הטור של פריצי

פרופ' יוסף שילה מאוניברסיטת ת"א יקבל את פרס ישראל במדעי החיים, בגין מחקריו על פעולת החלבון שמייצר גן המתקן פגמים במבנה הדנ"א. מבלי להסתבך: מדובר במחקר שמימצאיו יוכלו להסביר פונקציות ביולוגיות שנוגעות לבריאות האדם ולהתפתחות מחלות אונקולוגיות (סרטן) לסוגיהן.

תוצאות המחקר שלו ישמשו עתה יסוד לפעילות מדעית רחבה ברחבי העולם, אבל רק מעטים שמו לב למה שאמר פרופ' שילה עצמו על מחקרו: "אני ועמיתי הראנו שאפשר לערוך מחקר שמתבצע כולו בישראל ובתנאים המוגבלים שיש לנו כאן, ושהוא עדין יהיה עבודה חשובה ופורצת דרך מוכרת ע"י הקהילה הבינלאומית. אני חושב שיש בכך מסר לממשלת ישראל שנדרשת להשקיע בתשתיות מדעיות, וגם מסר למדענים שלנו שאפשר באמת לחזור הביתה ולהשתקע פה ולעשות דברים חשובים".

אבל אם אתם חושבים שממשלת ישראל הבינה אולי את המסר של החוקר הציוני הזה – אנא בידקו כמה תקנים נוספו בשנים האחרונות למנגנון הציבורי הביורוקרטי, מול כמה תקנים נתנה הממשלה לאקדמיה ולמחקר.

נשיאת ביהמ"ש העליון הודיעה שמערכת המשפט לא אשמה, ואח"כ ביקשה מנציב הקבילות על השופטים לבדוק את פרשת התאבדותו של שופט השלום מוריס בן עטר. לא ברור מהיכן סמכותו של אליעזר גולדברג לבדוק ענייני התאבדות ואיזה כלים יש בידיו לכך, אבל ברור שביניש היא אישה חכמה:

בין ימיה פורצי הדרך של מרים בן פורת, מבקרת המדינה הראשונה שהפכה את הביקורת לכלי אמיתי עם שיניים, לבין ימיו הנוכחיים של מיכה לינדנשטראוס, המסונכרן עם כל מהדורות החדשות ולא מהסס להסתער על כל מטלה ולהביא מימצאים בזמן אמת, כיהן באמצע אליעזר גולדברג החיוור, שהצליח להשכיח בזמנו את דבר קיומו של המשרד לביקורת המדינה. ביניש, שהכירה אותו כשופט בביהמ"ש העליון ואח"כ כמבקר המדינה, ידעה מה שידעו כולם בסלונים הירושלמים: גולדברג עושה טובות לחברים.

לכן הוא מונה אצלה כנציב התלונות על השופטים. כי גולדברג הוא איש שעושה טובות לחברים, מבין רמיזות, מבין צרכים, ושיחה איתו בארבע עיניים מבטיחה מראש מה תהייה התוצאה. פעם זה היה מאד מקובל, בימי הסובייט העליון בקרמלין ובימי מפאי של שרגא נצר וחבריו, רק ששם זה כבר נגמר ורק אצל גולדברג זה עדין קיים. זה הכל ענין של צורת חשיבה, תרבות ארגונית ומסורת אישית. ולגולדברג יש המון מסורת בעניין הזה, ובגילו כבר לא משתנים.

לכן ביניש הכריזה מראש ובביטחון מה תהייה התוצאה, ואח"כ הפקידה בידיו את הבדיקה. ומכיוון שגולדברג תמיד מבין רמזים וגולדברג תמיד עוזר לחברים, גולדברג גם לא יאכזב. לא אמרתי לכם שביניש היא אישה חכמה?

בשיחתו עם שר הסחר הסיני הציע נתניהו כי הסינים יכנסו כשותף להקמת קו רכבת של 160 ק"מ בין אילת לים התיכון, רכבת שמתוכננת לשמש כמתחרה לתעלת סואץ. הרעיון האסטרטגי של ביבי מובן, ומיועד לקשור את הסינים אלינו ל-20 השנים הבאות, בהן הם יתרוצצו וינסו להסדיר כאן את רשיונות הסלילה בועדות המקומיות.

מצד שני לא בטוח שהסינים בנויים להתמודד עם אתגר כה גדול. אולי כדאי לתת להם להתחיל עם איזו משימה פשוטה יותר, כמו למשל 16 ק"מ של רכבת קלה בת"א. שייתקעו 10 שנים מול החשב הכללי, פקידי משרד התחבורה ועיריית תל אביב, ואז נראה אם הם כבר בשלים להתקע גם בנגב.

בתגובה לכך שהמשטרה הרסה אצלם בניה בלתי חוקית, ניסו מתנחלי חוות גלעד ניסו לחסום צירי תנועה בירושלים וכבישים ראשיים כדי לעשות "יום זעם" לאזרחי מדינת ישראל.

"יום זעם" במקורו הייתה מחאה פלשתינית נגד ישראל, ונחמד לגלות שכל תושבי השטחים, בלי הבדל דת ולאום, מפעילים נגדנו את אותן שיטות.

כשהוחלט בזמנו על פינוי גוש קטיף, הופתעו אנשי ימין רבים מכך שהם לא "התנחלו בלבבות" של הציבור ושאלו בקול היכן הם נכשלו.

בחוות גלעד, רבותי, ובפרחחיה.

בית המשפט העליון קבע, בדיון בערעור של עו"ד חוטר ישי בתביעת לשון הרע נגד ידיעת אחרונות, כי השימוש בביטוי "כנופיה" אינו בגדר לשון הרע, אלא זה ביטוי לגיטימי שבא לציין קבוצת אנשים הפועלת לקידום ענין מסוים. כנופיית בית המשפט לא הסבירה מאיפה היא לקחה את הרעיון הזה.

היחידה הארצית למניעת זיהומים במוסדות רפואיים מדווחת כי בשנת 2010 אובחנו בתי החולים בישראל כ-3,700 איש שנדבקו בחיידקים שעמידים לאנטיביוטיקה. 1,500 מהם מתו בגלל החיידקים הללו.

בהתבסס על עבודות מחקר שונות, מוערך שכשני שליש מהחולים נדבקים בחיידקים הקשיחים הללו בבית החולים עצמו. במילים אחרות: 1,000 ישראלים מתו בשנה שעברה רק בגלל הזיהומים בבתי החולים שלנו.

לשם השוואה: בתאונות הדרכים מתו בשנת 2010 פחות מ-400 איש, אבל למלחמה בתאונות דרכים מוסיפים ומקדישים כל שנה מאות מליוני שקלים, במקום להעביר כמה גרושים לרכישת סבון וכפפות לרופאים. בינתיים, אם תפצעו בתאונת דרכים תסתלקו מהמקום בשקט ואל תגידו מילה, כי עוד יביאו אותכם לבית חולים.

עו"ד טובה פרי עבדה 22 שנה בפרקליטות מחוז מרכז ולפני 3 שנים היא ניגשה שם למכרז פנימי על תפקיד מנהלת מחלקה. אולם בוועדת המכרזים ישבה פרקליטת המחוז רחל שייבר, מי שהציעה לה, עוד קודם למכרז, לא לגשת אליו כי היא, שייבר, לא תצביע עבורה.

טובה, שזכרה כי בדרך כלל הפרקליטות פועלת נגד חברי ועדת מכרזים שקובעים ומודיעים מראש עמדתם, עתרה לפסול את שייבר מלשבת בוועדה מסיבה זו, אך בית הדין לעבודה דחה עתירתה. עו"ד טובה לא ערערה לביה"ד הארצי, לדבריה בשל לחצים פנימיים שהופעלו עליה והעובדה שכולם בפרקליטות מתקרנפים. עדות פנימית.
מתוסכלת היא פרשה השנה מהפרקליטות, פתחה משרד עצמאי והשבוע מונתה לכהונת שופטת נוער בבית המשפט בת"א. סוף סיפור.

מעניין אם לנוער בת"א יהיה סיכוי לפגוש מעכשיו בשופט שלא יאמין אוטומטית לכל מה שהפרקליטות אומרת, או שגם היא תתקרנף עכשיו?