בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
|
|
|
העולים המושרשים כבר שנים במדינה זוכים ליחס מחפיר [צילום: משרד התיירות]
|
|
|
|
מדינת ישראל מענישה את בניה הטובים
|
קשיים רבים מוערמים בדרכם של צעירים וצעירות יוצאי חבר העמים עת מבקשים הם להינשא בארץ ישראל ● במקום שיינשאו בחברת משפחותיהם וידידיהם, הם נאלצים להינשא בנכר ● המפלגה בה בחרו מפקירה אותם למציאות בלתי נסבלת
|
|
|
|
אין הצדקה שינברו בחייהם של יוליה ונטשה, סלבה ופיודר, אנסטסיה ולנה, מישה וקונסטנטין. הם כאן. בוגרי המערכת החינוכית בישראל. כל הווייתם קשורה בישראל. חובה לתת להם מה שנתנה מגילת רות לרות המואבייה, מה שנתן ספר יהודית לאחיאור העמוני ומה שנתן החומש לאברהם, ליוסף, למשה | |
|
|
|
|
השנה זכיתי ללוות כמה מתלמידיי, יוצאי ארצות חבר העמים, לחופה. תלמידים שהגיעו לישראל במהלך העשור האחרון של המאה הקודמת במסגרת תוכנית נעל"ה, סיימו את לימודיהם התיכוניים, שירתו בצבא, המשיכו בלימודים אקדמיים. באופן טבעי ביקשו להקים משפחה. קשה לתאר את דרך החתחתים, שחלקם עברו בדרך לרגע המרגש והמשמעותי בחייהם. לא פעם, כשהתלוויתי לתלמיד או לתלמידה, שאלתי את עצמי ביושבנו מול הרב, מדוע לא יושב מולנו מי שגייר את רות המואבייה, סבתא-רבתא של דוד לפי סיפור מגילת רות, או מי שגייר את אחיאור העמוני לפי סיפור הספר החיצוני יהודית. את רות המואבייה אסף לחיקו באהבה רבה עובד-אדמה יהודי ונשא אותה לאישה. את אחיאור אספה לחיקה גיבורה יהודייה ונשאה אותו לאיש. המואבייה במגילת רות והעמוני מספר יהודית השתייכו ל"עמים" שהיו אסורים לחיתון, כפי שצווה עלינו בספר דברים [כ"ג, 4]: "לֹא יָבוֹא עֲמוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהֹוָה, גַּם דּוֹר עֲשִׁירִי, לֹא יָבוֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהֹוָה עַד עוֹלָם". בשני המקרים יהדות יפה, למרות שהכירה כל צו מחמיר, האירה פניה לאוהבים. בשני המקרים נסללה הדרך לגיור אוהב את המבקשים לבוא בקהל ישראל. בשני המקרים האוהבים באו בברית הנישואים והקימו משפחה וזכו להכרת הממסד. לצערי, מצאתי עצמי מחפש לשווא במסדרונות הרבנות קולות המייחלים למציאות בה ינהרו לכאן גויים שיאמרו: "נַעֲלֶה אֶל הַר יְהֹוָה אֶל בֵּית אֱלוֹהֵי יַעֲקֹב, וְיוֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאוֹרְחוֹתָיו" - הקול הצלול של ישעיהו [פרק ב', 3-2]. חיפשתי לשווא את דמות צפניה המכבד [בפרק ג', 9] את כל מי שבא בשערי ישראל. או ירמיהו [בפרק י', 11] המדבר בארמית, בשפה המוכרת לגולי בבל. חיפשתי בנרות את זכריה [מפרק ח', 22], המייחל לימים "אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׁרָה אֲנָשִׁים מִכָּל לְשׁוֹנוֹת הַגּוֹיִים בִּכְנַף אִישׁ יְהוּדִי לֶאֱמוֹר נֵלְכָה עִמָּכֶם...". מה שכן מצאתי, סגירות ונעילת דלתות בפני המבקשים ללכת איתנו. מול הציוויים של עם סגולה: "לֹא תִּתְחַתֵּן בַּהֶם... כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּה... בְּךָ בָּחַר... לִהְיוֹת לְעַם סְגֻלָּה, מִּכָּל הָעַמִּים" בספר דברים [פרק ז', 3] - אנחנו רואים את החיים במציאות המקראית סובלניים וקשובים לדופק החיים. יוסף מתחתן עם אסנת המצרייה הטהורה. משה, אדון הנביאים, נשא לאישה את ציפורה המדיינית. דוד, שהיה מלך נכבד, נשא לאישה נסיכה גשורית נוסף על אשת חייל חיתי. מיותר להזכיר כיצד נהג שלמה המלך. גם אבותינו ידעו חיים עם נשים מעמים אחרים. לאברהם, לאבי האומה, היו חיי אישות עם הגר במסגרת של תא משפחתי. אני לא שש להתייהדות נוסח מגילת אסתר [ח', 17]: "...וְרַבִּים מִבְּנֵי הָאָרֶץ מִתְיַהֲדִים כִּי נָפַל פַּחַד הַיְּהוּדִים עֲלֵיהֶם"; אבל מנגד אינני חפץ שיחטטו בזהותו הדתית והקהילתית של הילוד, כי במציאות המקראית שתיארתי הזהות לא נקבעה כידוע על-פי האם. החיים והאהבה ניווטו ופרצו סכרים בחברה הישראלית בתקופת המקרא. אין הצדקה שינברו בחייהם של יוליה ונטשה, סלבה ופיודר, אנסטסיה ולנה, מישה וקונסטנטין. הם כאן. בוגרי המערכת החינוכית בישראל. כל הווייתם קשורה בישראל. חובה לתת להם מה שנתנה מגילת רות לרות המואבייה, מה שנתן ספר יהודית לאחיאור העמוני ומה שנתן החומש לאברהם, ליוסף, למשה.
|
|
למרות נציגות פוליטית נאה, שיש לעלייה זו בכנסת ישראל, עד היום לא נסללה הדרך למאות אלפים מתוכם לפריצת המחסומים שנערמים לפתחם בבואם לבנות משפחה | |
|
|
|
המפלגה מפקירה ציבור גדול של אזרחים - שבחר בה - למציאות חיים בלתי נסבלת
|
▪ ▪ ▪ |
מדינת ישראל זכתה, שלמעלה ממיליון מתושביה הגיעו אליה במהלך עשרים השנים האחרונות מארצות חבר העמים. אי-אפשר לראות היום בית-חולים בישראל שיתפקד ללא נוכחות משמעותית של רופאים ואחיות יוצאי ארצות חבר העמים. אי-אפשר לראות היום תזמורת פילהרמונית בישראל שתתפקד ללא נוכחות משמעותית של מוסיקאים יוצאי ארצות חבר העמים. אסתפק בשתי דוגמאות ולא אאריך בתיאור שלל מגזרי חיים, שיוצאי חבר העמים הוסיפו להם ערך מוסף משמעותי. למרבה הכאב, חלק גדול מבני עלייה זו מוצא עצמו נפגע במישורי חיים אזרחיים עקב סד דתי שהונח על צווארו. למרות נציגות פוליטית נאה, שיש לעלייה זו בכנסת ישראל, עד היום לא נסללה הדרך למאות אלפים מתוכם לפריצת המחסומים שנערמים לפתחם בבואם לבנות משפחה. האשמה היא לא רק במפלגות הדתיות, האשמה היא בעיקר בהתיישרות המערכת הפוליטית בישראל עם דרישות ההחמרה החרדית. מצערת התנהגות מפלגת "ישראל ביתנו", שמהתלת בציבור בוחריה, כאשר היא מפקירה ציבור גדול של אזרחים - שבחר בה - למציאות חיים בלתי נסבלת. יושב-ראש ועדת חוק ומשפט מטעמה, במקום לנווט אג'נדה של פתיחות כלפי אותם מאות אלפים, נותן ידו לפגיעה קשה ברקמת החיים של רבים וטובים מאנשי העלייה מארצות חבר העמים החיים כאן. במיוחד קשה לקבל, שהרגע היפה של טקס נישואים נערך אי-שם בקפריסין או בכרתים, במקום שייערך בחוג המשפחה המורחבת עם חברים וידידים. אין הצדקה שטקס הנישואים שלהם ייערך כבנים חורגים לנו ולא ייערך במרכז ההוויה והקיום שלהם כבנים לארץ הזו. המפלגה - שנועדה לתת פתרון סביר לרבבות האזרחים שבחרו בה - נותנת ידה להנצחת מציאות מבעיתה המתנכלת להם. אנחנו כולנו שותפים לכתב אשמה של פגיעה בלתי מובנת בהם. אסור לנו להשלים עם מציאות, שמדינת ישראל פוגעת בבניה, החיים בה ומבקשים להעניק מעצמם עוצמות אינטלקטואליות ותרבותיות, מעשיות ורוחניות לכל מה שקיים כאן.
|
|
תאריך:
|
16/11/2010
|
|
|
עודכן:
|
16/11/2010
|
|
איתן קלינסקי
|
|
אלכסי ונטאשה ילדיה החוקיים של הארץ הזו
|
|
אַבְרָהָם, שֶׁהָיָה לָנוּ לְאַב, נָשָאׁ אֶת הָגָּר הַמִּצְרִיָּה לְאִשָּׁה. יוֹסֵף, שֶׁהָיָה נִינוֹ, נָשָׁא אֶת אָסְנַת הַמִצְרִיָּה לְאִשָּׁה, מֹשֶׁה, שֶׁהָיָה לָנוּ אֲדוֹן נְבִיאִים, נָשָׁא אֶת צִפּוֹרָה הַמִּדְיָנִית לְאִשָּה. דָּוִד, שֶׁהָיָה לָנוּ מֶלֶך חַי וְקַיָּם נָשָׁא נְסִיכָה גְּשוּרִית לְאִשָּׁה וְהוֹסִיף לְחֵיקוֹ אֵשֶׁת חַיָּל חִתִּי הַנִּמְצָא אֶל מוּל פְּנֵי הַמִּלְחָמָה הַחֲזָקָה. שְׁלֹמָה, שֶׁהָיָה לָנוּ מֶלֶך מַלְכֵי הַמְּלָכִים, נָשָׁא לוֹ נָשִׁים מוֹאָבִיּוֹת וַעֲמוֹנִיּוֹת, צִידוֹנִיּוֹת וַאֲדוֹמִיּוֹת. רַק לַטּוֹבִים בִּילָדֵינוּ נָעַלְנוּ בְּרִשְׁעוּת וּבִכְסִילוּת אָת כָּל הַדְּלָתוֹת. אַלְכְּסֵי, שֶׁבִּקֵּש לָשֵׁאת אֶת דָּנָה בַּת יְרוּשָׁלַיִם הֵשַׁבְנוּ אֶת פָּנָיו רֵיקָם. נָטָאשָׁה, שֶׁבִּקְּשָׁה לָשֵׁאת אֶת רָן בֶּן דְּגָנְיָה הֵשַׁבְנוּ אֶת פָּנֶיהָ רֵיקָם. אַלְכְּסֵי, אַתָּה לִי כְּמוֹ אַחִי אוֹר הָעֲמוֹנִי מִסֵּפֶר יְהוּדִית. נָטָאשָׁה, אַתְּ לִי כְּמוֹ רוּת הַמּוֹאָבִיָּה מִמְּגִילַת רוּת. אַלְכְּסֵי וְנָטָאשָׁה אַּתֶּם הַיְּלָדִים הַחֻקִּיִּים שֶׁל הָאָרֶץ הַזּוֹ.
|
מדינת ישראל מענישה את בניה הטובים
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
שולמית פיינברג
|
16/11/10 14:30
|
|
|
|
איש עצוב
|
16/11/10 18:59
|
|
|
|
מורה נבוכים.
|
17/11/10 11:27
|
|
|
|
גבריאל
|
18/11/10 15:43
|
|
|
|
יורם א.ב
|
21/11/10 11:35
|
|
|
|
שולמית.
|
19/11/10 09:44
|
|
|
|
ידידה אבן חן
|
19/11/10 10:18
|
|
2
|
|
שייקה פ.ר
|
16/11/10 14:51
|
|
3
|
|
tiri
|
16/11/10 15:04
|
|
4
|
|
אלישמע
|
16/11/10 15:05
|
|
5
|
|
ש.פ.ר
|
16/11/10 15:07
|
|
|
|
איתן קלינסקי
|
16/11/10 16:07
|
|
|
|
משה, עורך-דין
|
16/11/10 18:45
|
|
|
|
נבו 93206
|
16/11/10 20:57
|
|
6
|
|
איש שמח
|
16/11/10 16:41
|
|
|
|
מורה נבוכים
|
17/11/10 09:52
|
|
7
|
|
פ.ר.
|
16/11/10 18:14
|
|
8
|
|
צפורה
|
16/11/10 19:47
|
|
9
|
|
מחכים לך
|
17/11/10 00:52
|
|
|
|
ירמיהו לייבוביץ'
|
20/11/10 19:00
|
|
10
|
|
עידן סובול
|
21/11/10 13:31
|
|
כשהייתי נער הוקסמתי מספרי "ידיעת הארץ" של זאב וילנאי. קראתי בהם הרבה ואפשר שגם למדתי מהם לא מעט. בייחוד משך את לבי מאמרו המרתק, שכבר אינני זוכר היכן ומתי נדפס, על הנקודות הגבוהות בשרון, שמהן ניתן לראות את כיפת החרמון!
|
|
|
על חורבותיה של מושבת הטמפלרים החקלאית שרונה, משלהי המאה ה-19, הידועה כיום כ"קריה" של תל אביב, יצוץ בעוד כשנה מתחם תיירותי אקסקלוסיבי, האמור להפיח בה רוח-חיים חדשה.
|
|
|
סוחרים חרוצים הדואגים לפרנסתם והמצויים בעניינים. סוחרים ה(לא)-יודעים מה טוב עבורם, כבר מתכוננים לחג הקרב ובא. אין כוונתי, לצערי, לחנוכה. חג המולד מביא עימו הרבה מזכרות קטנות, כדורים צבעוניים נוצצים, עצי אשוח קטנים, גמדים שמנים ומכוערים עם כובע אדום ופרווה, וכן גרביים להכיל את כל המתנות. אתם מביטים בדוכני המכירה ורואים סביבונים צבעוניים וחנוכיות יפהפיות ליד כדורים, גרביים, גמדים קלאוסיים וצלבים מעוטרים ל"ע.
|
|
|
הדוח החמור והמדהים שמפרסם (יום ב', 15.11.10) מבקר המדינה על השחיתות בקופת חולים מאוחדת, מצריך מסקנות אישיות. אי-אפשר לעבור עליו לסדר היום, בייחוד כאשר קופת חולים מאוחדת מספקת שירותי בריאות לקרוב למיליון מאזרחי ישראל. העצוב והמדאיג ביותר הוא שהמנכ"לים צועדים בראש הרשימה הלא-מכובדת של מעשים שלא יעשו.
|
|
|
אריאל איננה יורדת מן הכותרות והחלטנו לנסוע לראות איך היא נראית. "היית פעם באריאל?", שאלתי את הנכד. "כן", השיב וציחקק. "כשהייתי בקבוצת כדורסל ילדים, נסענו לשחק גם באריאל. כל מה שאני זוכר זה שלט 'ברוכים הבאים למדינת ישראל', שראינו בכניסה לעיר".
|
|
|
|