"עמדת הרב מסכנת את הרוב"

במערכת הבחירות האחרונה לכנסת חזינו כולנו במגמה המסוכנת של ההתחרד"לות הימנית קיצונית המאיימת לחסל כל חלקה טובה בציונות הדתית.

חבורה של סרוגי כיפה, נבחרי ציבור עטתה על עצמה כסות חרדית שכללה הדרת נשים מהרשימה לכנסת, התחייבות לשמוע רק לדעת תורה, זלזול חרדי אופייני במי שהולכים בקו אחר וחבירה לארגונים חרדיים או לא ציוניים מובהקים כגון נציגי כהנא, חב"ד והמטה להצלת העם והארץ (נגדו הורה היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לפתוח בחקירה פלילית בגין עידוד לסרבנות לאחר שאנשי העמותה חילקו כספים לחיילים שהניפו את שלטי הסרבנות).

את פרי הביאושים של הקו החרדי שמנסה להשתלט על הציונות הדתית אנו רואים בימים ובשעות אלו בסאגת הרב מלמד וישיבת הר הברכה.

אמנם יש לסייג את הדברים בשיקולים הפוליטיים המנחים את שר הביטחון ויושב-ראש מפלגת "העבודה", אהוד ברק. בספין אופייני מסית ברק את התקשורת מתוכנית ההקפאה. אך למרות זאת טוב שהדברים עלו על פני השטח כבר עכשיו גם אם אהוד ברק הוא הזרז לכך.

"בדיוק כמו אצל החרדים המדינה וחוקיה הינם משניים במעלה"

הדברים צריכים להיכתב ולהיאמר באופן פומבי שאינו משתמע לשתי פנים. הציונות הדתית לא צמחה מבית מדרשם של הרבנים למשפחת מלמד, והשילוב בין תורה ועבודה ובין ציונות ללאומיות, עדיין מוביל את מרביתו המכריע של הציבור הדתי לאומי בישראל.

יכול להיות שבישיבת הר ברכה מתחנכים עילויים בתורה ולוחמים מהוללים, אבל מה שברור הוא שאת ראש הישיבה ושלוחיו לא מוביל הקו הציוני לאומי ממלכתי בלבד, ובדיוק כמו אצל החרדים המדינה וחוקיה הינם משניים במעלה.

אין ספק כי את נזקי ההינתקות אנו חשים גם עתה, ולולא אותו גירוש שקרע את העם לא היינו עדים היום לתופעת הסרבנות שגילו חלק מזערי מבני ישיבות ההסדר (שהונחו ככל הנראה על-ידי רבנים מהצד הימני תורני קיצוני של המפה). יחד עם זאת, הבחירה של אותם רבנים בדרך של זריעת סרבנות ופלגנות בקרב צבא ההגנה לישראל - המוסד הישראלי החברתי האחרון שנותר מעל לכל מחלוקת פוליטית בעם - יכולה להוביל אותנו לאבדון. בכביש החיים הישראלי המהיר והמסוכן אל תהיה צודק - תהיה חכם.

"הרוצה את הרב ייכנס לאתר 'ערוץ 7' או יחכה לגליון סוף השבוע של העיתון 'בשבע'"

כל מי שחפץ היה לשמוע את עמדתו של הרב מלמד בפרשה הוזמן להיכנס לאתר ערוץ 7-אתר הבית (תרתי משמע) של משפחת מלמד ולקרוא את מה שהוגדר על-ידי עורכי האתר כ"סיפור המלא".

אגב, אם תרצו זהו עוד פן התנשאותי של השולטים בכיפה הסרוגה-שחורה בציונות הדתית כאשר שאר כלי התקשורת הקטנים (Ynet, ישראל היום, מעריב וכו') לא ראויים לקבל את תגובתו של הרב בבחינת: "הרוצה את הרב ייכנס לאתר ערוץ 7" או יחכה לגליון סוף השבוע של העיתון 'בשבע'".

בשנים האחרונות פענחו מספר קטן של אנשי ימין קיצוני, כגון איתמר בן גביר, דניאלה וייס, הרב וולפא וחבריהם, את מתכון הכנסת האייטמים לכלי התקשורת ושינו את מפת הכוחות בימין הישראלי.

כך נוצר מצב שמועצת יש"ע הממלכתית, שהיוותה תמיד את הסמן הימני במפה הישראלית, נדחקה שמאלה לטובת אנשי הקיצון שיודעים לארגן הפגנות של ארבעה חברים ועשרה שלטים, לצלם ולשלוח לכלי התקשורת, לקרוא לעצמם מחנה הימין האמיתי.

ההבנה התקשורתית לא פסחה גם על אנשי משפחת מלמד, כצל'ה וחבריהם שהקימו את מפעלי "בשבע" ו"ערוץ 7" על כל זרועותיהם (ויש הרבה כאלה), והפכו למעצבי דעת קהל במגזר הדתי לאומי תוך שהם "מזריקים השכם והערב" גישה חרד"לית וימנית קיצונית לציבור בורגני ברובו שפשוט לא הצליח לבסס כלי תקשורת ראויים מאז התמוטטות עיתון "הצופה".

הקיצוניים מהווים כמובן אייטם אטרקטיבי ביותר אצל כלי התקשורת הכלליים, ששמחים על כל הזדמנות להציג את חובשי הכיפה הסרוגה כמתנחלים/אלימים/קיצוניים/הזויים וכו', וכך יוצרים בשם המשיחות הפרדה נוספת בין חלקי העם בישראל.

לו יקומו עוד כמה דתיים "נורמליים" שהתחנכו על ברכי תורתו של הרב קוק זצ"ל, הגורסת כי "יש למדינת ישראל קדושה מעצם הווייתה וכי יש להימנע מפגיעה בה", יהי זה חלקנו הקטן בשיקום הציונות הדתית האמיתית.