נפתלי בנט, לשעבר מזכ"ל מועצת יש"ע, פרסם מסמך תחת הכותרת "תוכנית הרגעה". מעלתה הראשונה, שאינה מתיימרת להציע עוד פתרון אחד, ובצדק נאמר בדברי המבוא: "פתרון הפותר אחת ולתמיד את כלל הבעיות - אינו קיים".
דיון על קווי המתאר של התוכנית:
- ישראל מחילה ריבונות על אזור C המשתרע על 60% משטח יהודה ושומרון וכולל רצועה לאורך השרון וגוש דן, את כל היישובים היהודיים וכבישי הגישה אליהם ואת בקעת הירדן, מדבר יהודה וים המלח.
בנט אינו מזכיר, אך מובן מאליו שירושלים המאוחדת בגבולותיה הנוכחיים אף היא כלולה בתוכניתו.
- ל-50,000 הערבים שלדבריו גרים באזור C תוצע אזרחות ישראלית, ומי שלא ינצל אותה ימשיך לחיות במקומו כתושב קבע. בדיוק זה הוא מעמדם המשפטי של ערביי ירושלים. התוצאה תהיה, שבכל השטח שהיה כבוש ע"י ירדן, אף ערבי לא יהיה כפוף עוד לממשל הצבאי. יתר על כן, גם היהודים ישתחררו מן הממשל הצבאי הזה, המתמחה היום בדיכוי מפעל ההתנחלות - במניעתו, עיכובו, צמצומו ובקיצוץ בו. בלי "המנהל האזרחי", שלוחתו של הממשל הצבאי, לא יהיו יותר מגרונים בסכנת הריסה.
- שאר השטחים, המוגדרים A ו-B, יישארו במצבם הנוכחי שהוא ניהול עצמי מלא, כאשר ישראל שומרת לעצמה שליטה ביטחונית בלבד ב-B ופיקוח ביטחוני במקרים מיוחדים באזור A. איך קוראים למצב כזה בעולם? אוטונומיה. וזה הטעם, מדוע המצב הזה מעצבן כל כך את אבו-מאזן ואת הילרי קלינטון וגורם להם להכריז כי "הסטאטוס קוו" אינו יכול להימשך, הסטאטוס קוו - בלתי נסבל! ומדוע הוא כה "בלתי נסבל"? פשיטא, מפני שבמבחן המציאות הוא דווקא נסבל מאד. עד כדי כך, שאם יימשך אבו-מאזן מאיים להתפטר, לפרק את הרשות הפלשתינית ולהחזיר לנו את המפתחות. 'את האשפה של שכם תפנו בבקשה בעצמכם!'
עוד נחזור לאיום הזה, אך נאמר מיד שממילא איש אינו מצפה, אפילו בשמאל, שעל בסיס תוכנית כלשהיא, אפילו זו של מרץ, ייתכן להגיע לשלום שאינו כזב ואשליה.
- א"י המערבית לא תקלוט אף פליט מן הקרויים "פליטי תש"ח" - לא בקו הירוק, לא באזור C שיסופח לישראל ולא תאפשר כניסת פליטים לאזורי A ו-B. מפני שגם "פליטים" (למעשה בנים, נכדים, מחותנים וכו' של הפליטים המקוריים) שייכנסו לשכם ולחברון, יהוו מהר מאד איום על מדינת ישראל. על הפליטים להשתקם בארצות מושבותיהם, כפי שעשו כל עשרות מיליוני הפליטים - מגרמניה ועד הודו - שנעקרו ממקומותיהם מאז מלחמת העולם, ובתוכם כל הפליטים היהודים מאירופה ומארצות המערב.
- "המטריה הביטחונית" על כל שטח א"י המערבית תישאר בידי צה'ל. איזורי A ו-B יחזיקו משטרה בלבד. כתוצאה מכך, כל עוד ישראל ריבונית באזור C העוטף את A ו-B - לא יוכלו להגיע לשם כוחות זרים.
בזאת תמלא מדינת ישראל את חובתה הראשונית כלפי אזרחיה - וגם כלפי כל ערביי מערב הירדן - למנוע מהם את גורלם של הסורים, העירקים, הלובים והתימנים, ומי יודע מי עוד בתור.
- לא ייווצר קשר יבשתי בין הרצועה ליהודה ושומרון. עזה תהיה סמוכה על שולחנה של מצרים. לפחות - מעט הטוב הזה ייצא לנו מאסון הגירוש. גם ערביי יהודה ושומרון לא חסר להם שיטפון של פליטים שיעבדו בחצי חינם ויגרמו למתחים חברתיים, שבטיים וחמולתיים. אך לא הדאגה להם היא העיקר בשבילנו: "המעבר הבטוח", עוד פרי רעיל מן העץ של אוסלו, מאיים לבתר את הנגב ולהציף את גבולותינו בהמונים עוינים.
- כאן מושיט בנט לערבים סוכרייה: בניית מחלפים, תשתיות ואזורי תעשיה משותפים, בקיצור - העלאת רמת חייהם. הרעיון חיובי, אך צריך להיזהר בביצוע. האידיליה של אזור התעשיה בארז שפרנס אלפים, נסתיימה במוות , הרס, חורבן ושממה . זה לא קרה מפני שאותם אלפי עמלים ערבים מאסו בדו-קיום הפורה הזה, כי אם מפני שכמו תמיד - בהזדמנות הראשונה בא בעל האגרוף או בעל הרובה האוטומטי והורס את הכל.
לא כך אזור התעשיה הפורח של ברקן בשומרון, המפרנס אלפי משפחות של ערבים מיהודה ושומרון ושרד שתי אנתיפאדות וכל מה שביניהן. מה ההבדל? פארק התעשיה ברקן שתול בתוך יישוב יהודי, משולב בו גיאוגרפית וביטחונית ורק כך יש סיכוי להרמוניה ולפריחה. אין באמירה הזאת משום התנשאות, זה פשוט צילום מצב. ההבדל בינינו לבינם אינו בגנים או בגזע, כי אם בדינאמיקה החברתית הפנימית. לו היה ניתן לשנות את החינוך שלהם מן הגן ועד לאקדמיה, וגם לחולל מהפכה בכלי התקשורת - כך שעשו המעצמות המנצחות בגרמניה וביפן והצליחו! - כל המזרח התיכון היה יכול להיות אזור ברקן אחד גדול!
על כן, במסגרת הסעיף הזה בתוכניתו של בנט לא הייתי שם גרוש על מפעל או מיזם שאינם מובטחים פיזית על ידינו וגם חסינים מפני סחיטות ואיומים מבחוץ.
דרושה 'מכה מקדימה'
בשולי התוכנית יש להעיר שהיא לא נפלה סתם ככה מן השמים. ברגע זה, כל היוזמות הרשמיות - אמריקניות, קווארטטיות, סעודיות-ערביות, ג'נבאיות - משותקות ומנוטרלות. אנחנו נתונים במצב הנדיר של העדר רוח גמור, אף עלה על העץ לא זז, אך ברור שהמצב הזה אינו יכול להתמיד ואל תוך הואקום עתידים להתפרץ לחצים שליליים שאולי יהיו גרועים מכל מה שהכרנו עד כה. לכן, "מכה מקדימה", דיפלומטית, בנוסח תוכנית בנט דרושה ביותר.
לכאורה, המצב הקיים מוגדר על-פי
הסכם אוסלו. עצם החלוקה ל-A, B, C היא אוסלו, היחסים הכלכליים הם עפ'י הסכם פריז שגם הוא אוסלו, כפי שהשת'פ עם ה"משטרה" שלהם אף הוא על-פי אוסלו.
אלא, ששלטונות רמאללה מפירים את הסכמי אוסלו הפרות היורדות לשורש, וזאת בשתי חזיתות : או'ם וחמאס. פנייתם החד-צדדית להתקבל כמדינה באו'ם מהווה הפרה גסה של סעיף מפורש בהסכם, האוסר עשיית כל צעד חד-צדדי, שלא על-פי מו"מ.
אבו-מאזן מתכוון כנראה לחדש את פנייתו לאו'ם, והפעם בליווי תזמורתי של אינתיפאדה שלישית שאת הלמות תופיה אנחנו כבר שומעים. מה תהיה תשובתה של ישראל? ותשובה היא חייבת לתת , כי כמו בכל הסכם המופר ע'י צד אחד, שתיקת הצד המקיים פועלת כוויתור על זכותו לבטל את ההסכם בגלל הפרתו. ישראל של
נתניהו כבר וויתרה על ההפרה הפלשתינית שהייתה גלומה בפנייתם הקודמת לאו'ם , וזאת בכך שנתניהו נאות - ואף התחנן - לקיים את השיחות עם עריקאת ברבת-עמון (שגם הן נכשלו).
חוזרים לעמדות שלפני אוסלו
עכשיו,כשאבו-מאזן יחזור ויפנה לאו"ם, מה על ישראל לעשות? כאן יכולה תוכניתו של נפתלי בנט לספק תשובה: אתם מפירים את אוסלו? טוב מאד. בהסכם אוסלו גופו נאמר שעם תפוגתו, כל צד רשאי לחזור לעמדותיו שמלפני אוסלו. מכיוון שכך, חופשים אנחנו לספח את מה שהיה אזור C (ולאו-דווקא בגבולותיו הנוכחיים) ולהתייחס מתוך בחירתנו החופשית לאזורים A ו-B כאל שטחים אוטונומיים שבהם תוכלו להמשיך ולהחזיק במה שיש לכם עכשיו.
כלומר - לא ירושלים, לא צבא, לא שליטה במרחב האווירי, לא פיקוח על מעברי גבול, לא כריתת אמנות עם מדינות זרות, לא שליטה על מערכת המים. וכן - התיישבות יהודית. פרט לכך - הכל : ממשלה, פרלמנט, דגל, המנון, שגרירויות, משקיפים באו"ם, כלכלה, אוצר, חינוך, בריאות, סעד, סביבה , דתות, מסחר ותעשיה, בינוי ושיכון ועוד ועוד, וגם נעזור לכם אם תבקשו.
ומה בעצם אנחנו מונעים מכם? את הריבונות. וריבונות, כידוע, כבר יש לכם בשלושה רבעים של "פלשתין" הקרויים , לפי בחירתם, "ירדן".
החזית השנייה שבה הפרו שלטונות רמאללה את הסכם אוסלו היא מול החמאס. רק לאחרונה נחתם בקטר עוד הסכם בין אבו- מאזן לראש החמאס, כאלד משעל, לפיו תוקם ממשלת-מעבר בראשות אבו-מאזן ותיערכנה בחירות שבמסגרתן יצטרף החמאס לאש'ף ("הארגון לשחרור פלשתין"), אותו הגוף החתום מטעם הפלשתינים על כל ההסכמים עם ישראל. ובהיות החמאס ארגון טרור, ונוכח העובדה שאין לחמאס כל כוונה להכיר באיזשהו מן ההסכמים שאש"ף חתם עם ישראל ולחזור בו מדרישתו להשמיד גם את מדינת הקו הירוק, הרי שהסכם אוסלו לא רק מופר כאן , כל הרצפה נשמטת מתחתיו!
על כך הגיב נתניהו בהודעה קצרה, שאם יתממש ההסכם הזה, ישראל לא תשתתף עוד בשיחות עימהם. זה הכל. אין זכר להודעה ישראלית שההסכם הופר הפרה יסודית, ולכן הוא בטל ומבוטל והמצב חוזר לקדמותו שמלפני אוסלו.
באופוזיציה, נתניהו ידע לנאום בכנסת, מדוע אוסלו היא אסון לישראל, והזמן הוכיח שצדק. אך אותו נתניהו כראש ממשלה, כאשר הסכם אוסלו מתרסק לנגד עיניו, אינו מנצל כלל את הזדמנות הפז כדי להשתחרר מכבליו ולהחזיר אלינו את ארצנו. תוכניתו של בנט הייתה יכולה לשמש את הממשלה למתן תשובה שכזאת, ונוכח עומק ההפרה זו דווקא תשובה מתונה ומאופקת: סיפוח אזור C בלבד והסכמה לאוטונומיה באזורי A ו-B.
חסר פרט קטן - מנהיג
את החוששים מפני אובדן שטחי המולדת הללו נוכל להרגיע: ברגע שישראל תספח את אזור C (והיא חייבת לעשות זאת כמו בסיפוח ירושלים והגולן באבחת חקיקה אחת, ללא היסוס ולא טיפין טיפין, שאם לא כן הכל יתמסמס) - באותו הרגע שלטונות רמאללה יכריזו על פירוק הרשות הפלשתינית שגם היא ייצור של אוסלו ויודיעו : או מדינה מיד עד הסנטימטר האחרון, כולל בירושלים - או כלום, ויזמינו התערבות זרה.
לקראת הרגע הזה ייעוצה העצה לנפתלי בנט ולחבריו, להכין תוכנית-המשך שבמסגרתה תמסור ישראל שלטון אוטונומי פנימי למבנים מקומיים מסורתיים, אזוריים ושבטיים, ובכך תצעד ברוח הזמן, רוח "האביב הערבי" המפרק מדינות מלאכותיות שנוצרו ע"י האימפריאליזם המערבי בעקבות מלחמת העולם הראשונה, מדינות כמו לוב, עירק וסוריה, המתפוררות לנגד עינינו. "Palestine" היא הפרדיגמה של ייצור מערבי מלאכותי כזה, והחזרת השלטון המקומי לכוחות המקומיים תבטא את רצון העם ביתר נאמנות מאשר אוסלו, שגם בה רואות השכבות העממיות הערביות תכתיב מערבי מלאכותי.
כל זה טוב ויפה, אך "פרט קטן" אחד חסר: מנהיג. מי שראה אחד כזה בסביבתנו לאחרונה, מתבקש להודיע מיד. העניין דחוף.
