ז'בוטינסקי העדיף את עדות המזרח

הדברים החריפים (והמוצדקים לטעמי) של שלמה מעוז על עדות המזרח והאשכנזים, יחד עם אפליית הדיור מצד בעלי בתים בקריית מלאכי כלפי עולי אתיופיה, הזכירו לי את יחסו החם של זאב ז'בוטינסקי לעדות המזרח בכלל, יחס אוהב ומחבק. ראוי שנלמד כולנו משהו מעמדה זו.

"אם יש גִלגול נפשות", כותב ז'בוטינסקי באוטוביוגרפיה שלו, "ואם - בטרם איוולד שנית - ירשוני מלמעלה לבחור לי עם וגזע כרצוני, אענה - אולרייט, אבל ספרדי. נתאהבתי בספרדים, ואולי דווקא באותן תכונות שלועג להן אחיהם האשכנזי: את 'שטחיותם' אעדיף פי שבע על העומק הבטלני שלנו, האשכנזים. חביבים עליי החום והאינרציה שלהם מנטייתנו לרדוף אחרי כל הזייה חולפת. דורות של תרדמה רעיונית ומדינית הצילו את רעננותם הנפשית..."

"...נפשו של היהודי מהמזרח רעננה מזו של יוצאי וצאצאי הגטו הצפוני", מוסיף ז'בוטינסקי ואומר, "הוא לא סבל כמונו, האשכנזים, לא הוכרח להתחכם ולהתעקם כמונו, וגם לא רדף כמונו אחרי צללי תוהו, חלומות הבל, סיסמאות עבודה זרה. ומלבד זאת הוא יודע את המזרח ואת דרכו ולשונו..."

ובאשר לרעיון הציוני של מיזוג גלויות וכור היתוך, מצהיר המנהיג הציוני: "אלה שיודעים כי דרשתי התקרבות הדדית בין ספרדים לאשכנזים, יתפלאו אולי כשאומר להם כי אינני שואף להתבוללות פנימית, ליצירת טיפוס יהודי משותף, לו גם בעתיד היותר רחוק. יש גוונים שונים בכל אומה גדולה, לכל אחד מחלקיה יש יתרונותיו המיוחדים לו, ואת אלה כמדומני, צריך לפתח בלי להשקיע ולהטמיע את ה"למינהו" של כל אחד בתוך איזה כור היתוך כללי."

"רואה ומרגיש אני כי יש נימים בכינורו של ספרדי שאינם בפסנתרו של אשכנזי...", אומר עוד ז'בוטינסקי. "האשכנזי יוצא מהגֶטו בצפון כשהוא מצוייד בחריפות, התמדה ומרץ יותר משאר אחיו בעדות ישראל, בזמן שלבן עדות המזרח יש אותה בריאות הגוף והרוח, אותו שקט וביטחון פנימי, אותו מבט ישר וקולע אל המטרה, שחסרים כל כך לאשכנזים הפזיזים, הנרגזים והמפריזים בלי הרף.

"אינני רואה כל ערך בהתמזגות מלאכותית שממנה אולי תסבולנה ולא תרווחנה שתי התבניות הללו. להפך, טוב לנו כי יישארו כל אחד "למינהו" וישפיעו זה על זה וישלימו זה את זה. אומה, למה היא דומה? - לתזמורת שיש בה תפקיד מיוחד לחליל ותפקיד מיוחד לנבל..."

למען הגילוי הנאות: החתום מעלה, מי שהביא דברים בשם אומרם (ועל-פי מקורותינו אפשר שיביא גאולה לעולם), הינו אשכנזי למהדרין מכל עברי מוצאותיו, המזדהה עד עמקי נשמתו עם הדברים שלעיל.

ואידך זיל גמור.