יום השואה (הבינלאומי) ללא תשובה

תשובת העם היהודי, בארצו ובתפוצותיו, ליום השואה הבינלאומי - היא המשך קיומה ובטחונה של מדינת ישראל, כמדינה יהודית, ציונית דמוקרטית וריבונית.

תשובת עם ישראל - לשאיפות הרשע והזוועה של המוח המעוות הנאצי - המשך התחייה היהודית, ההתחדשות ההתקדמות והיצירה בכל תחומי החיים והמדע.

המשך "מצעדי החיים" - בפולין וגרמניה, של נוער צעיר תוסס ורענן עם דגלי ישראל - במחנות ההשמדה ובבירות אירופה - בייחוד בברלין - מהווה סימן לנצח ישראל.

המסייר בימים אלה בברלין - אינו יכול להתעלם מאתרי ההנצחה לשואה וליהודים. הוויכוח בין מנהיגי הקהילה בגרמניה, האינטלקטואלים היהודים והציבור הגרמני, נסוב סביב הנקודה האם לא מגזימים הגרמנים בהנצחה - עד כדי כך, שהמנהיגות היהודית במידה מסוימת נבהלה מעצמה.

יתכן ומדובר באפקט של אפטר-שוק מאוחר, יתכן ברגשי אשם אותנטיים שצפים ועולים אצל האינטליגנציה הגרמנית - בכל מקרה - לא ניתן להתעלם מן התופעה.

המטייל בשכונת "באווריה" - שכונה איכותית בלב ברלין, נתקל בצורת הנצחה מעניינת וייחודית, בצורת שלטי רחוב וציורי קיר ועליהם ציטוטים וצווים של המשטר הנאצי וחוקי נירנברג - כגון: אסור על רופאים יהודיים לנהל קליניקות פרטיות, איסור על בעלות פרטית, מגבלות של תנועה, לבוש וכו'.

אם נוסיף על כך את המוזיאון הגדול והמרשים להכרת היהדות וההיסטוריה שלה, את תחנת הרכבת בגרונוולד (בפרברי ברלין) שמרציפיה נשלחו למחנות השמדה רוב יהודי ברלין - כאשר על המרצפות חקוקים תאריכי הטרנספורטים ומספר היהודים בכל משלוח - בדיוק מזעזע ומצמרר ובשיטתיות הגרמנית המפורסמת - הרי שבפננו תמונה של קהילה גרמנית אשר משמרת ואשר מנציחה את זכרון עברה.

משם אפשר לנסוע לפרבר ואנזה - ול"ווילת ואנזה" - שם נפגשו 15 מבכירי המשטר הנאצי בראשות היידריך ואייכמן - ותכננו את "הפתרון הסופי" ליהדות אירופה, תמונותיהם ותוכניותיהם תלויים על הקירות מסביב. קשה להבין את הקונטרסט בין המקום היפה השליו, על שפת האגם - הטובל כולו בירק ובחיים תוססים - לבין התוכנית השטנית שיצאה מהווילה.

מעניין לעבור על ספר האורחים במקום ולקרוא את התרשמות המבקרים, מכל העולם, מכל העמים ובכל השפות ובראשם כמובן אזרחי ישראל וניצולי שואה - מכולם עולה מחד זעקה מהלב על הנעשה, הסבל והשכול ומאידך תרועת ניצחון על כישלון השטן ותוכניותיו, ובראשם הקריאה עם ישראל חי.

מצאתי בין הרישומים קטע מעניין שבו נכתב: "מה אתה אומר אייכמן ומרעיך: היידריך, הימלר ואפילו היטלר - איפה אתם ואיפה אנחנו - הנה אנו בווילה שלכם דורכים עליכם ועל רעיונותיכם ושאיפותיכם - עם ישראל חי לנצח" - מחמם את הלב, ונוסך גאווה.

וכמובן אסור לפסוח על בית הכנסת הגדול המשופץ, שגם הוא מעין מוזיאון והאתר המרכזי שנפתח רק לאחרונה - אנדרטת הזיכרון לנספים בצורת "בית קברות מאבן שחורה", במרכז העיר, ליד שער ברנדנבורג מול השגרירות האמריקנית הנבנית במקום.

אפשר להתרשם מהגודש והגודל של ההנצחה, והוויכוח הוא אם לא מגזימים בכך ויוצרים למעשה אפקט אנטי-הנצחה ואנטי-זכרון, אשר עלול להתחבר לרצונם של רבים מהגרמנים לשכוח, להשכיח ולהדחיק את המאורעות.

מה שמוסיף שמן למדורת הוויכוח על האתר החדש - היא העובדה שמדובר בשטח נדל"ן מהיקרים ביותר בעיר - וגם הוא מופנה להנצחה וליהודים. מצד שני, יש באתר מעין אירוניה של ההיסטוריה ואולי אפילו מכוונת בכך שהאתר נמצא ממש ליד הבונקר של היטלר - בו התאבד בסוף אפריל 1945 ושם גם נשרפה גופתו. כך שהמבקרים באתר יוכלו לעבור ולדרוך על "הקבר של היטלר" (המקום בו נשרפה גופתו) - ובכך להביע ניצחן נוסף לנצח ישראל.

מעניינות תגובות הניצולים למיניהם - הנפגשים ליד האנדרטאות ובסיורים - החרדים דתיים טוענים שאין לחקור במופלא מאיתנו והכל בידי אלוהים ואסור להתריס נגדו ולשאול שאלות מכאיבות, ויש להמשיך ולהאמין ביושב במרומים ובמעשיו.
המאמינים המסורתיים - עדיין מסתכלים למעלה ושואלים למה? למה? ואילו יתר העם, מכאן ומכאן, עדיין מתווכחים מחפשים מענה ונימוקים מלומדים ומשכנעים ומפולפלים כדי לנסות להבין ולהסביר מה אירע ואיך קרה.

ולמרות שעברו יותר מ-70 שנה - עדיין אין תשובה מלומדת ומשכנעת למה?

הנאומים של הנשיא פרס - בפרלמנט הגרמני ושל ראש הממשלה ביבי נתניהו, במחנה אושוויץ - יחזקו את העובדה - שעם ישראל, העם היהודי ימשיך להתקיים, למרות שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו. גם האשמדאי החדש מטהרן יאבד עם כל אויבי ישראל, כפי שקרה לכל קודמיו לאורך ההיסטוריה.

קיום מדינת ישראל - כמדינה עצמאית וריבונית - היא התשובה שלנו, לעולם שהיה אדיש, נרפה, לא רגיש ולא נגיש בעת צרה. סיסמתנו "לא עוד" ו"שנית מצדה לא תיפול" היא המוטו לעולם ולנו לשנים הבאות.