אירן - משמיר-רבין עד נתניהו-ברק

ב-1986 שלטה בישראל ממשלת "אחדות לאומית". ראש הממשלה היה יצחק שמיר, שר החוץ היה שמעון פרס, שר הביטחון - יצחק רבין, ושר האנרגיה - משה שחל. ראש המוסד היה צבי זמיר.

אורי לוברני, שהיה הממונה על נושאי אירן במשרד ראש הממשלה, הביא באחד הימים מידע שלפיו בכיר בממשל האירני הציע מידע על הנווט רון ארד, אם ישראל תרכוש חצי מיליון טון נפט אירני. לוברני, יחד עם צבי זמיר, הביאו את הנושא למשה שחל, שר האנרגיה. לאחר ששחל קיבל אישורים כי האירנים יאפשרו למיכלית שישראל תשלח להעביר את הנפט מאירן לישראל, הוא הביא את הנושא לידיעת ראש הממשלה ושר הביטחון. השניים, בשיתוף שר החוץ פרס, אישרו את העסקה. הנפט מאירן החל לזרום דרך נמל אילת.

יצחק מודעי היה שר האנרגיה לפני שחל, ובממשלת האחדות של שמיר-פרס הוא היה באופוזיציה פנימית לשמיר, כחלק ממה שכונה אז "מורדי הליכוד". כאשר מודעי היה בחופשה באילת, הוא ראה מיכלית זרה בנמל אילת. כשר אנרגיה לשעבר ניגש מודעי למיכלית, ושמע מהמלחים כי הם מעבירים מזה חודשים נפט אירני לנמל אילת.

כעבור כמה ימים, בדיון בפורום סגור, העלה מודעי את הנושא, ושאל מי אישר לסחור עם מדינת האויב אירן. שמיר, רבין ושחל ניסו לשכנעו לחדול מעיסוק בנושא, בגלל הרגישות לגורל רון ארד. אולם תוך כדי השכנוע הודיעו להם כי הנושא שודר זה עתה בחדשות הרדיו... מודעי דאג להדלפה. לעצם העניין, לא הגיע כל מידע חשוב תמורת הנפט האירני.

ההכחשה אתמול מראש הממשלה בנימין נתניהו, כמו משותפו להישרדות בשלטון שר הביטחון אהוד ברק, כי לא ניתנה כל רשות למיכליות של קבוצת עופר לעגון בנמלי אירן - צריכה להיבחן היטב. עוד מתקופת "אירנגייט", ודרך פרשת נחום מנבר, ידעה ישראל הרשמית לאשר עסקות עם אירן - ולהכחיש בכל תוקף כי הן נערכו, או כי היא יודעת עליהן.

בפרשת עופר הנוכחית כדאי לשים לב כי תוקפי הפרשה בתקשורת הם בראש ובראשונה עיתוני הימין והמתנחלים, כמו "ישראל היום" ו"מקור ראשון". הגיבוי שנותן ראש הממשלה לפרסומים נגד קבוצת עופר מעלה את השאלה - האם עמדתו של נתניהו הייתה כזו לולא היה עידן עופר מראשי קבוצת היוזמה של אנשי עסקים להסכם עם הפלסטינים?...