בעיתון צפון 1, מתאריך 5.3.10, פורסמה כתבה על כוונת משרד התמ"ת להדק פיקוח על רשתות המעסיקות יהודים במרכזי קניות הפתוחים בשבת. חלקם הגדול של המועסקים בשבת הינם סטודנטים שעבודה זו הינה אופציה יחידה להכנסה עם תוספת לא מבוטלת של 50% בשכר. המשמעות היא שמעסיקים יעדיפו עובדים לא-יהודים עקב החשש מקנסות גבוהים, ולצעירים יהודים נחסמת האפשרות לעבוד ולהרוויח למחייתם. אין זה סוד שמצב התעסוקה בצפון בעייתי וכואב, וכעת מצטמצמות גם האפשרויות.
בתי וחברתה השתחררו לפני כחודש מהצבא, ובמסגרת חיפוש אחר עבודה נשאלו באחד מבתי העסק אם הן יהודיות תוך ציון שזה בעייתי, בגלל חוסר היכולת להעסיקן בשבת. בת נוספת הלומדת בטכניון בחיפה מגיעה לכרמיאל בסופי שבוע ועובדת באחת הרשתות במרכז "ביג". עבודה זו מהווה עבורה אופציה להכנסה עבור מחייתה. לאחרונה נרמז לה כי תופסק העסקתה בשבת עקב הפיקוח והאכיפה על העסקת יהודים בשבת.
חוק שעות עבודה ומנוחה נחקק בשנת תשי"א 1951 וקובע את החובה בקיומו של יום מנוחה שבועי לעובד/בעל חנות בהתאם לדתו. לגבי יהודי נקבע יום המנוחה - יום שבת.
משרד התמ"ת בתגובתו כמצוטט בכתבה: "חוק עבודה במשרד התמ"ת פועל לאכיפת חוק שעות העבודה ומנוחה תשי"א 1951 על כלל המשק...". על פניו עולה כי על-פי החוק ובשם השמירה על הצביון היהודי, האכיפה הינה סלקטיבית לחלוטין ומקוממת ביותר. מחד-גיסא, כל בתי העסק והרשתות שהם בבעלות יהודית, ימשיכו לפעול בשבת תוך ניצול האפשרות (הלגיטימית) להעסיק עובדים לא-יהודים, ובכך יאפשרו לעצמם "לזכות מן ההפקר" ולהמשיך ולצבור רווחים. מאידך-גיסא, עובדים יהודים, המעוניינים לבחור לעבוד בשבת וליהנות בצד עבודה זו מרווח כספי נוסף, יהיו מנועים מלעשות זאת עקב הפיקוח ההדוק והאכיפה הצפויים.
טענת משרד התמ"ת היא שהחוק נועד לא לקפח אוכלוסיה אשר אינה יכולה לעבוד בשבת עקב שמירתה. אם כך, במתן האפשרות לבעלי עסקים ורשתות לפעול בשבת יש קיפוח ואפליה של בעלי עסקים שאינם יכולים לפעול בשבת עקב שמירתה. האין פה סלקטיביות בפרשנות החוק?
מקשה אני ושואלת: צעירים הרוצים מתוך בחירה לעבוד בשבת יצטרכו מעתה לוותר על יהדותם? ייקראו עבריינים? האם בשם השמירה על הצביון היהודי אין בכך משום כפייה ופגיעה בחירותם??? אני בספק אם לזה כיוונו נבחרינו והמחוקק.
אין ספק שעל פניו מתקיימות אפליה, כפייה ופגיעה מהותית בחוק יסוד
כבוד האדם וחירותו ובחוק
חופש העיסוק. כבוד האדם וחירותו הוא חוק יסוד (התשנ"ב 1992) שנועד להגן על זכויות האדם העיקריות במדינת ישראל. כפי שכותרתו מבהירה, החוק קובע את כבוד האדם ואת חירותו כערכי היסוד מהם נגזרות זכויות האדם המוגנות בחוק היסוד, שהתקבל כ"מגילת זכויות האדם" של המשפט הישראלי. לפי תפיסתם של מרבית שופטי בית המשפט העליון, ובראשם הנשיא לשעבר
אהרן ברק, כינונם של חוק יסוד זה ושל חוק יסוד חופש העיסוק החלו את המהפכה החוקתית, מפני שהכנסת העניקה לשני חוקי יסוד אלה מעמד על-חוקי, שעל-פיו ניתנה לבתי המשפט הסמכות להכריז על בטלותו של חוק העומד בסתירה לחוקי יסוד אלה. לפי טענה זו, שיש שאינם מסכימים עימה, עם חקיקת חוקי יסוד אלה חל שינוי מהותי במעמדן של זכויות האדם בישראל.
אני מזמינה את נבחרינו להגיע בשבת לכרמיאל ולבקר במתחם "ביג", להתרשם ממראה עיניהם ולהתבשם מהפעילות השוקקת, ללא עובדים יהודים.
סוגייה בעייתית זו שהעליתי מעלה צורך דחוף להגיש הצעת חוק לשינוי התקנה בחוק עבודה ומנוחה תשי"א 1951. שכן נוצר מצב אבסורדי/סוריאליסטי שאין הדעת סובלת!!!
