ביום שלישי האחרון, התקבלה בריאד, הבירה הסעודית, החלטה היסטורית. המדינות החברות ב"מועצת שיתוף הפעולה של מדינות המפרץ" (ה-"GCC"), החליטו פה אחד להיענות לבקשתה של ממלכת ירדן, ולצרפה לארגונן, וכן להזמין גם את ממלכת מרוקו להצטרף אליו. זו אינה החלטה של מה בכך. היא משקפת את הקשחת עמדתן של שש מדינות המפרץ הפרסי החברות בארגון (ערב הסעודית, איחוד האמירויות, כווית, קטר, בחריין ועומאן), למול האיומים מצד אירן ולגל המהפכות המזעזע את העולם הערבי.
ארגון ה-"GCC", שנוסד בשנת 1981 על-ידי שש יצואניות הנפט הגדולות של המפרץ, החל את דרכו כארגון העוסק בעיקר בנושאים כלכליים והנמנע מהעיסוק בסוגיות מדיניות כבדות משקל, אך נראה שהאירועים האחרונים שהתרחשו במזרח התיכון, הפכו את הארגון, שהוגדר על-ידי מבקריו כרופס, חלש ובובה סעודית, לאחד ממוקדי היציבות הבודדים שנותרו על-כנם באזור.
הארגון הצליח לשרוד את גל המהפכות האחרון ואת ההתערבות האירנית הבוטה בענייני העולם הערבי, ואף נראה שהתחזק, הפך לאקטיבי בהרבה מבעבר והצליח למתג את עצמו כאי של מתינות, בתוך חבית הנפץ הקרויה "המזרח התיכון".
השינוי החל עוד באמצע מרץ האחרון, כאשר כוח צבאי משותף של למעלה מ-1000 חיילים מטעם "מגן חצי האי", הכוח הצבאי המשותף של מדינות ה-"GCC", בפיקודן של ערב הסעודית ואיחוד האמירויות, נשלח לבחריין על-מנת לדכא את המהומות שפרצו בה מצד הרוב השיעי נגד שלטון המיעוט הסוני של משפחת אל ח'ליפה השולטת במדינה מאז שלהי המאה ה-18.
חציית כוחות "מגן חצי האי" את הגשר המפריד בין ערב הסעודית לבחריין סימלה שינוי תפיסתי בארגון, אותו הובילה ערב הסעודית: הפיכתו מגוף אנמי העוסק בנושאים כלכליים, לגוף המסוגל לקבל החלטות מדיניות חשובות בעלות משמעות אסטרטגית-ביטחונית.
שליטה של ערב הסעודית, ה
מלך עבדאללה, ראה במהומות בבחריין סכנה לביטחונה הלאומי של ממלכתו, ודוגמה מוחשית נוספת להתערבות האירנית הגוברת בענייניהן של מדינות המפרץ. באירן, ישנם גורמים פוליטיים רבים הרואים בבחריין מחוז אירני אבוד, דבר הגורם לפחדים גדולים בקרב שליטיי מדינות ה- "GCC", החוששים שהשתלטות שיעית על בחריין תוביל ליצירת אי שקט נרחב בקרב האוכלוסיות השיעיות המתגוררות בתוך שטחן. כוחות "מגן חצי האי", הנהנים מאספקת נשק מתקדם מצד ארצות הברית, נחלו הצלחה בדיכוי המרד השיעי בבחריין והחזירו את היציבות לאי, שכונה,זמן קצר לפני פריצת המהומות, "גן עדן למשקיעים".
למרות שהפעולה בבחריין גונתה על-ידי אירן וגורמים שיעים בעירק ובלבנון, שאף שלחו איומים מפורשים לעברן של ערב הסעודית ושאר המדינות החברות בארגון - כוחות "מגן חצי האי" ממשיכים לשהות בבחריין ללא שום הפרעה.
בעקבות האירועים בבחריין והגברת תחושת החשדנות בקרב מדינות ה-"GCC" כלפי אירן, יצאו החברות בארגון במספר הצהרות המגנות את התערבותה של אירן בענייניהן הפנימיים של מדינות המפרץ. בנוסף, הצליחה ערב הסעודית, באמצעות הפעלתו של "לחץ מתון", לגרום לקטר, החברה ב-"GCC" ובעלת השליטה על ערוץ אל ג'זירה, "שופר המהפכות בעולם הערבי", המשדר מדוחה בירתה, להפסיק את סיקור המהומות בבחריין ובמדינות המפרץ האחרות. בפעלה כך, הצליחה ערב הסעודית להטות את תשומת הלב הבינלאומית מן המתרחש במפרץ לעבר המתרחש בסוריה ובלוב, מדינות אשר להן אין היא "רוחשת חיבה יתרה", בלשון המעטה.
לאחר שטבילת האש הראשונה של כוחות "מגן חצי האי" בבחריין הוכחה כמוצלחת, נראה שהמדינות ה-"GCC" הפנימו שלאור המצב במזרח התיכון, עליהן לשנות את אופי הארגון, ולהופכו מארגון מפרצי לארגון בין-ערבי. ההחלטה לצרף את ירדן והקריאה להצטרפותה של מרוקו ל-"GCC", מסמלות שינוי זה במדויק.
הצטרפותן של ירדן ומרוקו העניות לארגון, אמורה לתת לשתי ממלכות אלו תעודת ביטוח כלכלית-צבאית, לה הן זקוקות כל כך. ירדן ומרוקו סובלות מאי שקט חברתי גדול, המושפע מהמהפכות שהתרחשו לאחרונה בתוניסיה ומצרים. צירופה של ירדן לארגון מהווה ניצחון יקר למלך עבדאללה הירדני שעמל מזה שנים להתקבל אליו. כמו-כן, מהווה קבלתה של ירדן אות הוקרה מצד מדינות המפרץ לסיוע המודיעיני והצבאי שהעניקה ה"ממלכה ההאשמית" לכוחות "מגן חצי האי" בעת פעולתן בבחריין.
למרות שמדינות הנפט העשירות לוקחות הימור כלכלי גדול בעצם קבלתן של ירדן ומרוקו העניות מהן לארגון, הן תזכינה להישג גדול מצירופן של השתיים: הן יהפכו את ארגונן לגוף בין-ערבי, שיוכל להוות תחליף לארגון ה"ליגה הערבית" הגוסס. ארגון זה, נכשל מאז הקמתו ב-1945, במרבית פעולותיו, ביניהן, מניעתה של מלחמת המפרץ הראשונה.
המסמר האחרון שננעץ בארונו של ארגון זה, היה כאשר נכשל במרץ האחרון, בעקבות המרד שפרץ נגד שלטונו של מועמר קדאפי, שליט לוב, ליצור קואליציה ערבית להפלת שלטונו. למרות שבתקופה האחרונה, זכו מדינות ה-"GCC" להישגים משמעותיים הן במניעת נפילתו של בית המלוכה הסוני בבחריין והן במניעתן של הפגנות רחבות היקף בשטחן, ישנם עדיין נושאים רבים הצריכים לבוא על פתרונם.
בתימן, המדינה השבטית, האנארכית והענייה מבין מדינות המזרח התיכון, המהווה כר פורה לפעולותיהם של ארגוני הג'יהאד העולמי, נכשלו מדינות ה- "GCC", לכפות על נשיא המדינה הוותיק, עלי עבדאללה צאלח ועל האופוזיציה המעוניינת בהדחתו, את יוזמת הפיוס שהציעו. כישלון זה, והסכנה בהיגררותה של תימן למלחמת אזרחים, עלולה לגרום לערעור היציבות במפרץ. בנוסף לכך, הוויכוחים הכלכליים בין מדינות הארגון, בעיקר סביב יצירתו של מטבע משותף, הנובעים ממאבקן של סעודיה ואיחוד האמירויות על ההגמוניה בארגון, פוגעים בתפקודו הסדיר ועלולים לפגוע בהתפתחותו.
לישראל, התחזקותו של הארגון יכולה לסמן התפתחות חיובית. עכשיו נותר לממשלת נתניהו רק לקוות שצירופן של ירדן ומרוקו, וחיזוק השפעתן של המדינות החברות בארגון על המתרחש במזרח התיכון, יתרמו להתנעת שיחות השלום הישראליות-פלשתיניות ולהחלשת השפעתן של אירן ובעלות בריתה על המתרחש באזורנו.
