כן! השתתפתי בכינוס של מאות רבנים אשר מחה על דרישת המשטרה לחקור את הרבנים דב ליאור ויעקב יוסף על 'הסכמות' שהעניקו לספר 'תורת המלך', העוסק (כמוגדר בשער) "בדיני נפשות בין ישראל לעמים". השתתפתי בכינוס למרות שאינני מסכים כלל ועיקר לתוכנו של הספר; לא לפרטיו ובמיוחד לא לעצם הדשדוש וההתחפרות בהלכות 'מושכות אש' שאינן רלוונטיות לימינו.
לא למעוררי איבה בפרשת תולדות השנה כתבתי במדור זה בזו הלשון:
- "ושוב חזרנו למבואות האפלים של פרסום ספר 'הלכות הריגת גוי' ובו הסתה עקיפה להתרת דמם של נוכרים, כביכול בשם התורה ואבינו שבשמים... אין את נפשי להיכנס בכלל לסוגיות הלכתיות ולדיונים 'בדין רציחת נוכרים ובאלו תנאים נחלש האיסור', כשם שאין לי עניין לעלעל בספר בשם 'מבשרי אחזה' (שאגב, טרם נכתב) ובו הלכות אכילת שניצל מבשר אדם לפי דעת הראשונים הסבורים שאין בזה איסור מן התורה".
הספר כולו נועד לעורר ולעודד איבה בין ישראל לעמים. ואם אסרו חכמים גזל נוכרי למשל, או התירו לעתים חילול שבת לטובת נוכרי, "מפני איבה" או "משום דרכי שלום", על אחת כמה וכמה שאין רוח חכמים נוחה, ואפילו סולדת, מפרסום ספר שעניינו מצבי גבול בהם ניצבת השאלה דמו של מי סמוק יותר - של יהודי או של נוכרי. לדוגמה, אני מסכים שיש מקום להבעת עמדה הלכתית בקשר לשימוש ב'מגן אנושי' ('נוהל שכן') בעת ניסיון ללכוד מחבל, או בפגיעה במי שמחבל מסתתר מאחוריו. מאידך-גיסא, אני רואה חילול השם חמור, הרבה מעבר לאיסור 'איבה', בעצם הדיון בתרחישים היפותטיים ("מישהו חוסם לשם שעשוע את דרכו של אמבולנס דוהר") מתי בדיוק יהיה הבדל אם ה'מחסום' הוא יהודי או נוכרי? בוודאי אני מתקומם אם מקדישים לתורת "בין דם לדם" ספר שלם, תמים כביכול, למדני כביכול, אקדמי כביכול.
לא ל'ציד מכשפות' אף על-פי כן, הצטרפתי למחאה נגד ענישת הרבנים שכתבו 'הסכמות' לספר כעונש חברתי-תקשורתי המכונה 'זימון לחקירה'. ובמחוזותינו כידוע עצם החקירה והבלטתה בתקשורת היא-היא העונש, המלווה לרוב בתצלומי השפלה (אזיקים?) ובדיווחי מרתפים.
ואבהיר את עמדתי ביתר דיוק: דוברים אחדים בכינוס הרבנים ציטטו את אימרתו של וולטר: "אני מתנגד לחלוטין לדעתך, אבל אלחם בכל כוחי על זכותך להביעה". דוברים אחרים ציינו את ה'איפה ואיפה' מול 'החופש האקדמי' המוענק להתבטאויות קיצוניות הבוקעות מאישי אקדמיה ומסופרי השמאל הגובלות בבוגדנות לאומית, בהצטרפות לחרם על ישראל ובהתרת דמם של המתנחלים - ואיש מהם לא נדרש לחקירה.
אודה! אינני מתלהב מטיעונים אלו, למרות האמת שבהם, שהרי כוחם יפה גם כלפי מחברי הספר עצמם, ודומיהם, המתירים דמם (תרתי משמע) של נוכרים, בשם ההלכה והיהדות. אדרבה, צריכה להישמע זעקה ומחאה על אי-חקירת מסיתי השמאל.
בספר החוקים הישראלי קיים חוק נגד הסתה, ואני סבור שצדק בית המשפט בכך שהגבילו רק למצבים שבהם דברי ההסתה נשאו פרי והוכח כי הם הוצאו מן הכוח אל הפועל בידי מבצעים שהסתמכו על ה'סמכות' הרבנית הלכה למעשה, במעין זיקת תלמיד לרבו המובהק. מנקודת מבט זו, מי שפועל, ולא רק מדבר, נגד המדינה או המתנחלים, ונסמך על הטפות 'כהני השמאל' - אחת דינם (של ה'כוהנים') לענישה כמסיתים.
מה שאני מתנגד לה בתוקף היא חקירת-ענישת ה'מסכימים לספר'; כל ילד יודע כי ה'מסכימים' אינם מביעים במשפטי הוקרה לספר הסכמה לתכניו בכלל, ובוודאי לא בפרט. כל 'חוקר' מתחיל יודע ש'שר המסכים' לעולם לא יואשם בהסתה, כשם שלא יואשם מוחא-כף ומריע. גם אם יקום חלילה טרוריסט יהודי ויצהיר שהסתמך במעלליו על הספר, עדיין כל עו"ד זוטר ינתק בקלות את זיקתו לכותבי ההסכמות, ואת אחריותם לפועלו. ההסכמות הן לחלוטין בתחום 'החופש האקדמי' ו'זכות הביטוי'. האם מישהו בפרקליטות או במשטרה חושב אחרת? אז מה יש כאן לחקור? אלא אם כן, כאמור, החקירה היא העונש.
לא מעל לחוק! רבנים אינם מעל לחוק בישראל. לא אחת הם נדרשו לחקירות על התנהגותם האישית, למתן עדות במשטרה או מעל דוכן העדים. מאידך-גיסא, בסיטואציה שלפנינו, כאשר החקירה היא-היא העונש, בעיקר התקשורתי, וכולה לא באה אלא ליירא - על זה נזעקתי לכינוס המחאה.
ואם בכל-זאת יתעקש המתעקש ש'יש מה לחקור' - אני מצטרף בזאת במלא קולי וכוחי למחאת כינוס הרבנים על אודות
כבוד התורה המזולזל והמבוזה. רוצים לחקור? שילחו שאלון הבהרה, או שילחו 'חוקר' ללשכת הרב. אל תשחקו בזירת התקשורת. שם תתקלו במאות רבנים מוחים.
