אין הצדקה לליגלוג על האקדמיה ללשון. העברית היא הגורם היחידי המאחד כיום את החברה הישראלית השסועה. היקף תופעת השימוש באנגלית התרחב לכל תחומי החיים. פרופ' צ'חנובר, חתן פרס נובל לכימיה שולט היטב בעברית ונמנה על ידידי האקדמיה ללשון העברית. זה לא מנע ממנו את פרס הנובל. תחיית הלשון העברית היא נס עולמי ואין לוותר עליה. אין פירוש הדבר שלילת ידיעת שפות זרות.
כנראה שקל לפרופסור לכימיה וודאי ממכון ויצמן לכתוב מאמר מלגלג על "יציאת האקדמיה למלחמה להצלחת העברית" ודרישתה שהלימודים באוניברסיטאות יתנהלו בעברית. אקדים ואומר שחשיבות השפה העברית עלתה בדור האחרון ולו רק נוכח הפיצול והשסעים בחברה הישראלית.הלשון העברית היא היום הגורם היחידי המאחד את העם בישראל ובלעדיה ישראל תהיה מדינה של עממים ולא של עם אחד. זו שאלה נכבדה מאד שאין ללגלג עליה.
אם תופעת האנגלית או העבלית ( עברית/אנגלית) הייתה מצטמצמת למכון ויצמן , לא היו מעירים על כך. אם כי אציין שגם ב-1913 מממני הקמת הטכניון רצו ששפת הלימוד בו תהיה גרמנית.הבעיה היא היקף התופעה: אתה מקבל דו"אלים ( מיילים) עם ניוזלטר במקום איגרת מידע או מידעון , ובקשה לSAVE THE DATE , למושב חבר נאמנים, במקום לשמור את המועד.
בטלוויזיה ישנן פרסומות באנגלית, בקניון 70% משמות החנויות בלועזית כקופי שופ ובודי שופ. שמות של עיתונים הם גלובס ו
דה מרקר וזו'רנל ומגזין. אני מקבל מכתבים מעורכי דין בישראל באנגלית, אנשים מתכתבים בדוא"לים באנגלית , ידוענים משלבים במשפטיהם מלים כ"און אוף, ווין ווין", זה "איני".כל זאת מלבד ה"היי ו"הביי", שהחליפו זה מכבר את השלום בארצנו, כמעט אצל כולנו.
פרופ' פריאור מזכיר במאמרו את חתני פרס נובל לכימיה, שלולא ידיעתם באנגלית לא יכלו לקבל הפרס. חתן פרס נובל שאני מכיר , פרופ' צ'חנובר , שולט היטב בעברית ואף חבר ברשימה נכבדה של ידידי האקדמיה ללשון העברית. השליטה בעברית לא מנעה ממנו ומאחרים את הזכייה בפרס.
התרחבות השימוש במילים זרות - סכנה לשפה העברית
תופעת השימוש במלים זרות הייתה קיימת בכל שלבי התפתחות הלשון ,אם כלשונן, אם בתרגום מילולי או בהוספת משמעות למלה קיימת. התופעה לגיטימית כשהיא נעשית במידה ובדרך נאותה. אולם, נדמה כי לאחרונה חלה האצה והתרחבות בהיקף התופעה וכל יום נפרץ סכר חדש. יש בכך סכנה.
התופעה אינה מוצדקת ומטרידה. הלשון העברית הינה לשון עשירה מאוד (כן, לעתים אף יותר מהאנגלית), העברית הינה אחת הלשונות העתיקות בעולם ,שהתקיימה בכתב כל השנים והוחייתה בדבור במאה השנים האחרונות. מדובר בנס ובתופעה ייחודית עולמית. היא קמה לתחייה בזכות בן יהודה , המורים העברים ורבנים ציונים שהיו בוועד הלשון ובאקדמיה ללשון. אזרחי ישראל יכולים להיות גאים בלשון זו ושמחים שהם יכולים לפתוח את התנ"ך ולהבינו במקור.
רדידות תרבותית
התופעה מטרידה כי היא גם מעידה על רדידות תרבותית, כי היא יוצרת ניכור וחיכוך, ופוגעת באחד הסמלים המובהקים של תחיית העם בארצו, בקליטת העלייה, בתקשורת טובה בין אנשים ,בחיים משותפים ובקשר בין הנוער לארצו. לדידי, שימוש בלשון נכונה ועשירה מוסיף נופך תרבותי לתוכן הדברים. שמיעת אנשי לשון, כלשון חכמים של נשיא האקדמיה ללשון העברית, פרופסור בר אשר, היא הנאה צרופה.
לסיכום, ראוי שהעלית והתקשורת יתנו דוגמה לשימוש נכון בלשון העברית ולביסוס מעמדה. אם נוותר על השפה נוותר על התרבות, על הארץ ועל הנוער שיעדיף בשלב מסוים את המקור (ארה"ב) על פני החיקוי. כמו אמירת חז"ל ש"בזכות שלא שינו את לשונם, נגאלו אבותינו ממצרים" , אפשר לומר שבזכות שימור השפה נמשיך להתקיים כעם תרבותי בארצו . אין פירוש הדבר שלילת ידיעת שפות זרות, אדרבא, אבל בישראל יש לכתוב לדבר וללמד בעברית. אין פירוש הדבר שלילת פרסומים מדעיים באנגלית, אבל באוניברסיטאות אפשר וצריך ללמד בעברית.
