שלטון החוק או שלטון המשפט

בשבוע האחרון אנו עדים לנבירה אינטנסיבית בהתבטאויות של נכי-נפש מהשמאל וקריאה להעמדתם לדין על הסתה. למסע הזה שלוש מטרות:

א. יחצ"נית – לאמור: הצהרה כי אנחנו בימין איננו גרועים בהתבטאויותינו מהשמאל. וככל שגורמים בתקשורת ובפוליטיקה מתלהמים, מגדפים ומבקרים אותנו, הרי זו צביעות והתעלמות מהעובדה שאנו משתלבים היטב בתרבות הדיון הישראלית על תכניה, אופייה וסגנונה.

ב‏. מתנצלת – לעצור את מסע ההסתה נגד הימין כדי למנוע מלחמת אחים.

ג‏. משפטית – להוקיע את הסלקטיביות של המערכת המשפטית.

ככל שהמטרות הללו ראויות, אין הן ניתנות להשגה.

מטרה א' – רק המשוכנעים ישתכנעו, רוב השיח והדיון ביחסי ימין ושמאל גדוש בצביעות ובסיסמאות ריקות, לא רק בישראל אלא בכל העולם. הימין תמיד מוגדר כהזוי, מתלהם ומשתלח והשמאל תמיד מוגדר כשפוי, אידיאליסט ומלא כוונות טובות.

מטרה ב' – מאוחר מדי, מלחמת האחים כבר התחילה בגירוש של שנת 2005, הסיבוב הראשון הסתיים בניצחון מלא של השמאל ולהערכתי השמאל היה מבטיח את נצחונו בכל מקרה גם בכוח הנשק ובשפיכות דמים, וכדאי שאנו בימין נתכונן היטב כדי שלא נובס בסיבוב הבא, שיהיה פחות צמחוני מהקודם.

מטרה ג' – כדאי שנחליט עבור מה להילחם, האם בעד חופש ביטוי לכולם, או סתימת פיות לכולם.

ובכל מקרה, לעניות דעתי, זו החטאה מוחלטת של הנושא המהותי במחלוקת שעל הפרק ברגע נתון זה, כלומר הספר וההסכמה התורניים. אם ניתן לעצור רב על מתן פסק הלכה, אולי כדאי לחשוב על דבר שמטריד אותי כבר זמן רב: אחוז ניכר ממחבלים שהשתחררו בעבר בעסקות/מחוות ושאר ירקות חזרו לפעילות חבלנית וגרמו למוות ולנכות של רבים. עתירות נגד השחרור נדחו על-ידי בית המשפט העליון. אני חושב שראוי שנדרוש אפשרות לתביעות פליליות ואזרחיות נגד השופטים שהתירו שחרור מחבלים, עבור הפרקליטים שהגנו על עמדת המדינה ועל הפוליטיקאים שביצעו את המעשים שניתן להגדיר אותם לכל הפחות כאי-מניעת פשע, אם לא כהתרת דמם של יהודים. אם רב צפוי למעצר ולמשפט על פסק הלכה, ראוי שגם שופט יהיה צפוי לסנקציה דומה על פסק דין. כל זמן שאין שוויון שכזה, הרי שלא בשלטון החוק עסקינן אלא בשלטון המשפט.