עד מתי? עד מתי נצטרך להילחם? הלנצח תאכל חרב? תשובתו של ד"ר משה בילינסון: "עד שהנלהב ביותר והנועז ביותר במחנה האויב, בכל מחנות האויבים באשר הם שם, ידע: אין אמצעי לשבור את כוח ישראל בארצו, כי הכרח החיים איתו, ואמת הקיום איתו, ואין דרך בלתי אם להשלים איתו. זהו טעם המערכה".
ומה חושב מחנה האויב הערבי היום? על כך עונה ההיסטוריון האמריקני ד"ר דניאל פייפס. הוא קובע שהאלימות והקיצוניות הערבית בארץ ישראל, אינן נובעות מייאוש ממצבם, כפי שמשקרים לכולנו, אלא דווקא מתקווה - שמדינת ישראל תיעלם.
השאלה עד מתי נצטרך להילחם מסתירה בעצם את השאלה האמיתית: בשביל מה להילחם? זה בעצם מה שמסתתר בתוך השאלה שהיא כותרת המאמר. אז איך הגענו לשאול את השאלה: בשביל מה להילחם?
הסופר דוד גרוסמן כתב תשובה אפשרית לכך במאמרו 'תנועה בתוך הריק':
"נראה כי תש כוחו של מה שהזניק את ישראל לדרכה בראשיתה: הרעיון והתעוזה, האמונה בעצמה, במטרות שלה ובערכיה, המשאלה ליצור כאן מקום שלא רק ייתן מקלט ליהודים, אלא יצליח להעביר את הייחוד שבקיום היהודי אל תוך מסגרת מדינית אזרחית מודרנית, כעת, שישים שנה אחרי הקמתה, ישראל חייבת לנסח תכנים שיתדלקו מחדש את הזינוק הזה".
במענה לאתגר שהציב דוד גרוסמן, כותב משה (בוגי) יעלון בספרו 'דרך ארוכה קצרה': "מניסיוני, האדם מחפש משמעות לחייו, וכאשר אינה בנמצא, הוא יכול למצוא אותה בהדוניזם שקל למצוא בחברת שפע, או במקומות, בתרבויות או בכתות אחרות במזרח או במערב. אין סיבה שלצעיר יהודי החי בארץ או בתפוצות תהיה תחושת ריקנות של חיים חסרי משמעות. החינוך צריך להציע תוכן ומשמעות אלה. האדם הוא גם יצור חברתי המחפש חיבור למשפחה, לקהילה ולעם. הזהות היהודית ששורשיה במורשת ישראל היא החיבור שלי, והיא צריכה להיות מבוררת ומוצעת לכל צעיר יהודי בארץ ובתפוצות" (עמ' 273).
בעיית היסוד של מדינת ישראל היא הסכסוך הישראלי-ערבי? זה מה שרוצים השקרנים שנחשוב. האמת היא אחרת לגמרי. זו תשובתו של ראש אמ"ן, סגן הרמטכ"ל והרמטכ"ל לשעבר, משה יעלון:
"בעיית היסוד...(היא - מ.ח.) מלחמה בין התרבות הג'יהאדית לבין תרבות המערב. מלחמה בין תרבות המקדשת מוות לבין תרבות המקדשת חיים. בין תרבות שאינה מחשיבה חיי אדם לבין תרבות הנלחמת למען זכויות אדם. בין תרבות הכופה עצמה על מאמיניה ושואפת לכפות עצמה על אחרים אף בחרב, לבין תרבות השואפת ומחכת לחופש. מלחמה בין תרבות המבטיחה את האושר בעולם הבא, כאשר הדרך הקצרה לאושר היא על-ידי התאבדות למען הג'יהאד (איסתישיהאד, בשפתם), לבין תרבות החותרת להשגת האושר בעולם הזה. המלחמה הזו היא בעצם מלחמת העולם השלישית, ותוצאותיה יהיו הרות גורל... אין כאן ויכוח טריטוריאלי, והמאבק הוא לא על חברון או בית אל... התקווה (המוזכרת בדברי ד"ר דניאל פייפס דלעיל - מ.ח.) היא שהשמדת ישראל תהיה הצעד הראשון לקראת הבסת המערב כולו".
ולכן: "מה שמתחייב הוא לגבור על איום האיסלאם הג'יהאדי. לנצח במלחמת התרבויות. להביא את מלחמת העולם השלישית לידי הכרעה חד-משמעית. לי אין כל ספק שבסופו של דבר הניצחון יושג".
ומתי יתעורר המערב? תשובתו: "ההתעוררות של המערב עלולה להתרחש רק אחרי שבמזרח התיכון או במקום אחר יתרחשו אירועים קשים ואולי אפילו קשים מאוד, אירועים אשר המערב ו/או ישראל לא יוכלו להשלים עם התרחשותם. משמעות הדברים האלה ברורה: הן על המערב והן על ישראל לעבור ממגננה למתקפה... המענה היחידי הוא מתקפת נגד על המשטרים, המנהיגים והכוחות המובילים את המתקפה הג'יהאדית על המערב. עד שלא נביס משטרים אלה לא תהיה שום התפתחות חיובית באזור".
