לפני כמעט חמש שנים, בקיץ 2005, חוקקה הכנסת את חוק ההינתקות. החוק קבע כי על מתיישבי חבל עזה להתפנות מבתיהם. הממשלה, בראשותו ובהובלתו של
אריאל שרון, בחרה להתנתק חד-צדדית מעזה ולהותיר אותה בסופו של דבר לחמאס. הינתקות זאת לא הייתה מלאה. היא הייתה שטחית. רק השטח נותר כהפקר, אך בפועל ישראל מימנה בעצמה את ממשלת החמאס, כשהעבירה כספים אל הרשות הפלשתינית, מתוקף הסכמי פריז.
דיון לגבי טיבה של ההינתקות אינו מיותר כיום. יש לזכור אותה, אך כעת נניח אותה בצד. מטרת ההינתקות הייתה הינתקות מהטרור ששורר בעזה ומתן עצמאות מסוימת לחבל ארץ זה. היה עלינו להוסיף את ההינתקות הכלכלית מעזה - לא לספק עוד חשמל, מים או כסף. היה עלינו להתריע בתקופה מסוימת מראש כי על הפלשתינים להתכונן ליום בו הם יקימו מדינה, שהרי גם שרון עצמו דרש להפסיק את הכיבוש בשטחים.
לפני מספר שבועות יצאה הרשות בקמפיין החרם על מוצרי ההתנחלויות. אותם מוצרים מיוצרים בחבלי יהודה ושומרון. מועצת יש"ע הגדירה את החרם כפעולת איבה, והיא יודעת למה. בתור תושב ההתנחלויות, אני עד לתופעת העסקת פועלים ערבים בהתנחלויות. רבים מבוני מבני ההתנחלויות הם ערבים, לא
מתנחלים. אבסורד שלא נראה כמותו. הקשר החולה הזה חייב להסתיים.
איני מבין גדול בכלכלה ואיני מכיר ברמות הייצוא והייבוא של מוצרי ההתנחלויות בחו"ל, אך ברור לי כי הינתקות כלכלית מוחלטת מהרשות הפלשתינית טובה לנו. ראש הממשלה בעצמו הגדיר את הסכמת ישראל להקים מדינה שכנה בין הירדן לים, מדינה פלשתינית. הרי ברור כי מדינה כזאת תרצה כלכלה עצמאית. אין סיבה שלא נאפשר לה לקיים משק עצמאי בפני עצמו.
השיבה אל ציון אינה רק אל חבלי המולדת האהובים של ארץ ישראל, אלא גם אל קניין ציוני. ניתוק מוחלט מהכלכלה הפלשתינית צריך להתחיל כאן מהלך שהיה צריך להיות מזמן. אם הפלשתינים רוצים להסתדר לבד כדי להקים את המדינה שאנו מתירים להם להקים, אז אין סיבה שנפריע להם מחד-גיסא; ומאידך-גיסא אין סיבה שנממן אותם. אין היגיון בהעסקת עובד ערבי, כשישראלי יכול לעשות את אותה עבודה, גם אם המחיר כבד יותר. אין סיבה שניתן להם ליהנות מפירות העמל שלנו ואין טעם להמשיך את המימון הישראלי כשהם שוב תוקעים 'טריז' בתהליך השלום ומאשימים אותנו בפרובוקציות.
עלינו למנף את החרם הזה, לנצל אותו עד תום, להניע את כלכלת איו"ש בתוך ישראל, לנתק את הפלשתינים מברזי הכסף שלנו, להעסיק ישראלים בלבד ולהראות לעולם מי רוצה שלום כלכלי ומי לא רוצה שלום כלל.
