ערב החג השני, שביעי של פסח. ממצרים כבר יצאנו ולארצנו המובטחת הגענו. האומנם? דומה כי עדיין לא יצאנו ממצרים שבלב, לא השתחררנו מתכונת השעבוד מרצון כמו גם שטרם ביססנו את ריבונותנו על ארצנו במלואה ונראה כי הדרך עוד רבה וארוכה. לכאורה, עם חופשי ומשוחרר היושב כמו לבטח בארצו, עם כל הסיגים והסיוגים הידועים אשר עיקרם מתמצה בעובדה כי שמאלנים ופלשתינים עלייך ישראל, שמאלני רחוב רוטשילד שחצו את הרוביקון שלהם, חצו את ים סוף בדרך חזור אל הזדהות נפשית מוחלטת עם שותפיהם הפלשתינאצים, המחבלים הפורעים מחברון ורמאללה והסכינאים מעוורתא, השואפים כולם יחדיו לבתר את ארצנו ולרסק את המפעל הציוני לחתיכות.
מצרים שבלב ובמוח, כוח מחניק ולוחץ, בעיה פנים-ישראלית, מן תכונה מאוסה שכזו של שיעבוד מרצון, חמץ פנימי השקוע בתחתית הנפש הלאומית שלנו ואשר למרות כל המאמצים והניקיונות היסודיים לקראת החג, טרם הצלחנו להגיע אליו ולבער אותו ועם זאת טרם נהיינו בני-חורין של ממש ועם חופשי בארצנו, ארץ ציון וירושלים. אם כן, הבעיה היא קודם לכל בנו עצמנו, זכר להיותנו עבדים במצרים ותוצאה של אלפיים שנות גלות. גוואלד, חמץ!
מצרים שבלב ובמוח, כוח מונע ועוצר, אליה השתעבדנו מרצון וממנה טרם יצאנו, מתגלמת היום בארצות הברית של אמריקה, היא מצרים המודרנית אשר מעבר לים הגדול, המונהגת כעת על-ידי הפרעון הניאו-נאצי, הגולם חוסיין אובמה, בן העבדים שהגיע לשלטון מהקטיף בשדות הכותנה ואשר שואף בכל מאודו לכפות על עם ישראל לסגת מארץ חייו ולכלוא אותנו בגבולות אושוויץ, בגטו הצר של מדינת תל אביב.
לכאורה, ארה"ב היא היום תת-התרבות השלטת במרחב העולמי. למעשה מדובר בעוד נמר של נייר ההולך ונרקב ומתפורר מבפנים, נמר של נייר שבעוונותינו המלכנו אותו על עצמנו, בחולשת הדעת וברפיון השכל של מנהיגינו, והשתעבדנו לו מרצוננו בעבור חופן דולרים. יצאנו ממצרים, הידד! הוספנו ויצאנו מגלות של אלפיים שנה ועתה אנו מוצאים את עצמנו שוב בבית עבדים, משועבדים לארה"ב, לדולר ולאותו גולם ניאו-נאצי, ההוא אובמה משדות הכותנה. כך למשל, נאום הגבר
בנימין נתניהו, המתוכנן להינשא בעוד כחודש לפני שני בתי הקונגרס, לא יהיה אלא נאום כניעה כזה או אחר של משועבד מרצון לפני משעבדיו.
בכן, בעוונותינו שלנו, בתאוותנו לדולר ולסיוע זניח שאינו עולה על 2% מתקציב המדינה לשנה, באשר לא ביערנו את החמץ מתחתית נפשנו הלאומית ובנינו לנו בתודעתנו הקולקטיבית גולם של מעצמת-על כל-יכולה, אנו מוצאים את עצמנו כיום כאשר הגולם כמו קם על יוצרו ולפתע ארה"ב זו היא האויב הגדול של עמנו ומדינתנו ישראל, היא הכוח המציק כל העת, הכוח הדמוני והדמיוני המונע ועוצר בעדנו להמשיך לבנות ולפתח את ארצנו, הכוח הלוחץ אותנו לאחור בנכונות מנהיגינו המפוחדים להילחץ והשואף לחנוק אותנו למוות בגבולות אושוויץ בנכונות מנהיגינו להיחנק.
ארצות הברית של אמריקה היא היום אשר בחוצפתם הגאוותנית של העבד כי ימלוך חוסיין אובמה הניאו-נאצי ומזכירת המדינה הנבגדת, ההיא
הילרי קלינטון הפרו-פלשתינאצית, ארצות הברית היא היום אשר בעוצמתה המדומיינת במוחותיהם הרפוסים של מנהיגי ישראל ובתעתועי ליבם, שואפת להרוס את ההתיישבות היהודית ביהודה ובשומרון, חס ושלום, ללחוץ את נשמת האומה הישראלית כך שלא תוכל לממש את מפעלה הציוני ולחנוק אותה במסגרת הגטו המצומצמת של גבולות אושוויץ לאורך שנים רבות.
עד בוא עת רצון ויום גאולה, והדבר תלוי בנו בלבד: עלינו לבער את החמץ מתחתית נפשנו הלאומית, לצאת סוף-סוף מבית העבדים התודעתי-קולקטיבי שבנינו לנו באיוולתנו ועם זאת להשתחרר פעם אחת ולתמיד מהשעבוד מרצון לארה"ב, היא מצרים שבלב, להשתחרר מלפיתתה החונקת את מפעלנו הציוני, להתנער משמאלנינו הנגועים בקדחת ההזדהות עם האויב ולנער מעלינו את אספסוף הרוצחים הפלשתינאצים לכל רוחות השמיים, ואזי לשוב ולהיות עם חופשי בארצנו, לשוב אל הכיוון הנכון ואל הדרך הנכונה הטבועה על המטבע הקשה של שיבת ישראל וקוממיותו בארצו, היא הדרך המוליכה למרחבי ארץ ישראל הטובה והרחבה, הדרך לבניין בית מקדשנו ולתיקון עולם במלכות שדי.
ג'ו אלון ידע יותר מדי על הקשר המשולש (אמריקני-מצרי-ישראלי) לקראת מלחמת יום הכיפורים, והושתק 
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
