בעוד 19 יום, ב-28.2.2012, תקריא
דורית ביניש את פסק הדין האחרון שלה. (הדקדקנים יאמרו, שזה לא יהיה ממש האחרון, כי היא תוכל לחתום על פסקי דין שלושה חודשים נוספים, אבל מבחינה טכסית הוא יהיה האחרון). רוב השופטים בוחרים לחתום את כהונתם בנושא מרכזי ומשמעותי, ואם אפשר - בתחום הקרוב לליבם. ודאי שכך הדברים לגבי נשיאת בית המשפט העליון.
הנהלת בתי המשפט ממלאת את פיה מים בנוגע לשאלה מה יהיה פסק הדין שתקריא ביניש בטכס הפרידה. ביומן של בית המשפט העליון נאמר רק, שביניש יושבת בראש הרכב מורחב הכולל את המשנה לנשיאה,
אליעזר ריבלין; הנשיא הבא,
אשר גרוניס; הנשיאה שאחריו,
מרים נאור; והשופטים
עדנה ארבל ו
אליקים רובינשטיין. מובן שחסר כאן שופט, כי המספר חייב להיות אי-זוגי, אבל במערכת הממוחשבת אין מקום לעוד שמות. ועוד רמז: מדובר בתיק אזרחי.
לא מעט סימנים מעידים על כך, שפסק הדין האחרון של ביניש יעסוק בסוגיית ההולדה בעוולה - קובץ של שבעה תיקים התלויים ועומדים בפני בית המשפט העליון. ביניש מינתה לדיון זה שבעה שופטים: היא עצמה, ריבלין, גרוניס, נאור, ארבל, רובינשטיין וג'ובראן. ההתאמה לרשימה ביומן בית המשפט היא מוחלטת. גם הסוגייה מתאימה לפסק דין של פרישה. הנושא מורכב ורגיש מאין כמותו מצד אחד, ומצד שני - איננו פוליטי ולא יחשוף את ביניש לביקורות ביום חגה.
התקדים משנת 1986
השאלה העומדת להכרעה היא, האם רופא ומוסד רפואי יחויבו לפצות את מי שנולד לאחר שלא התגלו בזמן ההריון מומים כבדים מהם הוא סובל, כאשר ההורים טוענים שאם היו יודעים על המומים - היו מבצעים הפלה. ההלכה הקיימת נקבעה בבית המשפט העליון בשנת 1986, בהרכב של חמישה שופטים ובדעת רוב של ארבעה מתוכם בראשותו
אהרן ברק. השופטת מרים בן-פורת קבעה: "אילו היה הייעוץ מתבצע כהלכה, הייתה לידתו של הקטין נמנעת, ואי קיום עדיף על פני קיום כשהוא נגוע במחלת האנטר". ברק סבר גם הוא שיש לפצות את הילד, אך לא משום שעדיף מותו מחייו, אלא משום שנשללה ממנו הזכות לחיים בריאים.
גיל ברינגר, המפרסם (יום ו', 10.2.12) מאמר בסוגייה במוסף המשפטי של מקור ראשון, מסביר את המצב שנוצר בעקבות פסק הדין. מצד אחד, בניגוד למקובל במדינות רבות - בישראל אפשר לקבל פיצוי על הולדה בעוולה. מצד שני, בשל המחלוקת בין ברק לבן-פורת בנוגע לעילת הפיצוי, נוצרה עמימות: "האם מדובר רק במקרים הקשים ביותר, שבהם נקבע כי הילד היה מעדיף שלא להתקיים, כשיטתה של בן-פורת, או אולי בכל מקרה שנולד ילד עם מום כלשהו, כשיטתו של ברק? מהי דרך חישוב הפיצויים בכל אחד מהמקרים שבהם קיימת עילה? מהו ה'נזק' שדיני הנזיקין מבקשים להכיר בו?"
אותה הלכה של העליון ("הלכת זייצוב") הביאה לגל של תביעות בגין הולדה בעוולה. על-פי הנתונים שמביא מקור ראשון, אם בשנת 2004 הוגשו 45 תביעות אלו וסכום הפיצוי הממוצע עמד על 39,000 דולר, הרי שבשנת 2010 כבר מדובר על 147 תביעות ופיצוי ממוצע של 57,000 דולר. הסכום הגבוה ביותר שנפסק עד היום עומד על 15 מיליון שקל. ויש עוד היבט, חשוב לא פחות: החשש של הרופאים, קופות החולים ובתי החולים מפני תביעות, הביא לפריחה של תעשיות לבדיקות בזמן ההריון. אישה ישראלית עוברת בערך כפליים בדיקות מאשר חברתה שבחו"ל, כאשר מומחים נודעים מודים שלמעשה יש צורך בשתיים בלבד כאשר ההריון שגרתי.
השינוי התמוה בהרכב
כאשר הצטברו הערעורים בנושא על שולחנו של בית המשפט העליון, החליטה ביניש להעבירם להרכב מורחב בראשותה. וכאן התחולל סיפור מעניין, כפי שמספר מקור ראשון. תחילה נקבעו שבעה שופטים: ביניש, ריבלין, נאור, ארבל,
אסתר חיות ו
יצחק עמית. באוקטובר שעבר החליטה ביניש לצרף את ג'ובראן ורובינשטיין. אבל כאשר התקיים הדיון ב-31.1.12, נכנסו לאולם שבעה שופטים בלבד: ביניש, ריבלין, גרוניס, נאור, ארבל, רובינשטיין וג'ובראן. גורמים המצויים בתיק, מספר השבועון, אומרים שביניש הוציאה מן ההרכב את עמית וחיות, כדי להבטיח רוב לדעה שכבר גיבשה. למותר לציין, שדוברת הנהלת בתי המשפט הכחישה זאת.
היועץ המשפטי לממשלה,
יהודה וינשטיין, ביקש מבית המשפט העליון להמתין עד להגשת מסקנות הוועדה הציבורית העוסקת בנושא, הצפויות בתחילת אפריל. ביניש יצרה את הרושם שהיא לא מתכוונת להיענות לבקשה. בדיון בשבוע שעבר, מספר ברינגר, היא תקפה בחריפות את המשנה לפרקליט המדינה, אורית סון: "מדוע לא הבאתם חוות דעת? למה אין לי חתיכת נייר? לא הבאתם לנו נייר ואנחנו נשקול את הדברים בהתאם". סון ניסתה לשווא להסביר שאי-אפשר להגיש חוות דעת המסתמכת על ועדה שטרם סיימה את עבודתה. גם חברים אחרים בהרכב דחקו בה, ורובינשטיין היה כמעט מפורש: עליה להיות מודעת ללוח הזמנים של בית המשפט בתיק זה "מכל מיני סיבות".
הסיבה הנראית ביותר לעין היא פרישתה של ביניש. אחרי 28.2.2012, היא רק תתן פסקי דין ולא תשב בפועל באולם בעת שיינתנו. התיק הזה, שרגישותו ברורה מאליה וגם ניכרת לעין בהרכב הנדיר שדן בו, איננו עוד תיק שבו היא תרצה רק לכתוב ולחתום. לכן מותר לנחש, שזה יהיה פסק הדין בטכס הפרישה - ולא משנה שיש ועדה ציבורית מכובדת היושבת על המדוכה זמן רב. בית המשפט העליון יאמר את דעתו, וכולם יתבקשו להתיישר על פיה.
