חילוקי הדעות בצמרת חמאס יצאו בחודש האחרון לתקשורת בעקבות סדרת התבטאויות של מחמוד אל-זהאר, חבר הלשכה המדינית של הארגון ושר החוץ בממשלת חמאס ברצועת עזה, המערערות לראשונה על מעמדו של מנהיג התנועה,
חאלד משעל.
שני ראיונות לתקשורת שערך זהאר עוררו סערה בתנועת חמאס, ובעיקר ביקורתו הבוטה על הדברים שנשא משעל בטקס חתימת הסכם הפיוס בין חמאס לפתח בקהיר (4.5.11), מהם התפרש כאילו חמאס נכון להסמיך את הרשות הפלשתינית לנהל מו"מ מדיני עם ישראל. בשבוע באחרון ניסו שני הצדדים למתן את הטונים ולהפגין את אחדות המחנה תחת מחויבות לקבלת דין התנועה המתקבל בהצבעת הרוב.
המחלוקת, לראשונה בגלוי, בין אל-זהאר למשעל, הינה קצה קרחון למאבקי כוח בתוך הנהגת חמאס. שורשיהם מצויים בנסיגת צה"ל מרצועת עזה, בניצחון חמאס בבחירות ב-2006 שהביא להקמת ממשלה פלשתינית בראשותו ובהשתלטות הצבאית של חמאס על רצועת עזה.
ממשלת חמאס השולטת ברצועת עזה צברה מאז 2007 כוח פוליטי וכלכלי רב. היא נתפסת כמתמודדת על הבכורה בזירה הפלשתינית מול הרשות הפלשתינית של אבו מאזן וכמובילה את המאבק המזוין נגד ישראל. ממשלת חמאס מקיימת יחסי חוץ, והייבוא מישראל (דרך מעברי הגבול) וממצרים (מערכת המנהרות ומעבר רפיח הפתוח באופן מלא) העניק לה מקורות הכנסה משמעותיים לממשלה, בנוסף לכספי הסיוע הבינלאומיים המנותבים לרצועת עזה. גורמים אלה הביאו להקטנת התלות של חמאס ברצועת עזה בהנהגת החוץ ובאירן.
התחזקות כוחו של שלטון חמאס ברצועת עזה, שם התבסס גם עיקר הכוח הצבאי של גדודי אל-קסאם שהצטיידו בנשק מתקדם, שינתה באופן הדרגתי את מאזן הכוחות בתוך חמאס. אל-זהאר בביקורתו לא רק התנצח עם משעל על קווי המדיניות של חמאס, אלא ערער למעשה על סמכותו להנהיג את התנועה וטען, כי מוקד הכוח צריך לעבור מ'החוץ' ל'פנים' שנושא בעיקר הנטל של העימות עם ישראל. תהליך דומה עבר ארגון פתח לאחר הקמתה של הרשות הפלשתינית ב-1994, ובסופו של דבר עבר מוקד ההשפעה להנהגת הפנים.
את ההתרסה כלפי הנהגת החוץ ניתן למצוא גם במחלוקת סביב ההתייחסות לאוסאמה בן-לאדן ע"י ראש ממשלת חמאס איסמאעיל הנייה וסגן מנהיג חמאס מוסא אבו מרזוק, ובתשובה החיובית של מחמוד אל-זהאר שר החוץ בממשלת הניה להזמנה לפגוש את הדיפלומט השוויצרי ללא קבלת אישור מהלשכה המדינית. סביר להניח, כי אל-זהאר אינו בודד בעמדותיו וכי שותפים לו אישים בכירים בהנהגת חמאס ברצועת עזה, וייתכן גם איסמאעיל הניה עצמו, האמור לאבד את תפקידו כראש ממשלה לאחר הקמת ממשלת האחדות עם פתח במסגרת הסכם הפיוס.
קריאת התגר הגלויה נגד משעל מלמדת על מעמדו בתנועה. אומנם הוא מקובל כמנהיג והתנועה על הזרוע הצבאית שלה סרים למרותו, אך הוא חסר את ההילה של השיח'
אחמד יאסין, מייסד חמאס, שהיה גם הרועה הרוחני של התנועה ואת הכריזמה של עבד אל-עזיז אל-רנטיסי, יורשו של יאסין.
בעימות הנוכחי יצא משעל וידו על העליונה. צמרת חמאס התלכדה סביבו וגיבתה את עמדותיו בהודעה החד-משמעית של הלשכה המדינית בה השתתפו גם נציגים מרצועת עזה. לעומתו, אל-זהאר לא קיבל גיבוי פומבי מצד בכיר כלשהו בחמאס (בעזה ובגדה המערבית) והוא ביקש בסופו של דבר להמעיט במשמעות חילוקי הדעות.
עם זאת, סלע המחלוקת נותר בעינו ומאבקי הכוח בצמרת צפויים להימשך. סביר להניח, כי אל-זהאר ינסה לגבש קואליציה פנימית בתמיכת בכירים בגדודי אל-קסאם שתשוב ותדרוש ייצוג גדול יותר של עזה במוקד קבלת ההחלטות של חמאס.
משעל נמנע מלהתייחס ישירות לאתגר שהציב מולו אל-זהאר ככל הנראה על-מנת שלא להעניק לו מעמד של מתמודד שווה ערך על ההנהגה. האינטרס העליון של משעל והנהגת החוץ, שאינם שוקלים בשלב זה להגיע לרצועת עזה, הינו לפעול לקדם את תהליך הפיוס עם פתח על-מנת להביא להשתלבות חמאס באש"ף, מתוך מטרה להשתלט על ארגון זה המוכר בינלאומית כנציג הבלעדי של העם הפלשתיני.
לצד היעד המדיני האסטרטגי בחתירה להשתלטות על אש"ף, הבחירות למועצה הלאומית הפלשתינית (מל"פ) של אש"ף, בהתאם להסכם הפיוס עם פתח, מהוות מהלך העשוי להשפיע על יחסי הכוחות בחמאס. הבחירות למל"פ אמורות להתקיים בשטחי הגדה המערבית ועזה ובמדינות בהן נמצאת הפזורה הפלשתינית, אשר לנציגיה צפויים לקבל לפחות מחצית המושבים, לעומת מיעוט הנציגים מרצועת עזה, ועמדה משפיעה בהתאם בהנהגה הפלשתינית.
המהלך יעניק משנה חשיבות לתפקידה של הנהגת חמאס בחו"ל, המבדילה את עצמה מממשלת חמאס, אשר בראייתה הינה האחראית על ניהול ענייני תושבי רצועת עזה, בעוד היא רואה לעצמה תפקיד בהנהגת העם הפלשתיני כולו בפלשתין ומחוצה לה. חיזוק הקשרים בין הנהגת החוץ להנהגת חמאס בגדה המערבית אף היא חיונית בשלב הנוכחי בניסיון לרסן את אל-זהאר ואחרים השותפים לעמדתו.
ההתפתחויות במזרח התיכון על-רקע גל המהפכות העממית עשויות להשפיע גם מאזני הכוח בתוך צמרת חמאס. ליציבות שלטונו
בשאר אסד תהיה השלכה ישירה על בסיס הכוח של הנהגת החוץ שנהנתה מזה למעלה מעשור שנים מתמיכה וגיבוי סורי מלאים. במצרים, האחים המוסלמים הקימו מפלגה פוליטית והם נערכים להתמודדות בבחירות הכללית בעוד מספר חודשים. כוחם העולה של האחים המוסלמים, תנועת האם של חמאס, מעניקים להנהגתם משקל רב יותר על קבלת ההחלטות בחמאס. מסורתית היו האחים המוסלמים קרובים יותר להנהגת חמאס ברצועת עזה, ובשנים האחרונות התהדק הקשר בין הארגונים שבא לידי ביטוי בהעברת סיוע כספי גדול לחמאס בעזה, כולל לרכישת נשק.
עסקת החילופין עם ישראל בסוגיית החייל הישראלי החטוף גלעד שליט עשויה לשמש גורם במאבקי הכוח בתוך חמאס. בעבר טענו גורמי ביטחון בישראל, כי צמרת גדודי אל-קסאם, בהנהגתו של אחמד ג'עברי, ביטאה קו בלתי מתפשר שהכשיל הגעה לעסקה. הנהגת חמאס תתקשה להגמיש את עמדותיה במו"מ מחשש לביקורת פנימית. המהלך של אל-זהאר שהתברר אומנם כעקר, היה בבחינת הצהרת כוונות, והוא השיג את מטרתו העיקרית בכך שנתן פומבי לוויכוח הקיים, כדי לאלץ את הנהגת החוץ להתחשב יותר בעמדת חמאס עזה בקבלת החלטות עתידיות.
עיקר עניינו של הוויכוח בצמרת חמאס נסב על עמדות כוח, והוא אינו מבשר שינוי כלשהו במדיניות של התנועה כלפי ישראל. בנושא זה קיים קונצנזוס מקיר לקיר בחמאס השולל באופן מוחלט הכרה בישראל ובמצדד בחתירה לשחרור כל פלשתין מהים לנהר. מרחב "הגמישות" של חמאס מתמצה בנכונות להקים מדינה פלשתינית בגבולות 67' ול'הודנה', הפסקת אש זמנית עם ישראל, וזאת בתנאי שישראל תאפשר את מימוש תביעת השיבה של הפליטים הפלשתינים לשטח מדינת ישראל, שמשמעותה המעשית חורבנה של ישראל והפיכתה למדינה פלשתינית.
