לא בכדי מונה מיכה חריש, פה אחד, ליושב הראש הזמני של מפלגת העבודה. בחירתו הייתה על דעת כל חבריה. אלה ראו בו את עוגן ההצלה היחיד למפלגתם השסועה והכמעט-אבודה. עדיין לא נשכח מהם תור הזהב של "העבודה", בשנות התשעים של המאה החולפת, כאשר הוליך אותה אל השלטון בניצחון פוליטי סוחף. היה זה בזכות כישרונו הארגוני הרב ולא פחות בזכות היותו איש ה"מודוס "ויוונדי", אמן הדרך להשכנת שלום.
הוא אמן יישור ההדורים ובתור שכזה אין לו כיום מתחרה במפלגה. שעה שבוז'י מושך ימינה ושלי שמאלה, אין כמו מיכה חריש, שמעולם לא היו לו יריבים, שידע לרתום את הסוס הפרוע במושכות ולהוליך אותו אל דרך הישר. על-אף 75 שנותיו, ניכר בו עדיין משב-רוח צעיר ורענן, שיש בכוחו להחיות את העצמות היבשות. כמו אבא טוב ועתיר-ניסיון, הוא מסוגל להשקיט ולהרגיע את הבנים המסוכסכים ביניהם. אחרי
אהוד ברק, שמילכד אותם בעבותות ברזל של ריב ומדון - מצפים עכשיו ממנו כל הילדים הרעים שיצליח ללכד אותם סביבו, להחזיר אותם למוטב ולהשיב את פניהם לימי הזוהר שלהם.
נוסחה מנצחת לצורך העניין יש לו נוסחה מנצחת של בניית אסטרטגיה, חזון וחלוקת תפקידים, ואיתה הוא מבקש לשעוט קדימה. מאחוריו קוריקולום מגוון של כישורים לא-מבוטלים בשטח, לא רק כמזכיר-מפלגה מוצלח, אלא גם כראש מטה לקשרי חוץ, שבמסגרתו הצליח לרכוש למפלגה ידידים ובעלי-ברית נאמנים מעבר לים.
אף שהמפלגה נותרה כיום ללא זהות ברורה, היא משוועת לתיקון המעוות, כדי להשיב לה את נעוריה האבודים כמפלגת פועלים לשמה, עם חזון אידיאולוגי וחברתי, שכל כך נשכח ממנה. את התקוות לכך היא כמובן תולה ביו"ר הזמני, שאין לו, מעבר לסידור העניינים, שום שאיפות פוליטיות לחזור ולהתברג בה.
ואולי יש מן הסמליות בכך שאת חופשת הסמסטר שלו באוניברסיטה, ניצל הסטודנט מיכה הירש כדי להתנדב לסלילת כבישים ביוגוסלביה, כאחווה של מפלגות סוציאל-דמוקרטיות. חרף עשרות השנים שחלפו מאז, עדיין ניכרת בו רוח החלוציות והעשייה של פעם, כשעכשיו הוא מציב לו ליעד את סלילת דרכה האבודה של מפלגתו אל דרך המלך, בחריש גדול לעומק. הכל, כמובן, בתנאי שיקיץ הקץ על היריבויות האישיות הנטושות בין חבריה ושאלה אכן ילכו בתלם שיציב להם.
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
