כחמישה אחוזים מכלל המשפחות בישראל מעורבות. כלומר, אחד מההורים אינו יהודי, והתופעה נמצאת במגמת בעלייה. ואם חשבתם שהמספר הזה מדאיג, חכו עד שתקראו את הנתון הבא: בחמישים השנים האחרונות גדל מספר נישואי התערובת בתפוצות במאתיים אחוז! ואחד הגורמים העיקריים לכך הוא שהזהות היהודית אינה תופסת מקום חשוב בתודעתם של רבים מהיהודים.
אנחנו מאבדים יהודים מדי יום! ובמקום להזדעק נגד תופעה פסולה זו, יש גורמים בעם ישראל שמעודדים אותה. לא אחת אנו קוראים ושומעים באמצעי התקשורת על "דוגמנית" ישראלית ש"זכתה" להתחתן עם שחקן/כדורגלן/ידוען גוי, ולצערי תופעה זו מוצגת שם באור יקרות; או ששומעים אנו על ישראלי שנסע לחו"ל, התעשר והתחתן עם מלכת יופי מקומית (גויה כמובן), וכולם מריעים ומקלסים.
הראשון שנלחם בכל כוחו ובכל מאודו בהתבוללות היה פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן. "אמר הקב"ה: בדין הוא שיטול שכרו, 'לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום', גדול השלום שנתן לפנחס שאין העולם מתנהג אלא בשלום, והתורה כולה שלום, שנאמר: 'דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום'. ואם בא אדם מן הדרך שואלין לו שלום וכן שחרית שואלין לו שלום ובאמש כך שואלין בשלום. שמע ישראל חותמין פורס סוכת שלום על עמו, התפלה חותמין בשלום, בברכת כהנים חותמין בשלום. אמר רבי שמעון בן חלפתא אין כלי מחזיק ברכה אלא שלום שנאמר: 'ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום'" [במדבר רבה כ"א, א'].
מכאן אנו למדים שהשלום הוא מצב במציאות ובחברה. לפעמים נחוץ מעשה של קנאות, הגם שאין בו שלום כלל, כדי להשכין שלום בעולם. הקנאות מופעלת נגד מפירי השלום בתוקף. יחס מעודן מדי כלפי אויבי השלום יכול להשיג את התוצאה ההפוכה בדיוק. ומכיוון שמעשהו של פנחס נועד להשכין שלום במחנה, הוא זכה לברכה שיש בה הגנה מאת ה'.
עלינו להילחם בכל כוחנו בתופעת ההתבוללות שפושה בחברתנו. בכל יום ויום אנו מאבדים אחים ואחיות יקרים, בכל יום ויום אנו קוראים ושומעים על עוד בחורה שנפלה ברשתו של מחזר בן-מיעוטים, שמבטיח לה הרים וגבעות, ובסוף כולא אותה בכפרו והופך אותה לשפחה. רק מלחמת חורמה תציל את עם ישראל מהתבוללות ומכליה.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
