והרי זה לטובה

החזרה לשירות וליחס האישיים מתחילה לצוץ שוב. והרי זה לטובה. בנק גדול וכתום צועק לי שאינני בדד, ויש לנו בנקאות היברידית (שם הייטקי למוצר בסיסי). ארגונים וחברות פונים אלינו באופן אישי, מנסים להחיות את האינטראקציה הבינאישית החסרה. והרי זה לטובה.

המגע הישיר, הדיבור הישיר, השקיפות - אלה מניבים הרגשה שיש על מי לסמוך. כך דרור, נציג טלפוני של קרן פנסיה גדולה, הפגין בקיאות ושקיפות וגרם לי להרגיש שיש עם מי לדבר, יש מי שעונה מעבר לפרסומים מפוצצי העין והאוזן. וזה שווה בדיקה כי בסופו של יום אנו רוצים שיהיה מי שיענה לנו מעבר לקו, להיות רגועים. מסתבר שזה אפשרי, אם רוצים (והרצון מצוי אצל מקבלי ההחלטות בחברות ובארגונים), לשמר ולגייס לקוחות מרוצים ולהפכם לשגרירים.

כלי(ק) ושמו אינטרנט

בעולם הווירטואלי של האינטרנט יש מי ששם את כל יהבו על קו זה, יש מי שיקרא לו קו מהיר. נכון שהוא מהיר, אך עלול להיות גם מסוכן. האינטרנט מהווה מדיה נוספת או ערוץ נוסף לחזק את הקשר בין אנשים, בין חברות ומוצרים ללקוחות קיימים ופוטנציאליים. לעולם הזה יש שפה משלו, אולם ההתנהגות בו צריכה להיות שקולה להתנהגות בעולם האמיתי.

בעולם של יחסי אנוש בין בני אדם, המחשב הוא כלי, האינטרנט הוא אמצעי. בלחיצת כפתור אתה מגיע לקהל רחב, ויש מגוון רחב של עוסקים במלאכה שמתמחים באיך לפלח קהלים, איך לנטר פעילויות, כיצד למקד פעילויות ברשת. לפני היציאה לדרך זו יש לרכז מטרות, להציב יעדים, למדוד תוך כדי תהליך, לשנות או להסיט, להפיק מסקנות. תהליכים אלה אינם שונים מהתהליכים בכל תחום, אך המינוחים שונים. מודדים הקלקות, זמן שהייה, מילוי משובים ועוד.

אם בעבר נדרשנו ללכת ולבוא, היום מתאמצים להביא את ה"קליק" לכל. בקליק כותבים, בקליק ממלאים, בקליק עוברים, בקליק כמעט עושים הכל באמצעות האינטרנט והסמארטפון. אז לא ירחק היום שנעשה הכל במחשב ובסמארטפון ומה יהיה עלינו, בני האדם? אין חשש שעובדים יוחלפו על-ידי קליק כזה או אחר. שכן מאחורי הקליק עומד בן אדם - בקצהו האחד הלקוח ובקצה האחר המוכר. וזה האחרון כמו גם הראשון תמיד יהיו בני אדם. עדיין לא נוצר המחשב שקונה לעצמו, לא כל שכן המוכר.

האינטרנט הוא כלי, וטוב נעשה אם נכיר בכך. הוא כלי רב-עוצמה והשפעה, מכיוון שהוא מכיל עולמות מגוונים והלקוח יכול לבחור כראות עיניו את העולם המתאים לו.

מינונים של זמן

המחאה החברתית שהביאה בין השאר לירידה בפרסום במדיות השונות, והעיקרית שבהן היא הטלוויזיה, תאיץ, לדעתי, את השינוי בחלוקת העוגה היקרה של עולם הפרסום והשיווק. במקום פרסומות על המסך, נקבל יותר שקופיות חסות. העולם הווירטואלי של האינטרנט יהפוך למדיה השיווקית והפרסומית העיקרית, כי הוא ממוקד יותר, זול יותר, חשוף יותר.

והרי זה לטובה - כי פרסומות למוצרי היגיינה לנשים לא מעניינים גברים, כמו שג'ל גילוח אינו מעניין נשים. ובכל מקרה ברשימת הקניות שלקחנו איתנו לסופרמרקט, תמיד ליד מדף מוצרי ההיגיינה הנשיים נמצא גברים מדברים עם האישה בנייד. ואם לא תהיינה על מסכי הטלוויזיה פרסומות, נוכל סוף-סוף לצפות ברצף בסדרה שאורכה חצי שעה ולא שעה, דהיינו - הרווחנו זמן.

הרווחנו זמן? הלוואי... שכן "הזמן העודף" יהיה מול מסך המחשב או מכשיר נייד כזה או אחר. ומי מאיתנו לא מכיר את הישיבה בסלון - היא צופה בטלוויזיה והוא במחשב הנייד, והיחסים הבינאישיים עשויים להתנהל מול צג המחשב. אז מה ההבדל בין אתמול לבין היום? שבזמנו לא היה זה המחשב ואף לא הטלפון (בוודאי לא טלפון נייד), אלא ספרים ועיתונים. הוא קורא ספר מתח והיא קוראת רומן. וכל אחד מצא את הזמן גם לחלק הזה וגם לחלק השני - לשוחח.

כאן נכנס המינון, כמו תרופה שנלקחת במידה המומלצת, כך גם הזמן. ואם לא נדבר, ולא נתאם ונקבע גבולות - לא ננצל את הזמן שלנו. "אין לי זמן לזה", אמרה לי פעם בכירה מעולם הבנקאות. לאמירתה השבתי: "זה לא כי אין לך זמן, אלא זה לא חשוב בעינייך, ולכן לא הכנסת לסדר היום שלך".

ההמלצה: תכנון נכון

יש תפקידים שגוזלים זמן, תעצומות נפש משמעותיות, ומביאים למצב בו מקריבים משהו על חשבון משהו אחר. ובהיעדר הקצאת זמן, חלוקתו, יוצאים קירחים מפה ומשם. בגדר, תפסת מרובה לא תפסת. והיום אביב ביקש עזרה בכתיבת סיכום, ואתמול זה היה כתבה לבית ספר. ועומרי ביקש עזרה בשיעורי הבית, והכלים במטבח, והכביסה... והחוגים... והקניות... ואופס, אני צריך לכתוב תוכנית עבודה למחר, ולדבר עם זה... ולתאם... וחטפתי כאב ראש. אז זהו, שלא. לא כואב לי הראש, כי אני דואג לתכנן את הזמן שלי, ובעיקר איני רוצה ליפול נטל על מערכת הבריאות.

קחו את הזמן שלכם, חלקו אותו כראות עיניכם. לפתע תמצאו זמן לכל, ובמקום לחץ תחוו נחת ושלווה.