שר החוץ
אביגדור ליברמן נשא דברים בעצרת הכללית של האו"ם וטען בצדק כי לא צפוי שלום בשנים הקרובות. מיד קפצו נגדו שרים אחרים, ובראשם
אהוד ברק שטען בצדק כי דברי ליברמן לא מייצגים את עמדת ממשלת ישראל. וכי מה חידש שר הביטחון? האם ממשלת ישראל יכולה בכלל לדון בסוג זה של שאלה - מה יהיה בעתיד?
תשאלו את השר בני בגין, והוא יסביר כי להערכתו לא ייכון שלום.
תשאלו את הנשיא פרס או כמה שרים שעדיין מחזיקים בדעותיו של חולם השלום, ומיד יצוירו בפניכם יונים צחורות מעופפות עם עלי זית במקורן וברקע מקהלה צבאית מזמרת שירי שלום.
בני בגין כמו גם שרי השלום דרים בממשלה אחת-רק מהסיבה שלא יהיה שלום בשנים הקרובות.
האם מדובר בכלל בהחלטות ממשלה?
ממש לא. מדובר בהערכות בלתי רלוונטיות המתייחסות לעתיד הרחוק מעבר לתקופת כהונה ממשלתית, ובמקרה זה - הערכותיו של ליברמן הן הגיוניות ומציאותיות, והעתיד יוכיח מי צדק ומי הזה. כך גם צריך לומר בכל הזדמנות, על-מנת להדוף מממשלת ישראל לחצים בינלאומיים לויתורים חד-צדדיים, שהם בניגוד ליעדים של מדינת ישראל.
דברי ליברמן אינם יכולים לשקף עמדת ממשלה, כי ממשלה אינה קובעת כהחלטה ממשלתית מחייבת - חיזוי עתיד מדיני לטווח ארוך. הממשלה אכן מתחשבת בתסריטים אפשריים עתידיים, אך לא קובעת אותם, אלא אם כן היא ממשלת חלם.
כל שר וכל אדם רשאי לחלום או לנבא עתיד ורוד כפי שירצה,
ודווקא במקרה זה הניבוי של אביגדור ליברמן הוא ורוד ואופטימי לישראל. במצב בו כל מדינה בסביבה לוטשת עיניים לעבר קיומה ושגשוגה של מדינת ישראל, תוך תקווה וכוונה לנגוס בביטחונה של מדינת ישראל בתמורה לניירות ולהבטחות סרק, הכי ורוד והכי אופטימי מבחינתה של מדינת ישראל זה להרחיק את השלום לדורות מאוחרים יותר ולא לנהוג ככסילים, תוך חיזוי מזרח תיכון חדש.
יש כאן מזרח תיכון ישן ומוכר, בו בתוך מדינות עם שלטון דיקטטורי פועלות כנופיות טרור ונתמכות על-ידי מדינות אלה, ולכן, מוטב שבמצב כזה לא ייכון שלום. זה גם מה שיקרה בפועל.
שיחות השלום הן שיחות סרק שנועדו להסחת הדעת של האמריקנים בראשות חוסיין אובמה, אך מכאן ועד להאמין בשלום, רחוקה הדרך.
וטוב עשה ליברמן שהבהיר זאת בעצרת האו"ם.
הגדיל לעשות השר
אבישי ברוורמן ממפלגת העבודה, אשר קרא להדיח את שר החוץ, בטענה כי הוא מעוניין לחבל בתהליך המדיני. ההיפך הוא הנכון: חבלה בתהליך המדיני המתרחש עתה היא מדיניות נבונה של משרד החוץ הישראלי, הבא להציל את הממשלה ההולכת שבי אחר מתווה חוסיין אובמה.
ואל לשכוח כי מדיניות החוץ של מדינת ישראל מופקדת כיום, מה לעשות, בידי ליברמן הנושא באחריות ועומד במשימה כבדה זו מצוין.
