ראשית, אני חפץ בכל מאודי שגלעד שליט יחזור הביתה, אך הדבר לא מונע ממני לחשוב על מה שטוב למדינה ולכלל הציבור בישראל.
ככל שהדיון הציבורי מתלהט ומתלהם בעניין גלעד שליט, ובסופו של דבר העסקה תמומש לכאן או לכאן, והרי למספר של 1,000 מחבלים רוצחים נתניהו כבר הסכים, עיני ה
ממשלה צריכות להיות נשואות גם לעתיד לבוא ולקבוע כללים מחייבים, ברורים ואף נוקשים למצבי חטיפות של חיילים ואזרחים נוספים, שמן הסתם, לצערנו הרב, עלולות להתרחש לאור מאמציהם הנואשים של ארגוני הטרור לשחרר את כל אסיריהם ולפגוע במדינת ישראל.
חשוב מאוד שהממשלה, בבואה לאשר את הכללים החדשים למצבים הבאים של חטיפות של חיילים ואזרחים אשר תניח לפניה ועדת שמגר, תקבע גם כלל חשוב נוסף, שעל פיו ייאסר על מקבלי ההחלטות בממשלה להיפגש עם משפחות החטופים בעניינן ולהשתתף בהפגנות ובצעדות עד לסיום העסקה מסיבות ברורות. הם אינם יכולים לשאת בשני כובעים, יש להם רק כובע אחד והוא - להחליט מה שטוב למדינה ולכלל הציבור. עליה רק לקבוע את הגורם מחוץ לממשלה אשר יהיה בקשר ישיר עם המשפחות ורק הוא, גם לא המתווך שנקבע לטפל בכך כדי שלא יהיה מושפע מהלחצים.
מספרים שבעסקת ג'יבריל הידועה לשימצה, לפחות שניים ממקבלי ההחלטות בממשלה אשר לא יכלו לעמוד למראה אחת האמהות שהתעלפה בכל פעם על השולחן כאשר הייתה נפגשת עימם בעניין בנה החטוף, הצביעו לבסוף בעד העסקה, ועל כך התחרטו עד סוף חייהם לאור התוצאות הקשות.
גם ראש הממשלה בזמנו,
יצחק רבין ז"ל, אמר לא אחת בשיחות סגורות - כך מספרים - שהוא מצטער על ההחלטה שהתקבלה ושהוא תמך בה, וזאת לאור הביקורת הרבה ותוצאותיה.
רק במדינה חצויה ושסועה בסוגייה זו כמדינתנו, יכולים בני משפחה של חטופים להודיע קבל עם ועולם, שהם לא חוזרים הביתה בלי בנם החטוף, ולהאשים את הממשלה והעומד בראשה שלא נענה לדרישותיהם, למרות שכביכול רוב העם עימם. ורק במדינתנו שרים מפגינים תמיכה בעד שחרור מחבלים בעסקה, כאשר הם אלה שצריכים להחליט בבואו של יום על כך שלכל הדעות העסקה בעלת השלכות רבות לעתיד כלל הציבור.
בעניינו של גלעד שליט כבר אין מה לעשות, הכל נפרץ ויש הסבורים שזה לא קידם את העסקה אלא להפך. אך חשוב מאוד שוועדת שמגר, המסיימת לגבש את הכללים החדשים למצבי החטיפות הבאים למעמד חוק מחייב, לא תשכח להכליל אספקט חשוב זה בהמלצותיה.
כדאי מאוד ללמוד ממדיניות האמריקנים בנושא טיפולם בחטיפות חיילים. ידוע שתודות למדיניות זו, של אי-כניעה ללחצים מצד משפחות החטופים ואפילו האיסור להיפגש עימן, עקומת החטיפות של חייליהם ירדה פלאים.
