ישנם מספר גורמים המאיצים שינויים בסדר החברתי והכלכלי בארץ ובעולם. מבין המרכיבים העיקריים נמנים הגלובליזציה, הטכנולוגיה ואיכות הסביבה.
אפקט הגלובליזציה כבר די מתבהר. עובדי הייצור הישראלים מתחרים עם עובדי הייצור במפעלים בסין, עם עובדי הסיעוד מהפיליפינים, עם פועלים בלתי מקצועיים מרומניה ועם מתכנתים מהודו. זהו יתרון יחסי של כלכלות חיצוניות שמגמתו אינה עומדת להתהפך בעתיד הקרוב.
באשר לטכנולוגיה, התחזית המדעית היא עוד יותר דרמטית. ננוטכנולוגיה, רובוטיקה וביוטכנולוגיה ייצרו תשתית פתרונות למשימות יומיומיות במחיר השווה לכל נפש. תוך עשרות שנים ספורות, שואב האבק וקוצץ הדשא יהיו רובוטים. "סייענים" אינטליגנטיים יבצעו את עבודת המזכירות, חיישנים חכמים יבלמו את הרכב לפני תאונה או יתריעו בפני הנהג כי הוא עומד להירדם, שמירה היקפית של ישובים תבוצע באמצעות מערכת בקרה מרכזית עם התראות חכמות וכדומה. כל זה יעמיד בתחרות הולכת וגוברת את שוק העבודה הבלתי מקצועי.
שיקולי סביבה ירוקה יכתיבו דרישות אשר יסיטו את עלות הטיפול בתוצרי הפסולת של הצרכנות והתעשיה מסוף התהליך לתחילתו, כלומר ייקרו את התפוקות, אך יוזילו את הנטל החברתי העתידי שיימנע כתוצאה מכך. לבנות בית למשל יעלה יותר, כי צנרת אפורה תופרד מצנרת רגילה. ההשקעה בייצור חשמל ביתי ירוק תניב פירות רק כעבור פרק זמן. גם הקוטג', על-פי הלך מחשבה זה, יעלה יותר. מכלול זה של שיקולים הוליד לאחרונה את המושג "קיימות" (Sustainability) - הניסיון לנהל את כלל הפעילויות של קהילה קרוב ככל האפשר מבחינה גאוגרפית ובדרך שבה יישָמרו המקורות גם לדורות הבאים. בקיצור, משהו כמו לחיות מן הריבית שהסביבה מספקת ולקנות מה שאפשר מהייצור המקומי.
התוצאה היא מערך כוחות שוק הנע לקראת שיווי משקל אחר מזה שאליו התרגלנו. היצירתיים או היוזמים, המעורבים במיזמי הסטרט-אפ הישראלים, יהיו הנהנים העיקריים מהתמורות, ובגדול, ואילו מצב הבלתי מקצועיים ובעלי יכולות "שבלוניות" ילך ויורע, בדומה למה שקרה לשענים ולסנדלרים. הטענה המתמשכת בדבר הגדלת הפער החברתי בין העשירונים נשענת בין השאר על מגמות אלו. הפער לא בהכרח גדל בגלל אדישות השלטון, אלא מפני שכוחות השוק חזקים יותר.
בנוסף ליתרון של מכירת טכנולוגיות וידע, יש למדינה גם יתרונות יחסיים נוספים, כגון תיירות - נוצרית, ובתנאים הולמים גם מוסלמית - וכן יתרונות מקומיים הקשורים לשפה, לתרבות, לגיאוגרפיה ולמשאבי הטבע המקומיים, כפי שיש למרבית המדינות. יתרונות אלה יאפשרו, בהיערכות הנכונה, קיום מכובד גם למי שאינו נמצא בחזית המדע והטכנולוגיה, תוך התמודדות מוצלחת יותר עם מדדי אי-השוויון למיניהם.
כל פתרון שיביא עמו גל המחאה הנוכחי אשר אינו תואם אסטרטגיות העונות על הבעיות הנ"ל, עלול שלא לשרוד או אפילו להזיק ליכולות ההישרדות הכלכלית של המדינה. על-מנת לקדם את פני ההתפתחויות, יש להתמקד בתחומים הבאים:
חינוך ליוזמה ויצירתיות הנו מרכיב קריטי שיאפשר לישראל לשמור על תחרותיות ולהגדיל את יתרונה היחסי באספקת ידע אקדמי וטכנולוגי לעולם. בעולם האינטרנט, הויקיפדיה והיוטיוב של היום, חינוך כזה הוא לאו-דווקא יקר או מסובך, אלא יותר ענין של הכוונה וניצול נכון של משאבים.
תיירות - אין שום סיבה רצינית שתמנע את הפיכת הגליל למכרה זהב של תיירות בכלל ושל תיירות נוצרית במיוחד. עם שיפור מספק במצב הביטחון, גם ירושלים יכולה להפוך למוקד משיכה תיירותי לפחות כמו רומא. על מוסדות השלטון להשקיע הן בתשתיות מושכות תיירות והן בפתרון בעיית המזבלות הצצות חדשות לבקרים מסביב לכפרים. זבל ותיירות אינם הולכים יחדיו. כבונוס נלווה, תהווה התיירות מוצא מוצלח לבעיות התעסוקה החמורות של מגזר המיעוטים. התעסוקה מסביב לתיירות יכולה להחליף במידה מסויימת תעסוקה פלילית, כגון שריפת פסולת רעילה ביותר של אלקטרוניקה וכבלים, על-מנת למכור מתכות "נקיות" ולשרוד את היום. ניתן לראות ניצנים של תהליך כזה בתיירות הפנים הנודדת לאוהלים בדווים בנגב או לצימרים צמודי ארוחות דרוזיות במג'דל שמס.
משאבי אנוש בלתי מנוצלים - המגזר החרדי ומגזר המיעוטים יכולים להפוך בהדרגה לגורם תורם במקום לנטל. נושא זה כבר נמצא על סדר היום של הממשלה ומן הסתם כבר לא ירד ממנו.
בטווח הקצר, המהפכה שעל השלטון לעבור היא בהכרה כי אלה אינם נושאים שיש לטפל בהם אם וכאשר נהיה עשירים וחזקים, אלא שללא צעדים אלה, לא נהיה עשירים וחזקים. טיפול בהם יפתור את הבעיות של הדיור, המורים, הרופאים וכדומה. הוא גם יחזק אבסולוטית את חלשים, אפילו אם מדדי אי-השוויוניות לא "ישתפרו".
לא רק Bottom line
בטווח הארוך יותר, קיומם של ליקויים בשיטה הקפיטליסטית המייצרים אבסורדים ומדי פעם גם אי-יציבות כלכלית וחברתית, הוא עובדה שאינה שנויה כיום במחלוקת. החלטות של דירקטוריון של חברה נשענות לעתים על שיקולים אישיים כמו בונוס המנהלים, ונוגדות את טובת החברה או עובדיה. ישנן החלטות שמטרתן לסדר את המאזן הרבעוני של החברה על חשבון אורך נשימתה. מתוך שיקולים קפיטליסטיים קרים, החברה אינה מתחשבת בהשלכות של פעילותה על הסביבה. מפרץ חיפה למשל מייצר מן הסתם תוספת עבודה לשירותי הבריאות המתבטאת בתל"ג או בתמ"ג גבוהים יותר ככל שהזיהום גדל ובריאות הציבור נפגעת. ו"הדירוג העולה" שלנו בסולם התמ"ג לנפש העולמי הוא מקור לגאווה לאומית.
חברות רב-מימדיות - את אחד הרעיונות המעניינים בהקשר של המבנה הפיננסי והבורסאי של חברות עתידיות הציע פרופ' לכלכלה מוחמד יונוס. הדוגמה הבאה אינה קשורה ישירות לענייננו, אלא רק כדי להראות עד כמה כדאי לשקול בכובד ראש את רעיונותיו החדשניים. במיזם הפועל זה 30 שנה הוא העלה מעל לקו העוני (על-פי הגדרות האו"ם) מאות אלפי אנשים בבנגלדש, לאחר שאיתר את בעייתם העיקרית: מחסור בהון ראשוני הנחוץ למשפחה לשם הפיכתה ליצרנית. בכסף מועט שהוציא מכיסו, הוא קנה את חובות האנשים בכפר הקרוב מידי הנושים שהלוו כספים בריבית קצוצה, וסיפק הלוואות על בסיס אמון בלבד לכל מי שהציג "תוכנית כלכלית" ראויה. כך הוא שבר את המעגל של החוסר בהון, ואיפשר למשפחה לרכוש פרה לייצור חלב, תרנגולות וכדומה, באמצעות כספי הלוואה שיש להחזירה אם וכאשר יהיה המשק רווחי. לשיטה קרא Microfinancing. יוזמה גוררת יוזמה, ומדמי הכיס הראשונים שהשקיע, נבנתה אימפריה המגלגלת מיליארדי דולרים המאפשרת למעוטי יכולת נוספים לצאת ממעגל העוני. ארגוני הסיוע של האו"ם, לעומת זאת, לא הצליחו להשיג הישגים המתקרבים לאלה של יונוס, למרות הכמויות האדירות של כסף ומתנדבים ששפכו לטובת הנושא. על מפעל חייו זה הוא זכה בפרס נובל לשלום.
בספרו המרתק Creating A World Without Poverty הוא מתאר את התהליך וגם דן במספר מודלים כלכליים חדשניים. אחד המודלים הוא מדידת חברות בורסאיות לא רק לפי הישגיהן הרבעוניים, מה שמכונה בז'רגון ה-Bottom Line. הכנסת מדדי קהילה וסביבה לשקלול עם ה-Bottom Line יש בה כדי לנטרל כמה מהחורים שבכלכלה הקפיטליסטית שנמנו קודם לכן. מדוע, למשל, שלא יתווסף למאזן סעיף של "תרומות לקהילה"? תרומות לקהילה יכולות להיות לדוגמה השקעה כספית בספרייה, או מעבדת מחשבים בישוב הסמוך, השקעת זמן מצד העובדים בפעילות חברתית והדרכתית בבתי הספר בישוב, או שילוב תושבים בימי עיון בחברה. כל אלו הן פעילויות המעיבות על ה-Bottom Line, אבל יכולות לשפר את היציבות הכלכלית של החברה, עקב נכונותם של העובדים להתגייס בעת צרה. בחברה שמגמתה הנוכחית הוא "התיירקות", יש פוטנציאל להיווצרות בורסה שבה מתחשב הציבור גם במדדים כאלה בעת בחירת תיק ההשקעות האופטימלי של חסכונותיו.
