הפגישה הצפויה בין אירן למדינות ה-P5+1: האם יש בכך משום התקדמות?

בעיה נוספת היא ששש המעצמות עצמן אינן מתואמות ביניהן בכל הנוגע לעמדותיהן בסוגיית תוכנית הגרעין האירנית. יש להן תפיסות שונות ביחס לאופי התוכנית, להשלכותיה, לכוונותיה של אירן וביחס לדרך הפעולה העתידית המיטבית. לפיכך, גם אם ארצות הברית תצליח לכפות את הכללת הסוגיה הגרעינית בסדר היום של הפגישה, יהיה זה דיאלוג שבו לאירן – כשחקנית אחת ונחושה – יהיה יתרון מובנה על פני הצד האחר, שאין בו אחדות דעים. במובן זה, דיאלוג אמריקני-אירני דו-צדדי היה הגיוני הרבה יותר. וביחס לנחישות האמריקנית, בד-בבד עם הסכמתה של ארצות הברית לשיחות עם אירן, היא גם נכנעה לצפון קוריאה, והסכימה לקיום שיחות דו-צדדיות ישירות. אין ספק שוויתור זה לא יחמוק מעיניה של אירן.

יתרה מכך, התפתחויות אלה מתרחשות בהמשך ישיר לכמה סוגיות רציניות ביותר שהעלתה סבא"א ביחס לכוונותיה של אירן בהקשר הגרעיני. אם נניח בצד, לעת עתה, את עניין הדיווחים בתקשורת בדבר נספח מסווג על אירן שמנכ"ל סבא"א מסרב לפרסם, הכולל ראיות מפלילות יותר ביחס לכוונותיה הצבאיות של אירן - הרי שמה שנכתב בדוח הגלוי היה מפורש מספיק כדי לעורר חשש באירן. אל-בראדעי אמר, כי סבא"א הגיעה למבוי סתום ביחס לאירן; שאירן ממשיכה להעשיר אורניום תוך הפרה ישירה של החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, וכי היא אינה משתפת פעולה ביחס לשאלות התלויות ועומדות בנוגע להיבטים הצבאיים של תוכנית הגרעין שלה. לפיכך, בעוד שהציפייה הייתה שאירן תציג את הצעתה למשא-ומתן בכל מקרה לפני תאריך היעד שהציב אובמה – סוף חודש ספטמבר, הרי שהמועד הספציפי שנבחר שונה קרוב לוודאי לשבוע האחרון, כדי להסיט את תשומת הלב מסבא"א ומהדוחות שלה.
מבט מקרוב על ההצהרות האמריקניות מגלה, כי הפגישה אינה מוצגת כפגישה הראשונה של המשא-ומתן, אלא כבדיקה של הכוונות האירניות. אף על-פי שפקידים אירניים שונים חזרו והבהירו במשך שנה לפחות כי הם רואים בתיק הגרעין, "תיק סגור", הרעיון הוא לבדוק אם אירן תסכים או לא תסכים בסופו של דבר לדון בסוגייה הגרעינית.
אם החשיבה בארצות הברית אכן מכוונת ליצירת מעין "רגע של אמת" לבחינת כוונותיה של אירן, מדובר באסטרטגיה העלולה גם היא להתברר כבעייתית. ואמנם, כל "רגע של אמת" קודם לבחינת כוונותיה של אירן במהלך שש או שבע השנים האחרונות, הסתיים בכישלון. כל רגע שכזה הפך בידי אירן, לצעד נוסף באסטרטגיה הכוללת שלה, של התחמקות, תוך הזרקת שיתוף פעולה במינונים מדודים בצמתים אסטרטגיים כדי להדוף את האמצעים הקשים ביותר נגדה, ובסופו של דבר למשחק על זמן כדי לקדם את תוכניתה הגרעינית. הצבת הדינאמיקה במגרש של אירן – אסטרטגיה חכמה על-פי פרשנים מסוימים – מעולם לא הוכיחה את עצמה. זו אסטרטגיה המשחקת לידיה של אירן, כיוון שהיא מאפשרת לה להשאיר את הכדור במגרשה לפרק זמן ארוך ככל האפשר; הצד האחר נשאר חסר אונים כל עוד אינו מציב תאריך יעד ברור להתקדמות, צעד שבדרך כלל אין הוא מגלה נכונות רבה לבצעו. ושוב אירן זוכה בזמן יקר.

מציאת ה"אקדח המעשן" ובדיקת כוונותיה של אירן עמדו במוקד המאמצים הבינלאומיים להתעמת עם אירן בסוגיה הגרעינית, אך הן התבררו כמטרות חמקמקות ביותר. הגיע הזמן שהקהילה הבינלאומית תכיר בכך שקיימות די ראיות מפלילות לכוונותיה של אירן בהקשר הגרעיני. הגיע הזמן שהמערב, וארצות הברית בפרט, ייטלו את עמדת ההובלה בהצבת סדר היום בנושא האירני, כיוון שרגע האמת שהם מחכים לו לא יגיע לעולם – לפחות לא לפני שיהיה זה מאוחר מדי.