געגועים לרומניה אחרת

המשטר הקומוניסטי ברומניה החל בסוף 1947 עם סילוקו של המלך מיכאי הראשון. עם סילוק המלך כפו הכובשים את המשטר הקומוניסטי על רומניה באופן מעשי.

לאורך השנים עבר המשטר הקומוניסטי ברומניה תהפוכות: בין אם זה מאבקים עם מוסקבה על אידיאולוגיה; העצמאות המדינית שאפשרה לשלטון הדיקטטורי במדינה לבצע את מדיניותו ללא עזרת ברית המועצות; דבר שהצריך דריכה ברגל גסה על האזרחים; פולחן האישיות של הרודן שבוצע ביתר שאת; דיכוי הדתות כחלק מאידיאולוגיה קומוניסטית גרידא ועוד.

במשך השנים, ובאופן די מפתיע, לא קראו תיגר ברומניה על השלטון במדינה, כמו למשל בפולין עם השפעת 'סולידאריות', או כמו בצ'כוסלובקיה עם "האביב של פראג" או "מהפכת הקטיפה" לאחר מכן. נהפוך הוא: ככול שהמשטרים המקבילים מסביב לרומניה נאבקו להשליט סדר ולהיאבק במחאות של האזרחים, ברומניה בני הזוג צ'אושסקו נאחזו עוד יותר חזק במזבח השלטון ולא עזבו אותו לרגע אחד.

הפעולות של המשטר הקומוניסטי בראשות צ'אושסקו נתנו את אותותיהן משנות ה-70 ואילך : כאשר חלה ירידה דרסטית ברמת החיים ובאיכות החיים של האזרח הרומני, ירידה מתמשכת שבאה לידי ביטוי בין השאר גם בצמצום שעות הלימוד בבתי הספר ובשעות אספקת החשמל לבתים.

הדיכוי, המאבקים הסמויים, האידיאולוגיה הקומוניסטית החריפה שדגל בה המשטר ברומניה כדי להרחיק את מוסקבה מלבצע הפיכה במדינה כפי שעשתה במדינות מקבילות בציר הסובייטי ותרבות החיים שהייתה בשפל המדרגה, גרמו לאזרחים להגיד : "עד כאן!"

בדומה ל"אפקט דומינו" – החלו זעזועים מוקדמים שאפשרו למשטר הקומוניסטי לצפות שמתקרבת מהפכה. בנובמבר 86 – מאבק בלוז'-נופקה, בפברואר 87 ב"ניקולטה" וב-15 לנובמבר 87 התרחשו בעיירה ברשוב שביתות ומהומות פועלים שמחו נגד הרעת תנאיהם. המחאות הגיעו גם לעיר יאסי בצפון ולאזורים כפריים בטרנסילבניה.

במהלך חודש נובמבר 89 החלה בצ'כוסלובקיה מהפכה הקטיפה שבישרה את סיום שלטונו של המשטר הקומוניסטי במדינה, כאשר כבר חודש אחרי קמה ממשלה בפראג שרוב שריה היו עם דעות אנטי קומוניסטיות. למרות שברומניה התאמצו להטיל צנזורה כבדה על האזרחים מפני שמיעת תקשורת מערבית או בכלל; ידיעות מערביות חדרו לרומניה שצ'כוסלובקיה הקומוניסטית נפלה והרומנים התמלאו קנאה למראות נפילת הקומוניזם שם.

למרבה הפליאה, המהומות בעיר טימישוארה החלו לאור החלטת המשטר הקומוניסטי ברומניה לסלק את מתנגד המשטר, הכומר הקלוויניסטי ממוצא הונגרי, לסלו טקש.

המשטר ברומניה טען שהכומר הקלוויניסטי מסית על-רקע לאומי-אתני נגדו בכלי תקשורת זרים והוחלט להיאבק בו.

השלטונות דרשו, לאור הקונסטלציה שנוצרה, מהבישוף המקומי להדיח את הכומר ובכך הוא שלל ממנו את הזכות לדירה שקיבל מתוקף היותו ראש הכנסייה הרפורמית בעיר.

נאמניו של הכומר התכנסו מסביב לביתו כדי למנוע את סילוקו מהדירה, וכעבור כמה זמן הצטרפו גם אזרחים תמימים שלא ידעו על פשר הסיבה למהומה ורצו למחות כנגד השלטונות ברומניה.

בהמשך הדרך גדלה המהומה בטימישוארה עד כדי מאבקי רחוב, מלחמות בין מערכת הביטחון הקומוניסטית במדינה: הסיקוריטטה, המשטרה המקומית ואף הצבא לבין אזרחים תמימים ברחוב ששאפו לעצמאות, חירות וחופש משליטה דיקטטורית.

המהומות המשיכו והמשיכו עד ל-22 בדצמבר, יום נפילת המשטר הקומוניסטי מעל רומניה.

ב-21 לדצמבר 1989 פנה ניקואלה צ'אושסקו מעל מפרסת הועד המרכזי של מפלגתו (המפלגה הקומוניסטית) בכיכר האוניברסיטה בבוקרשט אל העם בנאום חוצב להבות. הוא גינה בחריפות את המחאות כנגד המשטר בטימישוארה והתפאר בהישגיו לאורך השנים.

הקהל הרומני לא התלהב בכלל מהנאום המגוחך של צ'אושסקו והיה אדיש לחלוטין לדיבורו הכריזמטי בעד הקומוניזם ורומניה סוציאליסטית. בהמשך נאומו כבר החלה המהפכה השנייה – "מהפכת בוקרשט", כאשר באמצע נאומו של הרודן הרומני נשמעו יריות בקהל שהחל לחשוש, להתבלגן ולהיעשות תוהו ובוהו. הרודן הרומני ניסה להחזיר את תשומת הלב אליו ונכשל, כאשר נודע שהסיקורטטה פתחו באש אל העם בזמן הנאום. במשך המאבק יצאו סטודנטים נוספים לרחובות, ויחד איתם פועלים, עובדי הרכבות, עובדי המדינה ואחרים שהחלו להיאבק למען החופש של רומניה. המפגינים קראו קריאות בכיכר האוניברסיטה בגנות צ'אושסקו ונופפו בדגל הלאום הרומני שהוציאו ממנו את הסמל הקומוניסטי שהיה במרכז. לרגע המאבקים בטימישוארה נראו בשנית במרכז הבירה הרומנית, בוקרשט, אך הם נהפכו ליותר קשים בדגש למידת הרצון של העם הרומני לקבל את חירותו ולמידת רצונו של השלטון להשיב את הסדר.

בסופו של יום - המאבק למען חירותה של רומניה נמשך עד ה-22 לדצמבר. במהלך היום האמין צ'אושסקו שיוכל לפזר את ההפגנות ולהמשיך לשלוט כיד המלך ברומניה, אך טעה בגדול. לאחר שכוחות הביטחון הרומניים הצטרפו, בהפתעה, למפגינים ולאחר ששר ההגנה שמינה המליץ לו לצאת מבוקרשט במסוק – עשה זאת. הוא יצא אל מעונו בעיר סנגוב, המרוחקת 40 ק"מ מבוקרשט, ומשם המשיך אל העיר טרגובישטה. מאחר שהצבא הרומני סגר את השטח האווירי והורה לרודן המודח לנחות מיידית , הוא נחת בליתברירה. הזוג צ'אושסקו נחתו בסמוך לטרגובישטה ונמלטו ברכב הלאה, עד שנעצרו על-ידי הצבא במחסום שגרתי.

בני הזוג הובאו בפני בית דין מאולתר ששפט את הזוג בגין עשרות עבירות, בין השאר: רצח עם. הזוג נמצא אשם והוצא להורג למול מצלמות הטלוויזיה בטרגובישטה ב-25 לדצמבר 1989, ובכך תם לו באופן סופי המשטר הקומוניסטי ברומניה.

בפרספקטיבה של הזמן היום, לאחר 20 שנה, יכולים הרומנים רק להתגאות שהצליחו להיכנס לאיחוד האירופי עם בעיות כלכליות איומות, לקיחת הלוואות מקרן המטבע הבינ"ל, שחיתות מהמעלה הראשונה בכל הרבדים של השלטון, שביתות של האיגודים המקצועיים באופן תדיר ועוד.

אף על-פי כן, רומניה הפכה בזמן הזה לדמוקרטיה אמיתית ששואפת לצדק, חירות ושוויון ומשתדלת לנהל את מדיניותה בדרך נכונה.

לרומניה יש דרך ארוכה עד שתהווה חברה אמיתית באיחוד האירופי על-פי קריטריונים של מדינות המערב, כי היא ממש לא כזו עכשיו.

רומניה, לפי עמדת ראש הממשלה המקומי, תצטרך להתמקד בשנה הקרובה בצמיחה זעירה של הכלכלה והתמקדות בהורדת החוב הלאומי מהתל"ג שלה.

אין ספק שהרומנים רוצים רומניה אחרת. רומניה טובה יותר.