יש סימוכין להאשמה שמשטר קדאפי הפעיל אלימות ברוטאלית נגד המפגינים בלוב, כשהללו ביקשו לחולל מפנה בארצם, מפנה הדומה לזה שהתחולל בתוניסיה ובמצרים. אנשי קדאפי מכחישים את האשמה, ולכן רצוי שזו תתברר לפני גוף אובייקטיבי. קדאפי אינו אלא אחד מיותר מתריסר רודנים באזור, הנתמכים באופן צבאי, כלכלי ופוליטי על-ידי ארה"ב. ארה"ב ראתה בהתגייסותה לצד המרד הלובי, הצודק כשלעצמו, אפשרות פז להתערב בלוב. על כן, היא עשתה ככל שביכולתה להפוך את ההתקוממות הצודקת בלוב לעימות בין ארה"ב, המחשיבה את עצמה כסמל הדמוקרטיה, לבין משטרו של הרודן. ארה"ב חיפשה ואף מצאה מתנגדים לקדאפי בקרב המתקוממים, וביניהם ראשי שבטים ואנשי צבא, וכן לא מעט אנשי קדאפי אופורטוניסטים שכיהנו בממשלת קדאפי עצמה. יריבים אלה של קדאפי הצטרפו למערכה כדי להתחשבן עימו, וכדי לקדם סדר יום שאינו דומה לזה של המתקוממים במהפכה הערבית הכללית.
אין לזלזל בניסיון ובהבנה של מנהיגי ארצות המהפכה הבוליביאנית, כגון קסטרו וצ'אווס. הרי הם מכירים היטב את התוצאות האסטרטגיות ואת שאיפותיה של וושינגטון, ואף חוו אותן על בשרם. הם מבינים היטב שארה"ב מוכנה להקריב את קדאפי ולהתייצב נגד משטרו (אף שהוא ידידותי ביותר כלפי ארה"ב) כדי לרכוש מעמד כחברה פעילה במהפכה הערבית.
ארה"ב ואירופה הציגו מצג-שווא, כאילו משטרו של קדאפי הולך ומתפורר. תוך כדי כך, הן עודדו את האופוזיציה בלוב להתארגן למסע צבאי כדי להשיג ניצחון מהיר, תוך הישענות על ההשפעה הפוליטית וכוח הנשק של ארה"ב. קסטרו צדק כאשר הזהיר שארה"ב מתערבת בלוב כדי להשפיע בדרך זו על התנועות העממיות במזרח התיכון, ולשכנע אותן שיש לה, לארה"ב, עדיין כוח והשפעה. אך הזדהותם של מיליונים במאבק הערבי לחופש ולדמוקרטיה מחייבת נטרול ההשפעה האמריקנית, תוך כדי הדיפת ההגמוניה האזורית שלה, הגמוניה הפועלת באמצעות שורה ארוכה של רודנים כמו קדאפי. תגובתו של קסטרו אינה עוד תגובה של פרשן יודע דבר. קסטרו, בדבריו, מבטא את התחושות והאינסטינקטים הפוליטיים של המונים ביבשת שלמה. המוני אדם יודעים מניסיונם כיצד המעצמה מצפון יודעת לאחז עיניים על-ידי הפעלת כוח וכסף, בהכנה לפעולה תוקפנית.
הדמוניזציה של קדאפי ראויה להערה מיוחדת. גם בדמוניזציה יש בעיה של מידתיות. התקשורת אוהבת לגלם את הרוע באיש אחד. בכוונה או שלא בכוונה, יוצא שהשחקנים האחרים בדרמה הזאת, כקלינטון ואובמה, הם אנשים מכובדים והגונים. הצופים בדרמה של המשבר הבינלאומי מזהים כל-כך הרבה רוע אצל הקולונל קדאפי, בעל ההתנהלות החריגה, עד שלא נותרת להם הערנות הדרושה לנתח את המהלכים כולם. לא שכחנו את תפקיד הדמוניזציה של
סדאם חוסיין, לקראת המלחמה בעירק. אכן, סדאם חוסיין היה רוצח אכזרי, אך הדמוניזציה הייתה חלק ממסע תעמולתי שהצלחתו גרמה אסון איום ונורא לעם העירקי, אסון שנמשך עד עצם היום הזה. קדאפי הוא אכן טיפוס מוזר ונאלח, המוכן לנקוט בכל מעשה מתועב כדי להגן על השלטון שלו. אך האופי החריג של קדאפי אינו סיבה המצדיקה התערבות זרה בלוב. אין לנו שום נחמה בכך שהאמריקנים המכינים פעילות צבאית אפשרית בלוב, לבושים בחליפות מערביות מהודרות, ונראים אנשים "נורמלים" לכל דבר.
