בעת האחרונה הוצף השוק העולמי ברהיטי עץ ובפריטי עץ במחירים מגוחכים, שפגעו בתקינותו של המסחר הבינלאומי ובתקינותה של המערכת האקולוגית העולמית. יערות הגשם הטרופיים של דרום-מזרח אסיה רחוקים אלפי מילין משולחן העבודה שלי העשוי עץ מהגוני מרהיב. אני מעז לעצום את העיניים ולדמיין כיצד מעמיסים הסבלים את גזעי העצים על כתפיהם, אני מדמיין כיצד מנסרים חרישית את העצים באישון ליל במעבה פארק לאומי, מנסרים, הורסים, משמידים, מכחידים קהילות שלמות של חיות ועופות, מוחקים בתי גידול ברחבי-יער החל בדרום אמריקה ועד למושבות המרוחקות של ניו גינאה.
וכשאני פוקח את עיני, אני מבין את המהות של כוחות השוק ההרסניים. הביקוש לריהוט זול הוא המניע המרכזי לפשעים הללו. אנגליה היא שחקנית ראשית בסאגת הפשיעה הזו. הזרם הבלתי לגאלי של גזעי עצים מוצא את מקומו למנסרות הבריטיות, לנגריות, למלטשות העץ ולמצבעות.
רק ב-2013 ייכנס החוק החדש לתוקפו בכל רחבי האיחוד האירופי. החוק יאסור ייבוא ומכירה של עצים שנכרתו באופן לא לגאלי. התקווה לעצור פשיעה אקולוגית זו מפעמת אצל רבים משוחריו של כדור
הארץ.
כריתות עצים בלתי-חוקיות כדי לקבל תמונה ברורה על היקף התופעה באנגליה, נערך מחקר על-ידי כתבת ועורכת עיתון הצרכנים באנגליה, מחקר שבדק 40 יצרנים וקמעונאים של ריהוט גן. התוצאות לא היו מעודדות: רק שמונה חברות היו מסוגלות להעמיד בפני החוקרת מסמכים שיוכיחו שחומרי הגלם הופקו באופן חוקי ונכרתו תחת פיקוח ממשלתי (ביניהן: B&Q, John Lewis, Marks & Spencer).
עשרים חברות נכשלו באופן חרוץ להציג מוצרים שמקורם בכריתה חוקית, אצל כמה חברות ניכרו סימנים של טשטוש עקבות מקורותיו של חומר הגלם. להפתעת החוקרים, הייתה הביטאט בין יתר החברות המכובדות שכשלו במבחן ההוכחה. כמו התקיים המשפט: "אם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר".
חומרי גלם המחייבים פיקוח רהיטים הם רק קצה הקרחון של הרס היערות. לאחרונה הפכה טורקיה למרכז עולמי של מכירת גזעי-עצים (לוגים) מכל העולם. הטורקים מייצגים חברות מסיירה לאונה, מהודו, מיפן, מסין, מאנגולה, מנמיביה, מטיוואן, מניו-זילנד ומכל מקום בו כורתים יערות, הן באופן חוקי והן באופן בלתי חוקי. המחירים המגוחכים נובעים, כנראה, מהיעדר פיקוח על כריתת העצים (אי-תשלום בגין חומרי גלם). החוק האמור להיכנס לתוקפו ב-2013 יחייב גם את הסוחרים הטורקים להאט את המסחר בעץ הזול שמחירו יאמיר בשנים הבאות.
ומדוע נקטתי בלשון של "קצה הקרחון"? כל זאת משום שגזעי העצים משמשים חומר גלם בתעשיית הבנייה (Log-Timber Houses). בהנחת גזע על גזע על גזע ויצירת קיר עץ, עושים שימוש בכמויות אדירות של עץ ומנצלים עד תום את יתרונותיו הטרמיים, האקוסטיים והאנרגטיים. הבתים הללו אינם צריפים ואינם "מסגרות עץ" המצופות בגבס ושאר מיני "קליפות", כי אם קירות עץ עבים ומאסיביים, קירות עץ הבנויים מחלקת יער רחבה מאוד. השימוש בחומרי הגלם הללו מחייב פיקוח!
לשם מה נועדו "דילולי-הצלה"? מדינות אירופה (לטביה, אוקראינה, פולין, גרמניה, רוסיה, רוסיה הלבנה) משופעות ביערות, אך הכריתה מותרת רק במסגרת "דילולי-הצלה": עצים "זקנים" המסכנים עצים "צעירים" מפנים את מקומם במסגרת "מכירת מכסות" ליצרנים מקומיים תחת "פיקוח ממשלתי" המווסת בין "כורתים", "מעבדים", "יצרנים", "יצואנים" ועוד.
במסגרת "דילולי-ההצלה" יש מקום לחשיבה עמוקה על אודות סביבת החי והצומח, על אודות ההשפעה על האקולוגיה הפיזית והחברתית. פקידי היערות מכל הדרגים הופכים לפקטור משמעותי במסחר הבינלאומי. חתימותיהם מתנוססות על גבי מסמכים המלווים את תהליכי הייצור והמסחר כהוכחת תקינותה וחוקיותה של הכריתה.
לא רחוק היום בו נבקש מכל יצרן, יבואן, מוכרן, תעודה המוכיחה כי חומרי הגלם לא נשדדו מעולמנו היפה.
