לפני כ-10 שנים, כששמעתי על מבצעים ברשת חדשה המוכרת ספרים על דוכנים, הזדעזעתי. ספרים כמו בשוק? ספרים?! טוב, מאז עברו הרבה ספרים ברשת, הרבה דיו זרם בין דפים לבנים ובהתאם - הרשתות השיווקיות גדלו והתרחבו והספרים זורמים שם כמים. הספרים הפכו לנחלת אפשרויות הכלל. וגם אם מי בכם, מאוהבי ודואגי התרבות, ימצאו טעם לפגם בהוזלה הזאת, הרי שזה דווקא גרם להוספת הרבה מדפים לארון הספרים בבתים רבים.
אחת התופעות החיוביות שנבעו מן המכירה השיווקית הזאת היא הוצאות מהדורות יפות ומיוחדות של קלאסיקה ותיקה כמו ספריהם של צ'ארלס דיקנס, ז'ול ורן, איין ראנד ועוד. ספרים שפעם אהבנו והיום הם נמכרים כמוצר תרבות יפה ואסתטי. כי כמה כבר אנשים יקראו את זה? השפה לא פשוטה. זרה למי שגדל על שפת היום יום שלנו, אך לסקרנים ואוהבי ספרות בנשמתם, זוהי חוויה מענגת וכמובן - תוספת מכובדת לארון הספרים, כזיכרון יפה שנקנה בשמחה ובהתרגשות.
וכך פורח לו לאיטו שוק ספרים נאה וחביב, המביא לבתים ניחוח תרבות וחשק לקרוא ולהעשיר ידיעות ולא מין המסך המהבהב דווקא. לכן, אינני קבלת את צעקת הסופרים. אינני מבינה על מה הם מלינים? אם הספרים יהיו כה מוצלחים, הרי איש לא יחשוב למכרם במבצע. זהו עסק ועסקים רוצים גם כן להרוויח. זו הרי מטרתן של אותן רשתות. ואם הספר לא נמכר, אז עדיף שישאירו אותו במחסן? עזוב ונטוש מתחת לערימות ואחר כך יוחזר אחר כבוד, או אי כבוד, להוצאה?
איכות בתוך המבול אולי בזכות שיטת המכירה הזאת, יוצאים היום ספרים רבים מאוד. קשה לעמוד בקצב, קשה גם לשמור על איכות. שהרי המחשב, המקל על הכתיבה, הוציא לאור הרבה סופרים צעירים והשטח המגודר - תרבות-ספרות נפרץ לכל דכפין. כך שעם כל המבצעים והספרים היוצאים חדשות לבקרים, לא קל למצוא ספר טוב שתוכלו לקרוא, לחבק אל ליבכם ולהתמוגג מנחת.
ואני מאמינה שכל מי שמוציא ספר, ודאי חושב כי ספרו יביא את הנחת הזאת. הרי הוא עצמו נהנה מזה גם כן. ופה צריך קצת ענווה. צריך קצת פרידה מן הספר והנחתו ליצור לעצמו חיים משלו. הקוראים יגידו אם טוב הספר או פחות. הדרישה של הסופרים הרוצים לראות שכר לעמלם מובנת, אבל עליהם להפנים כי גם ספרות, כמו כל אמנות יצירתית, צריכה להיות עסק עצמאי של היוצר. עצמאי מבחינת המחשבה והיצר.
ובתקופה שלנו מושגים וערכים שונים השתנו. מלים כתובות נכתבות למכביר ברשתות השונות. גם מעמדה של העיתונות הכתובה ירד מאוד. בזמנו
כתבתי על כך. ימים מוכיחים שהעיתונות שפעם היינו מנויים עליה, עיתונים שקנינו לשבתות ולימים טוב, אותה עיתונות,לאט לאט מתחנמת לה. ולאחר ש"ישראל היום" מחולק בחינם, שאר העיתונים צריכים להתאמץ הרבה יותר כדי שיקנו אותם.
מילים קצרות חיים וכך לגבי הסופרים. בלי לפגוע באף אחד. המילה המודפסת כבר חולפת לה אט-אט מן העולם. היום אנחנו קוראים מילים קצרות חיים באינטרנט. חדשות קוראים באינטרנט, שירים וסיפורים אפשר לקרוא בבלוגים מסוימים, ברשתות מסוימות. גם ככה קשה לאנשים לעזוב את העכבר, אז צריך לפתות אותם איכשהו. כך שאני מוצאת שדווקא מבצעי ההנחות מביאים קוראים רבים יותר אל הספרים.
לא עוד ספרים הנמצאים בחנויות קטנות כמו בארכיונים. כי אם חנויות גדולות ותוססות, צבעוניות ומתעדכנות יום-יום. זה נותן לקונה החדש תחושה של קניות שמחות. מה לעשות? הגירויים היום שונים. הדרישות שונות. אם הדור הקודם חיפש את הספרים וכנראה עדיין מחפש. היום צריכים הספרים לחפש את הקוראים ואם לשם כך יש לשנות גישות שיווק – ניחא.
ועדיין ספרים מאוד מבוקשים נמצאים מאחורי המוכרים, או על מדפים מכובדים מחוץ לערימות המסחריות של ספרים. מה שאומר שאם יש דרישה – יש מחיר גבוה בהתאם. לא תמיד ייד הדבר על איכות הספר. כי אם על הפופולריות שלו.
ואולי הפתרון שייטיב לכולם – לסופרים ולקוראים המבקשים קצת יותר כבוד לספר – הוא מין "בוטיק" ספרים. חנויות קטנות ומיוחדות לספרי איכות שלא תמצאו ב-4 במאה! חנויות שיגרו את הקוראים המיוחדים שספרים הם בית חלומותיהם, ונחמתם, וכך – סופרים המעוניינים לאמץ את "חוק הסופרים" יוכלו לנסות להיכנס לכאן או לכאן וכך יהיה המדד האמיתי לערכם. אולי.כי רק ההיסטוריה, הזמן והקוראים שופטים את הערך האמיתי.
