולה להציע באשר למטוסים חמקנים אך גם כאן, לא מעבר לשלב ההיתכנות.
- ההתקדמות ב"מסלול הרוסי" תותאם ללחצים ב"מסלול האמריקני". נושא ההתקדמות יובהר לאמריקנים ללא כחל ושרק תוך הטלת האחריות לכך על כתפיהם.
