התקשרות העוינת הישראלית שהצטרפה להתנפלות של אובמה ועושי דברו על נתניהו, יוצרת את הרושם שגורל מדינת ישראל תלוי ברצונה הטוב של אמריקה לשבט או לחסד, ללא סיועה לא נוכל להתקיים ולכן אין לנו מנוס מלקבל ללא ויכוח כל תכתיב. יש אפילו המרחיקים לכת כמו הסופר א.ב. יהושע, פונים ישירות אל הממשל האמריקני ומזמינים לחץ על מדינתם.
לא ניכנס כאן לשאלה, האם אפילו ממשל מזוהה עם הערבים כמו משטר אובמה יוכל ללכת עד הסוף ולהתגבר על הלחץ הנגדי של ידידי ישראל הנוצרים, חלקים נכבדים של יהדות ארה"ב, מספר גדול של חברי קונגרס וסנאט, וזאת במיוחד עם בחירות בסוף השנה הזאת. אנחנו, מכל מקום, נצא מן ההנחה הפסימית ביותר ונשאל, האם גם במצבים קיצונים ישראל צריכה לעמוד על שלה.
מונחת לפני רשימת נשיאי ארה"ב מאז הקמת המדינה, ואני רואה לתדהמתי שחלק גדול לא היו ידידי ישראל, אולם דווקא מהם יש שעזרו לנו לא מעט. אחרים, שנחשבו ידידים, לא פעם היקשו עלינו ויצרו משברים שלא נפלו מן המשבר הנוכחי.
הארי טרומן, שכיהן בזמן מלחמת השחרור וההכרזה על המדינה, אומנם הכיר בישראל והכליל את אילת בתחום המדינה, אולם לאורך כל מלחמת השחרור קיים איסור אמריקני רשמי על סיוע צבאי לישראל שנאבקה על חייה ומי שנתפס, הועמד לדין פלילי. ישראל קמה הודות לנשק צ'כי שסופק לה לפי החלטה של רוסיה הסובייטית.
בכלל, עד למלחמת ששת הימים, במשך 19 שנים, לא קיבלה ישראל כלי נשק מאמריקה, חוץ מטילי הוק קרקע-אויר מאת הנשיא קנדי, וגם מעט מאוד סיוע כלכלי. הנשק שניצחנו בו במלחמת ששת הימים היה צרפתי.
הנשיא אייזנהאור, שכיהן 8 שנים, בין 1953 ל-1961, היה קריר ומסויג כלפי ישראל. היה זה האולטימטום שלו, שאילץ את בן-גוריון לסגת מסיני אחרי ניצחוננו הגדול במבצע סיני.
גם את יחסו של הנשיא קנדי לישראל קשה לתאר כ"חם". (בכלל, לא ברור מדוע אנחנו כל הזמן מדברים על קשרינו עם ארה"ב במונחים אמוציונליים-רגשיים, גישה מופרכת ביחסים בין מדינות. וכבר אמר דה-גול שלמדינות אין ידידים, רק אינטרסים).
ובכל זאת, היה לישראל ידיד אמת אחד בין נשיאי אמריקה והוא לינדון ב. ג'ונסון, שכיהן משנת 1963 ועד ל-1969, כלומר בזמן מלחמת ששת הימים והימים הגורליים שלאחר מכן. האיש היה חסיד אומות העולם. עוד כחבר קונגרס צעיר, בשנות ה-30 של המאה שעברה, הוא ראה בבירור שהיטלר זומם להשמיד את העם היהודי, וזאת כאשר רוב היהודים עצמו עין. ג'ונסון השיג רשיונות כניסה לארה"ב ובאמצעותם הוציא כ-40 משפחות יהודיות מוורשה. בתוך המלחמה הבריח בניגוד לחוק מאות משפחות יהודיות שבאו מן התופת אל תוך טקסס, בארה"ב. בין היתר הציל את חייו של אריך ליינסדורף, פליט יהודי מווינה, לימים אחד מגדולי המנצחים. אחרי המלחמה עזר ג'ונסון להבריח נשק לתנועות המחתרת בארץ.
והנה, למרות כל זאת, כאשר
אבא אבן ושליחים אחרים של ישראל באו אליו שוב ושוב והתחננו שארה"ב תקיים את ההבטחות שנתן אייזנהאור תמורת נסיגתנו מסיני - להסיר את המצור המצרי של נאצר על אילת, ג'ונסון לא נענה, ואף הזהיר: אם תתקפו, זה יהיה על אחריותכם. זה מלמד משהו על ערכן של ההבטחות ממין זה, שכאשר התנאים משתנים (והם משתנים כל הזמן!) המכתבים הנשיאותיים, המזכרים, והביטחונות אינם שווים לצור על-פי צלוחית. לג'ונסון היו אילוצים. מלחמת וייטנאם הכושלת מררה את חייו וגם קשרה את ידיו.
אולם, ביוני 67', משלקחנו את גורלנו בידינו ותקפנו ואף ניצחנו (וזאת בפירוש ללא ברכת ארה"ב!), נתן לנו ג'ונסון שפע של מתנות: גיבוי מדיני שלא נצטרך לסגת, ומטוסי פנטום וטנקים - תחילת ההצטיידות בנשק אמריקני. זכתה לכך דווקא ישראל חזקה וכובשת, שגילתה יכולת לעמוד על שלה.
אחרי ג'ונסון כיהן ניקסון, משנת 1969 ועד 1974. שערוריית ווטרגייט חשפה את סרטי השיחות הפרטיות שלו, ומתוכן התברר שהאיש היה אנטישמי. ובכל-זאת - מי שעיכב בתחילת מלחמת יום הכיפורים את משלוחי הנשק האמריקנים לישראל היה שר החוץ, קיסינג'ר היהודי, במסגרת משחקו הציני להעניק למצרים מיני-ניצחון, ואחר-כך לחלץ את הארמיה השלישית מהשמדה, והכל כדי להעביר את מצרים לצד המערב. ניקסון דווקא יצא מגדרו כדי לספק לנו נשק ותחמושת.
את ניקסון החליף פורד, וגם הוא לא היה ידידותי במיוחד לישראל. זה שאחריו, ג'ימי קרטר, היה (והינו) שונא ישראל. עברנו גם אותו. הנשיא הבא היה רונלד רייגן, הזכור לנו כגדול ידידינו. ובכל זאת - קיראו נא קטעים מתוך הודעה של מנחם בגין, ראש הממשלה, אותה קרא ב-20 לדצמבר 1981 באוזני שגריר ארצות הברית. היה זה לאחר העברת חוק סיפוח הגולן בכנסת ובתגובה להודעה אמריקנית, שעל כך היא "תעניש את ישראל":
- "שלוש פעמים ב-6 החודשים האחרונים ממשלת ארה"ב הענישה את ישראל... הרסנו את הכור האטומי העירקי... כפעולת הצלה והגנה עצמית שאין למעלה ממנה והצלנו חיים של מאות אלפים... למרות זאת, אתם הודעתם שאתם מענישים אותנו ולא קיימתם הסכם חתום ובו תאריכים מדויקים לאספקת מטוסים".
זמן קצר לאחר מכן, אחרי רצח שלושה מאנשינו, אחד מהם ניצול אושוויץ, הפצצנו את מפקדת אש"ף בבירות. אין לכם זכות מוסרית להטיף לנו על נפגעים אזרחיים. קראנו את תולדות מלחמת העולם השנייה ואנחנו יודעים, מה קרה לאזרחים כשפעלתם נגד אויב. גם את ההיסטוריה של מלחמת וייטנאם קראנו. לפעמים, פגיעה באזרחים כפי שארע בהפצצת מפקדת אש"ף היא בלתי-נמנעת. עתים, אנחנו מסכנים את חיי חיילינו כדי למנוע קורבנות אזרחיים. ובכל זאת, הענשתם אותנו: השעיתם את מסירת מטוסי ה-F-15.
לפני שבוע העבירה הכנסת את חוק הגולן, ושוב אתם מודיעים שתענישו את ישראל. איזה מין ביטוי זה 'להעניש'? האם אנחנו מדינת ווסלים שלכם? האם אנחנו רפובליקת בננות? האם אנחנו ילדים בני 14, שאם אינם מתנהגים יפה, נותנים להם פליק על האצבעות?
אני מוחה על עצם המונח 'הענשה'.
הודעתם, שאתם משעים התייעצויות עימנו על ביצוע מזכר ההבנה לשיתוף פעולה אסטרטגי, וכי שובכם להתייעצויות האלה תלוי בהתקדמות שיחות האוטונומיה ובמצב בלבנון. אתם רוצים להפוך את ישראל לבת ערובה של מזכר ההבנה, ואני מתייחס להשעיה שלכם כאל ביטול המזכר על ידיכם. שום 'חרב דמוקלס' לא תהיה תלויה מעל לראשנו. עם ישראל חי 3,700 שנה ללא מזכר הבנה עם אמריקה, וימשיך עוד 3700 שנים...
הטלתם עלינו עונשים כספיים. שר החוץ הייג הבטיח כאן מפי הנשיא לקנות נשק וציוד מישראל ב-200 מיליון דולרים. עכשיו אתם מתכחשים... ביטלתם עוד 100 מיליון דולר. מה אתם רוצים לעשות? 'להכות אותנו בכיסנו'?
ב-1946 חי בבית הזה גנרל בריטי בשם ברקר, עכשיו אני גר פה. כשלחמנו בו, כינה אותנו 'טרוריסטים' ואנחנו המשכנו להילחם. אחרי שתקפנו את מפקדתו במלון המלך דוד, הוא אמר: 'הגזע הזה ירגיש רק כשיפגעו בכיסו..'.
אומרים, שעלינו לבטל את החוק שעבר בכנסת... תודה לאל שיש לנו די כוח להגן על עצמאותנו ועל זכויותינו... נא להודיע לשר החוץ שחוק הגולן יישאר בתוקף. אין כוח בעולם שיוכל לבטלו.
ואשר לטענה שהפתענו אתכם, האמת היא שלא רצינו להביך אתכם. אנחנו יודעים את הקשיים שלכם... הנשיא רייגן הוא שאמר שמר בגין צודק, מפני שאלו ישראל הודיעה לארה"ב מראש על החוק, ארצות הברית הייתה אומרת 'לא', ולא רצינו שתאמרו 'לא' ואחר-כך להמשיך ולהחיל את החוק הישראלי. כוונתנו הייתה שלא להביך אתכם"...
עד כאן קטעים מהודעתו של מנחם בגין לאמריקה, וכל שיש להוסיף עליה הוא רק שהיה זה לפני 30 שנה, וכמה קטנים וחלשים היינו אז בהשוואה להיום: באוכלוסיה, בכלכלה ובעליונות צבאית. ובכל זאת ראו, איזו עמידה גאה ואיתנה הציגה ישראל, בהשוואה לפיק הברכיים דהיום! והחשוב מכל: האם ניזוקה ישראל כתוצאה מעמדתו המאתגרת של בגין? כלל וכלל לא. המטוסים, הכסף, מזכר ההבנה - הכל הגיע, אם כי באיחור מה.
אחרי רייגן כיהן בוש האב, נשיא עוין לישראל ש"העניש" את שמיר על-ידי עיכוב הערבויות להלוואות לקליטת העלייה הרוסית. קלינטון, אחריו, למרות כל חיוכיו המצודדים צידד בערבים בכל כוחותיו.
אולם עמידתו של בגין הייתה היוצא מן הכלל. רוב ממשלות ישראל התכופפו תחת הלחץ האמריקני, כולל נתניהו בקדנציה הראשונה שלו ובשנת כהונתו השנייה וגם, כמובן, שרון הגדול. כמו-כן אין לומר, שאין סכנה שהאמריקנים באמת יענישו אותנו בשלילת אספקה צבאית, עזרה כלכלית ותמיכה באו"ם ואפילו על-ידי הטלת סנקציות בינלאומיות.
ודווקא לקראת אפשרות קשה כזו נשאלת השאלה - מה גבול הוויתורים שלנו, שמעבר לו אנחנו מאבדים את בירתנו הנצחית, את לב מולדתנו ואפילו את עצמאותנו? ברור בעליל, שגבול הוויתורים הוא גבול התלות באמריקה, מפני שעל ירושלים, על המולדת ועל העצמאות נהיה מוכנים "להיענש", כלומר לשלם את מחיר אי-התלות: וויתור על רמת חיים ואפילו על כל מיני סוכריות צבאיות מתוחכמות. ננהג כמו הלטאה, שכדי להגן על הגוף מוכנה להשאיר לאויב את זנבה, לא את ראשה.
ואם יאמרו לנו האמריקנים "אין ארוחות חינם" ולכן עליכם להפקיד את מדיניות החוץ והביטחון שלכם בידי הקוורטט ואת מולדתכם למסור לערבים, ובתמורה תקבלו כסף ונשק ואהדה בינלאומית, נשיב להם שגם עשיו הבין שאין ארוחות חינם, ולכן מכר את בכורתו ליעקב. אבל אנחנו איננו עשיו ולא נוותר על בכורתנו תמורת נזיד עדשים.
חג החירות בא עלינו לטובה. חירות אין מקבלים חינם. את חירותנו משעבוד מצרים קנינו ב-40 שנות נדודים קשים במדבר, ובעבור החירות להישאר יהודים שילמנו בין היתר בעלילות הדם של פסח, שבעקבותיהן הושמדו קהילות שלמות. מי שלא רצה לעמוד בזה - התאסלם, התנצר, התבולל.
עכשיו, מדינתם של כל אלה שנשארו יהודים, דווקא היא - נשאלת האם היא מוכנה לוותר על עצמאותה ועל לב ארצה, ובלבד שלא לשלם את מחיר החירות.
היעלה על הדעת שדווקא עכשיו, אחרי שחצינו אוקיינוס של ייסורים והגענו אל לב המטרה, תש כוחנו ונעדיף את "החיים הטובים" כאן ועכשיו, ואחרינו המבול?
חג חירות שמח.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
